בס"ד
השֵׁמִיִים הוא שם מייצג לקבוצת עמים אשר מוצאם לפי התנ"ך הוא משֵם, בנו של נח. את המונח "שמיים" טבע אוגוסט לודוויג פון שלצר (August Ludwig von Schlözer) ב"ספר העזר לספרות המקרא" אשר יצא בשנת 1781. המונח חל על קבוצת העמים הדוברים שפות שמיות.
זה בכללי ההסבר על המונח "שמיים":
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D_(%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D)
ב-1781 טבע שלצר את המונח שֵׁמִית לציון שפתם של האשורים, ארמים והעברים. מאז הכינוי התרחב לכל קבוצת שפות קרובות, חלקן שפות חיות וחלקן מתות, מאזורים שונים בעולם: מסופוטמיה, חצי האי ערב, אתיופיה וכן ארצות צפון אפריקה (לרבות מלטה). אין חפיפה בין קבוצת השפות השמיות הקיימת במחקר לבין השפות המכונות שמיות בתנ"ך. למשל, על פי ספר בראשית, י', ט"ו–כ' – כנען וצאצאיו הפיניקים השתייכו לבני חם, בעוד שעל פי המחקר הם שייכים לקבוצת השפות השמיות. כמו כן, על פי התנ"ך עילם נמנה עם בניו של שם, אך על פי המחקר הוא לא נכלל בקבוצת השפות השמיות. חלק מהשמות אשר משתמשים בהם במחקר מתבססים על מקורות מחוץ לתנ"ך. לדוגמה, האמורים מתוארים בתנ"ך כתושביה הקדומים של ארץ ישראל וכן יחידה מדינית בעבר הירדן, אך על פי המחקר מדובר בקבוצות שמיות אשר חיו במסופוטמיה בסוף האלף השלישי ובראשית האלף השני לפנה"ס.
המונח "שמיים", אשר התחיל בתחום הבלשנות, השתרש גם בתחומים אחרים, כגון אנתרופולוגיה ואתנולוגיה, והוכל גם ללא הצדקה על מושגים בתחום התרבות, הגזע והדת.
העדויות הקדומות ביותר על השמיים נמצאו במסופוטמיה באכד, בתעודות מהמאה ה-24 לפנה"ס שנכתבו על לוחות חרס בשפה האכדית בכתב יתדות. קבוצה שמית נוספת הייתה האמורים המופיעים בתעודות מאכד מהמאה ה-21 לפנה"ס, אשר זיהויים נעשה על פי השמות שהופיעו בכתובות ואשר כללו מאפיינים שמיים
