דברי תורה לכבוד פורים באור הרעיון היהודי

[האלקשי]

פורים; אמונה, וידעתי את ה' - אפילו אחרי תחיית המתים

"כי לא תשכח מפי זרעו" - עוד כתב רבינו בחיי: "וכן אמרו עוד בפירוש במדרש משלי
שכל המועדים בטלים וימי הפורים לא יבטלו, שנאמר (אסתר ט:כח): "וימי הפורים
האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם'". ואנו לומדים מזה דבר גדול:
בוודאי לא יחגגו פורים על פי הלכותיה, אבל כל מה שמסמל חג הפורים יתגשם ויישאר כאות
לכל הבריות:
א. האמונה והבטחון בהקב"ה שבטחו בו עם ישראל, כאשר חזרו בתשובה ופנו
אל הקב"ה בתפלה ובצום, וסמכו עליו אע"פ שלא ראו נסים בגלוי.
ב. קידוש השם שהיה במפלת המן, זרע עמלק, שיצא לחלל שם שמים.
ג. ידעתי את ה' - שעמלק רצה למחות שם ה', וצווח "לא ידעתי את ה'", ובסוף עם ישראל
ניצח את המן, ובזה התגדל ה' ונתקדש, בנצחון הפתאומי והמפתיע של ישראל, ע"י ההשגחה
שאסתר נבחרה כמלכה והגיעה למעמדה דוקא כדי להציל את ישראל.

מתוך פרוש המכבי על ספר דברים

[בייקר]

אתה לומד בישיבה האלקשי?

[האלקשי]

בוש, ידידי,
אני מבקש לא לפתח שיחה באשכול זה אלא אם כן יש לך שאלה בנושא עצמו.

[האלקשי]

מיחייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי(מגילה ז ע"ב) - חייב אדם להשתכר עד שלא יבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.

כותב ערוך השולחן על המקום: "עד שלא יוכל להכריע איזו טובה היתה יותר גדולה לפנינו - אם מפלת המן אם גדולת מרדכי".
כלומר, שהשמחה האמיתית של פורים היא בהשוואת שני התנאים הללו - ברכתן של צדיקים וקללתן של רשעים.
ועל זה אמרו חז"ל (יומא ל"ח ע"ב): "מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים".
מכיון שמידתו של הקב"ה היא אמת, לא יכול להיות שהצדיק יצדק והרשע לא ירשיע, או שהרשע ירשיע והצדיק לא יצדק,
ולכן כל אלו המתיימרים ללמד זכות על הרשעים אינם אלא פוגעים במידת האמת שהיא חותמו של הקב"ה. ועל כן בפורום,
השמחה שלנו היא שמחתם של היהודים שבאותו הזמן הסירו מעצמם את הצדקנות ואת הפחד מן הרשעים ויצאו להרוג בהם
ולהאביד אותם במיתות שונות ומשונות.

אנחנו, בעוונותינו הרבים, לא יכולים להגיע למדרגה של היהודים בזמן ההתעלות ההיא. אנו שבויים בעולם הגשמי בו מידת האמת
מטּשטשת ומאבדת את צורתה הברורה. במרוצת הזמן איבדנו את המשוואה הפשוטה הזו, שארור המן = ברוך מרדכי. ועל כן
תיקנו לנו חז"ל הקדושים להשתכר בפורים, להשתכר עד שנגיע למצב בו אנחנו משתחררים מכבלי המציאות המטשטשת ושוכחים
את מה שמונע מאיתנו לזכור. לזכור את המשוואה הפשוטה הזו, ואת המצווה הבולטת בפורים - למחות את זכר עמלק. לא לשכוח.

[דוקא_כך]

בס"ד

אנחנו, בעוונותינו הרבים, לא יכולים להגיע למדרגה של היהודים בזמן ההתעלות ההיא.

נראה לי שהרב כהנא זצוק"ל הי"ד בהחלט הגיע למדרגה ההיא, ואף התעלה עליה.  יחד עם זאת, הוא לא זכה שהקב"ה יתגלה אליו, ואני תוהה, איך זה אפשרי?!  יהודי עם מדת דבקות כמו שהיתה לו, שלא נפלה במאומה ממדת הדבקות של משה, של שאול, של דוד, של הנביאים, שמסרו נפשם למען קידוש השם ולמען אהבת ישראל, וזכו לשכינה, ואילו הרב כהנא, שניהל אורח חיים יותר טהור מחלקם (קבל באופן מלא עול מלכות שמיים ונזהר מלחטוא בעריות) לא זכה לשכינה?!  אני בטוח שאפילו ירמיה הנביא פנה בטרוניה (כביכול!) אל הקב"ה ואמר לו: "רבונו של עולם, אני שאמרתי 'בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי' זכיתי לשמוע קולך ואילו עבדך הנאמן והצדיק, הרב מאיר בן יחזקאל, שידע נפש בהמתו, גדר נפשו מעריות, ומגיל צעיר נהג כנזיר שהוקדש לעבודת ה', לא זכה לשכינתך?!"

זה שהרב כהנא היה משיח בן יוסף הפוטנציאלי של דורו, כמו שבר כוזיבא היה המשיח בן יוסף הפוטנציאלי של דורו (להבדיל אלף אלפי הבדלות בין קדושתו של הרב כהנא לבין גסות רוחו של בר כוזיבא)---בזה אין בכלל ספק.  וזה שהקב"ה מנע ממנו מלהפוך להיות משיח בן יוסף בפועל---גם את זה אפשר להבין, ולתלות זאת בכך שעם ישראל לא היו ראויים למנהיג כמוהו, וכשהקב"ה העלה את רבינו בסערה השמימה, בכך הוא העניש את ישראל ונתן גמול עצום וסיפוק לצדיק שבכל בוקר כשקרא קריאת שמע התאווה למסור נפש על קידוש השם, בדיוק כמו רבי עקיבא.

אבל זה לא מסביר מדוע לא זכה הרב כהנא שהקב"ה יתגלה אליו.

... אלא אם כן, הקב"ה אכן התגלה אליו, והרב כהנא העדיף לא לגלות זאת.

למחות את זכר עמלק. לא לשכוח.

נראה שעמלק בסופו של דבר מושמדים, גם אם ישראל לא עושים זאת.  העמלקים הגרמנים  (כמו גם עמלקים אירופאים אחרים), שרידיהם של העמלקים הנאצים, נמצאים כעת בתהליך השמדה איטי ואכזרי, שהביאו על עצמם בטפשותם ע"י יבוא של ישמעאלים פראי אדם אל תוך גבולותיהם.  והפספוס הזה של ההזדמנות להשמיד את עמלק היא מצערת, מכיוון שהם יושמדו בלאו הכי, אבל הזכות (והשכר העצום שעומד בצידה) לקדש את השם, להפגין גבורה ולהשמיד את עמלק ניתנת לנו לתקופה מוגבלת, ולאחריה או שעמלק מפסיק להיות עמלק (הגרמנים של היום אינם בגדר עמלק מבחינה הלכתית), או שהקב"ה נוטל את המשימה על עצמו (ומטיל אותה בדרך כלל על גוים אחרים)---וזה פספוס שלנו לאחוז במצוה חשובה.