הי ושבוע טוב. רציתי לספר את סיפורי.
בתקופה של הסכמי אוסלו הייתי תלמיד בשיבה תיכונית.
ובעידוד חלק מהרבנים יצאנו להפגנות בצמתים, חילקנו פליירים ומדבקות וכל זה היה עוד לפני הפיגועים. אנחנו הזהרנו.
לגבי אלימות השוטרים אני לא יכול שלא להזכר בהפגנה הראשונה והגדולה ביותר שהיתה בח' תשרי תשנ"ד. (אם אנני טועה).
היגיעו 500 אלף איש להפגנה והשוטרים הציבו מחסומים על מנת שהמפגינים לא יגלשו לכביש.
הצפיפות היתה נוראית. ממש מחנק! אנשים נדחסו באלפים כמו סרדינים, כלשפתע המחסומים נפרצו פשוט מעומס של בני אדם.
השוטרים שעמדו מנגד התחילו להכות באלותיהם על כל מי שרק נזרק לכביש. חטפתי אלה בברך ואני זוכר את הכאב הזה עד היום.
מספר חברים שלי (בני 16 בסך הכל) נעצרו וחזרו רק למחרת בבוקר.
שנתיים מאוחר יותר, התקיימה הפגנה בכיכר ציון בירושלים. ההפגנה לא קיבלה אישור מהמשטרה, והשוטרים הגיעו בכוחות שלא יאמנו על מנת לפזר את ההפגנה בטרם תתחיל. הגענו לשם בשיא האקשן. באמת ההפגנה כמעט ולא התקיימה. הרבה צעירים נעצרו, הוכו ונלקחו לחקירה רק בשל רצונם להפגין.
לאחר שכולם התפזרו אני זוכר את רחוב קינג ג'ורג' בירושלים נראה כמו אחרי שדה קרב. השוטרים ליכלכו את הרחוב בארגזי סדויצ'ים ושתייה.
זו היתה ההפגנה האחרונה שרבין (שם רשעים ירקב) ראה בחייו.
אם היתה תקופה שעוד האמנתי בהפגנות - אז זו היתה תקופתו של רבין. היינו צעירים ותמימים, לא חשבנו באמת שאנחנו פלופלורים.