בס"ד
היחס למגרשים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
השיעור ניתן באור לח' אלול תשס"ח
נערך על ידי הרב
מוקדש להצלחת
מגורשי גוש קטיף
נשאלתי מה דעתי על ההזמנה של מפקד אוגדת הגירוש לאירוע בגוש עציון ועל המחאה הציבורית נגד המזמינים.
תשובה, הגרוש של תושבי גוש קטיף והחרבת הישובים, היה מעשה נבלה, וכל מי שהשתתף בו, קל וחומר המפקדים שפקדו על הנבלה הזו - חטאו חטא חמור, גם בביטול מצוות ישוב ארץ ישראל, וגם בפגיעה גסה בתושבים. ומי שלא עשה תשובה, דהיינו שמודה שהוא חטא ונכשל, ומקבל עליו שלא לשוב לחטא הזה - אין ראוי לסלוח לו.
מידת אהבת ישראל מחייבת לאהוב את הנפגעים ולהעניש את הפוגעים. אם מישהו ממפקדי הגירוש אמר שהגרוש היה טעות ושהממשלה טעתה - זו לא חזרה בתשובה. הוא תולה את העבירה שעשה בממשלה, הוא כביכול לא אשם. זה דומה לאדם הראשון שתלה חטאו באשתו: "האישה השאתני", וכן שאול אמר: "יראתי מן העם", הם לא מודים באשמה. אם הוא סבור שהיה חייב לשמוע בקול הממשלה, זה אומר שהוא עדיין לא מבין את גודל העברה שבמעשה שביצע. עליו לדעת שגם אם הממשלה מחליטה לעשות נבלה, אסור לעשותה, וברור שהוא לא הפנים את עומק השחיתות והרשע, והוא עדיין ממשיך באחיזה בחטא ואין לו סליחה. ההתנהגות המושחתת של הממשלה כלפי התושבים שגורשו, והתוצאות הבטחוניות האיומות, היו צריכים לגרום לכך, שיקומו כל אותם הקצינים, ויאמרו אסור לחייל ולקצין להשתתף בגרוש אם ח"ו יהיה כזה. ואם הם לא קמים ומארגנים החתמה של קצינים שחטאו, ומכריזים קבל עם ועדה: נכשלנו ואנו קוראים שלא להיכשל שוב, ולא להשתתף בפעולה מושחתת כזו. אם הם לא עושים זאת - הם עדין מחזיקים בחטאם, ואין לסלוח למי שמחזיק בחטא.
אהבת ישראל אין פרושה לאהוב את המעשים הרעים שיש באדם מישראל, אלא לשנוא את הרע ואת המעשים הרעים שלו, ולאהוב את הנשמה הטהורה שבו, ואת מעשיו הטובים. יחד עם זה לבקר אותו, ולהוכיח אותו עד שיתקן את הרע. בנושא שאנו עוסקים בו, על אחת כמה וכמה שצריך להמשיך ולבקר בחריפות את האנשים שחטאו, ולא חזרו בתשובה, כדי שהכול ידעו שמי שהשתתף או ישתתף ח"ו במעשה גרוש של יהודים מביתם - לא יסלח לו, ומעשיו ושמו יהיו לבוז ולקלון לדראון עולם, כלשונו של מו"ר הרב צבי יהודה אוהב ישראל הגדול.
