בס"ד
בנימין זאב כהנא: סרבני הגאולה {נכתב ביום ירושלים תשנ"ה}
חז"ל אומרים שבקללה "ושממו עליה אויביכם," (ויקרא כו:לב) טמונה ברכה, שעד שלא ישובו ישראל לארץ ישראל, כל אומה שתנסה לתקוע שם יתד- ורבות ינסו לעשות כך- הארץ לא תניב את פירות "זבת חלב ודבש" שלה. ואכן, ההסטוריה מוכיחה חד וחלק, כיצד הארץ הייתה כארץ מקוללת מרוב שממה במשך כל שנות הגלות, ורק בשוב בניה אליה לפני מאה שנה התחולל בה מהפך מדהים, והארץ החלה נותנת פירות ברווחה במקומות שלא חלמו שהדבר ניתן! נס שהפך לטבע ישנם סיפורים מדהימים על פירות הארץ במקומות מדבריים בהם הקימו יהודים ישובים בארץ- וכיצד בניגוד לדעת כל המומחים גדלו פירות לתפארת במקומות שמעולם לא ראו מים. דוגמא חשובה אחת לכך היא ההצלחה הנסית של ההתיישבות בסיני. שם גדל ירק בתוך החולות של סיני בישובים שהוקמו שם אחרי מלחמת ששת הימים.
יתירה מזו, המתיישבים שהגיעו למקום אחרי חתימת הסכמי גירוש היהודים ופינוי סיני עם מצרים, והקימו ישובים חדשים וקראו תיגר על החלטת הממשלה לפנות את סיני, הצליחו הצלחות גדולות עוד יותר, והנס הפך לטבע המקום. ויתור על הגאולהרק בהמחשה זו ניתן להבין את קיללתה של ממשלה, שלקחה את הגאולה הזו של אדמת ישראל ששמחה לקראת בניה השבים אליה והניבה את חלבה - פירותיה לקראת קץ הגאולה, וזילזלה בכל התהליך, והפקירה את הארץ, והטיחה את מתנת ה' בפניו בחזרה, כחפץ שאין בו תועלת. קשה להאמין שאחרי ציפייה של אלפיים שנה לגאולה, קמה ממשלה ומסרבת לקבל את הגאולה - ובוגדת בה', בארצו ובגאולתו. החזירו את ההר לשוביוהשבוע נחגוג את "יום ירושלים" שבמקורו נקרא "יום שחרור", ויתכן שלא במקרה נשמטה המילה "שחרור" משם החג הזה.
גם כאן אנו עדים למקרה כזה שממשלת ישראל לוקחת את הנס של שחרור הר הבית, ומוותרת עליו בבוז - תוך החזרת מפתחות ההר לוואקף המוסלמי שונאי ישראל. תוך הפניית עורף לגאולה החזרנו את ההר המשוחרר ("הר הבית בידנו!") לשוביו הערבים מחללי שם שמים.יש פתרון אחד: לקחת את סרבני הגאולה שבגדו בייעודם, בעמם ובארצם ולשלוח אותם הביתה, ולתת לאנשים שרוצים גאולה באמת לתת ידם למהלך האלוקי של גאולת עם ישראל