בס"ד
דברים בענין ה"דמוקרטיה", מפיו של הקדוש הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד:
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך
כפיה תורנית – הלכה פסוקה
כפייה תורנית היא הלכה פסוקה, למרות הניגוד הבולט לתרבות הזרה הגויית. כי כך ציווה ה' יתברך (דברים טז:יח): "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", וז"ל רש"י (שם): "ושוטרים - הרודין את העם אחרי מצוותן, שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט". וז"ל חז"ל (דברים רבה ה:ה): "שיהא השוטר כשופט כשיהו המעשים כנגד המקל והרצועה ושלא יהא המכה צריך ללקות".
ואלה דברי החינוך (שופטים, מצוה תצא): "למנות שופטים ושוטרים, שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כרחם, ויצוו בראוי לעשות, וימנעו הדברים המגונים, ויקיימו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצוות התורה ומניעותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש". הרי לפנינו מצות הכפייה, המצוה לכפות על היהודי את הטוב. וכל כך למה? אמרו חז"ל (תנחומא, שופטים ב): "אם אין שוטר אין שופט".
כלומר, התורה והמצוות והדינים לא ניתנו כסתם שעשוע שכלי, משחק אינטלקטואלי לאנשי רוח לשחק בהם וליהנות מחכמתם. אדרבה, כפי שאמרו חז"ל (ירושלמי, שבת א:ב): "הלומד שלא לעשות נוח לו אילו לא נברא", וכן (ירושלמי, ברכות א:ב): "הלומד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שלייתו על פניו."...
אם כן, גם אצל מערכת המשפט התורנית, חלילה לנו להשאיר את מצוות ה' יתברך כשעשוע שכלי, ומשום כך נקבעו שופטים לגזור את הדין ושוטרים להגשימו ולכופו על הצבור, ואכן קיימת מצוה מדאורייתא של כפיית הטוב על הציבור, כי בלי זה אין שופט ואין משפט ואין עולם.
האסון שבדמוקרטיה המערבית
וכלל זה של כפיית הטוב על הצבור גורר עוד ניגוד יסודי ובולט בין תורת ה' ומושגיה לבין התרבות הזרה של הגוים, והוא בענין הדמוקרטיה וההליכה אחר הרוב בכל נושא ונושא. הרי לפי תרבות הנכרים אין אליל יותר נשגב ואין עגל יותר זהוב מזה של הדמוקרטיה, שלפניה תכרע כל ברך נכריה, תישבע כל לשון מלשין.
הדמוקרטיה נתנה הכשר ואישור לתועבות ולפשעים, והפכה את העולם מיצירתו ורכושו הבלעדי של אדון כל הארץ - ה' יתברך - לנכס הפרטי של האדם השפל. מעולם שמגמתו היתה "כולו טוב", מעולם של קדושה וטהרה ואמת, הפכה אותו הדמוקרטיה, דרך קביעתה המעוותת והמסולפת והשקרית ש"הרוב הישר בעיניו יעשה", דרך הכרזת מלחמה על אדון כל הארץ וגזירותיו - "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (תהלים ב:ג) - לעולם של חמדנות ואנוכיות ובהמיות, כאשר הרוב הדומם, המחפש את הטוב בעיניו ואת החופש לקום ולצחק, קובע את אורח חייו של הפרט, המדינה והעולם לפי שכלו ורגשותיו.
