ה"היסטוריון" שלהם טוען שם , ש"הפרויקטים הללו אינם מזכירים את האנשים "
צודק!!! כל כך צודק!!!! הם לא מזכירים את האנשים!!! בוא נתקן את העוול, ונזכיר את האנשים ! ה"אנשים" שחיו ביפו
"בכ"ג בניסן תרפ"א (1 למאי 1921) התאספו ההמונים הערביים ביפו, עיר שנחשבה - שלא כמו ירושלים, למשל - דוגמא לדו-קיום יהודי-ערבי (ראוי לציין כמה אשליות יהודיות קמו ונפלו בשמונים שנות המאבק האחרונות עם הערבים). ליהודים שביפו ולערבים שבה היו יחסי מסחרמפותחים; היהודים הספרדיים שישבו בעיר במשך דורות קשה היה להבחין בינם לבין הערבים בכל הנוגע להופעתם היומיומית הכללית. ואעפ"י כן ההמונים החלו להתאסף. המוטות והאלות שהחזיקו בידיהם לא הותירו ספק רב באשר לכוונותיהם. במשך ימים הסית העתון הערבי "פלשתין" בארסיות מודגשת נגד הציונות. עתה, באזורי-המגורים המעורבים של נוה-שלום ומנשייה, החל המון תוקף יהודים ברחובות באבנים ובמוטות כבדים, אך כיעדם הראשי בחרו בחנויות ובבתים של היהודים - רכושם ונשותיהם.
היהודים ניסו לעמוד על נפשם, ומאחר שבידי ההמונים לא היו כלי ירי, יכלה המשטרה לפזרם בקלות. אך השוטרים היו - קודם-כל ומעל-לכל - ערבים. רובם הגנו על הפורעים הערביים, ואילו אחדים הסירו את סמליהם והצטרפו אליהם, וירו אל-עבר היהודים. בהתקפה ראשונה זו נהרגו שלשה-עשר יהודים; הבזיזה פשטה גם אל אזורים אחרים בעיר. בהדרגה התמקדו ההמונים במרכז הציונות בעיר - בית העולים.
באמונתם התמימה שלפיה אפשרי הדו-קיום בין ערבים ליהודים, רכשו הציונים מבנה דו-קומתי גדול באזור הערבי, עג'מי, ביפו. באותה שעה היו כמאה עולים חדשים בבנין, שסימל בעיני כל את העליה היהודית. לא הוחזקו בבנין שום כלי נשק, דבר המעיד על מידת בטחונם של היהודים ביכולתם להסתדר בשלום עם שכניהם. אחרי-הכל כאן אין המדובר ברוסיה הצארית; כאן ארץ-ישראל שאליה עלו היהודים כדי להימנע מלהיקלע לפוגרומים.
ההמון הגיע בשעה אחת בצהרים. חלוצים העומדים ברחובות הוכו ונרגמו באבנים. אחד הערבים ניסה להשליך פצצה מתוצרת-בית, אך היצירה הפרימיטיבית התפוצצה בידיו והרגה אותו. "תאונה" זו הרגיזה את ההמונים שהחלו מתקרבים לבנין. היהודים קרעו מוטות ברזל מן [[27]] השער, וחסמו את הגישה לחצרות הבנין. הם הצליחו להדוף את מתקפת הערבים הראשונה. ערבים אחדים נפצעו ונלקחו משדה ההתגוששות על-ידי חבריהם. הרושם היה, שלמרות ממדי ההמון האימתניים יצליחו היהודים להתגונן מפניו.
בשעה שתים מסרו השומרים שהוצבו על גג "בית העולים" שמתקרבים שוטרים אחדים. נשמעה אנחת הקלה כללית, שנפסקה רק עם בוא השוטרים שהחלו יורים ביהודים ומשליכים רימוני-יד אל תוך החצר. יהודים אחדים נהרגו ואחרים נפצעו. בראש התוקפים עמד מפקד הכלא, חנא בורדקוש, בן למשפחה ערבית-נוצרית "מכובדת". השוטרים פרצו את המחסומים וחדרו לחצר. הם קראו להמון המהסס: "למה אתם ממתינים? הרגו את כולם!"
רוחם של היהודים נשברה. רובם ניסו להימלט. הגברים שלא הצליחו לברוח מפני ההמון נקטלו באכזריות. נשים אחדות שהתחננו על חייהן בפני שוטר, הובלו על-ידו לסימטא, שם שדד את תכשיטיהן וניסה לאנוס אחת מהן. כששבה הדממה ונשתררה בבית העולים, התברר ששלשה-עשר יהודים נהרגו ועשרים וששה נוספים נפצעו. הערבים בזזו חנויות ובתים שבבעלות יהודית במשך יתר שעות היום. תחליף את הלשון שדיברו בה, את הלבוש שלבשו אותו ואת עצי הדקל, ולפניך... קישינב.
ב-2 למאי, בשעות הבוקר המוקדמות, נתגלו שש גופות של יהודים באזור אבו-כביר, בין יפו לתל-אביב. ביניהן היתה גופתו של י"ח ברנר, הסופר הנודע. הקהילה היהודית הזדעזעה: הששה הוכו עד מות; גופותיהם נתערטלו והושחתו.....סיכום תוצאותיו של טבח יפו: ארבעים ושלושה יהודים נרצחו; 134 נפצעו, ונזקים עצומים נגרמו לרכוש. "
ונמשיך, עוד קצת "להזכיר את ה"אנשים" , למה לא ? אחרי הכל, הפרויקטים הללו מנסים להשכיח ! צריך להזכיר ! אז נזכיר ולא נתרשל !
"בליל ה-15 לאפריל 1936 עצרו ערבים חמושים מספר מכוניות על כביש שכם-טולכרם, הרגו שני יהודים ופצעו שנים נוספים. בכך הוחל כשנתייםשל טרור, של חורבן ושל רצח. כעבור ארבעה ימים פרץ ביפו גל פוגרומים שהסתכם בתשעה יהודים הרוגים וחמישים ושבעה פצועים במהלך היוםהראשון, ואילו הפרברים היהודיים של תל-אביב הוצתו ונבזזו. למחרת [[46]] היום נטבחו חמשה יהודים נוספים: יהודה סימן-טוב, זליג לוינסון; שלמה מוריסון; ושני האחים, טוביה ויוסף פרוסק. "
הציטוטים נלקחו מהספר החשוב "לשיכים בעינכם" של הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד
נושא: סרטון: יהודון יו"ר הארגון השמאלני-אנטישמי-נאצי "זוכרות" מדבר על "יפו הכבושה" (נקרא 1905 פעמים)