בס"ד
תלמוד תורה
א' אלול התשמ"ז
שיחת פתיחה לישיבת הרעיון היהודי
"זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח, כד). אנו מחכים ליום זה הרבה שנים, ובחסדי ה' הגענו אליו, ובאמת "נגילה ונשמחה בו".
ביהדות יש מושג חשוב מאוד של הבדלה, לעומת העולם הגויי המדבר על שיויון, ללא הבדלה בין טוב לרע, בין אור לחושך, ביהדות יש הבדלה מוחלטת ובולטת. יש כאלה המנסים לטשטש זאת בהסתייעם במקורות חז"ל שהם סילפו. ביום השני לא נאמר "כי טוב", ובמרש כתוב שזה משום שביום השני הבדיל ה' בין מים למים (בראשית רבה ד:ו). מכאן – כך לשיטתם - שהבדלה אינה טובה. אך יש עליהם קושיה: הרי ביום הראשון, הדבר הראשון שעשה ה', הוא שהבדיל בין האור ובין החושך. אם כן, מדוע שם נאמר "כי טוב" (בראשית א, ד)? אלא, כאשר יש צורך להבדיל, חייבים להבדיל, וכשאין צורך להבדיל, אסור להבדיל. כאשר לא יוצא טוב מההבדלה, לא מבדילים, אך אם יש צורך להבדיל, טוב שמבדילים. "המבדיל בין קודש לחול", "אם אין דעה, הבדלה מנין?" (ירושלמי ברכות ה:ב). יש הבדל בין ישראל לעמים, בין ארץ ישראל לחו"ל, בין ירושלים לשאר א"י, ואפילו בתוך העם יש הבדלים: ישראל, לוי, כהן וכהן גדול. וכל זה הוא ענין של קדושה ומעלה.
הרבי מגור למד פעם עם בנו גמרא, והגיעו לביטוי "כולי עלמא לא פליגי". שאל הרבי את בנו: מי הם "כולי עלמא"? ענה לו: כולם. קירבו אביו לחלון, הצביע על העוברים ושבים, ואמר לו: הם כולי עלמא? לא, אנחנו כולי עלמא. מי ששומר תורה ומצוות הוא כולי עלמא, ובשבילו העולם כולו נברא. מהישיבה הזאת יֵצאו אנשי ה"כולי עלמא", עם הרעיון האמיתי והמקורי, כדי להביאו לעולם, וזה תפקיד מפחיד ואדיר - "לתקן עולם במלכות ש-די".
הגמרא אומרת: "ארבעה [דברים] מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים וישמעאלים ויצר הרע" (סוכה נב:). לגבי שלושת האחרונים ברור מדוע התחרט, אך מדוע הוא מתחרט על הגלות? הרי הגלות באה על כפרה ולעונש על חטאינו ומטרת סבלנו בגלות היא להחזירנו בתשובה. אך הסיבה שה' מתחרט על הגלות היא מפני שלא רק שלא חזרנו בתשובה, אלא שבגלות גם אלה שלכאורה מקיימים את המצוות, סילפו אותן. זאת משום שאדם שאינו חי בארצו, יהודי שאינו חי בארץ ישראל, לא מסוגל לקיים באמת את מצוות התורה ולהבין את הרעיון האמיתי.
יהודי שחי בחו"ל, בגלות, אין לו קרקע. על הפסוק "לא תסיג גבול רעך" (דברים יט:יד), פירש רש"י: "והלא כבר נאמר 'לא תגזול' (ויקרא יט:יג), מה ת"ל 'לא תסיג'? לימד על העוקר תחום חבירו שעובר בשני לאוין. יכול אף בחו"ל? ת"ל 'בנחלתך...' . בא"י עובר בשני לאוין, בחו"ל אינו עובר אלא משום 'לא תגזול'". בחו"ל עובר על "לא תגזול", כי הקרקע שם היא חפץ כמו רכב, אבל "גבול" אין שם, כי אין קרקע ליהודי בגלות. הגלות גרמה לסילוף ולעיוות של ההלכה עצמה. בהיעדר מדינה, הפכה היהדות לדת. במקום עם, הפכנו לקהילה. גם כשהקהילה עדיין שמרה על כשרות ושבת, היא לא הבינה שבלי מדינה הכל מעוות ומסולף. הפכנו היום לעם עם שני מיני טיפוסים, ויש לזה רמז בשולחן ערוך: "אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה, אפילו אם לא חיסר אלא אחד מהם, מחזירין אותו" (או"ח קפז:ג). אדם שלא אומר "תורה וארץ" לא יצא ידי חובתו. יש יהודי לאומי ללא תורה, ומאידך גיסא, יש יהודי עם תורה אך ללא ארץ, ושניהם לא יצאו ידי חובה. וכל זה קרה בגלל הגלות.
אנחנו רוצים להחזיר עטרה ליושנה ואמת לאמיתה. "חותמו של הקב"ה הוא אמת" (שבת נה.), ואנחנו חייבים ללכת עם האמת למרות שזה קשה. הרמח"ל אומר במשפט הראשון במסילת ישרים: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם, מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". למה זה אנוכי? מאין באתי ולאן אני הולך? יש יהודים שחושבים שאין להם תפקיד, יעד ומשימה. אנו חייבים ראשית כל לדעת מי אנו: "אשרינו, מה טוב חלקנו". אנו יודעים, ראשית, שיש לנו "חלק", ושנית, שהוא טוב. כמה סינים, הודים יש בעולם, ואנו יהודים! ועוד, אנו שומרי תורה ומצוות.
יש יהודי ששומר שבת ומניח תפילין – כפולחן – אך אינו מאמין באמת באמונה שלמה באלוקים, אלא מפחד מ"מה יאמרו הגויים" ו"מה יעשו הגויים".
כל אדם כאן חייב לשקוד להתמסר ללימוד התורה, שהרי אדם ללא תורה אף פעם לא יהיה חסיד, ולעולם לא יבין, גם אם כל כוונותיו טובות. צריך לשבת וללמוד, ובע"ה תקבלו את האהבה ללימוד התורה. פעם ישבתי ב"בידוד" בבית המעצר שבמגרש הרוסים. הייתי אמנם ב"בידוד",
אך לא לבד - הייתי עם ספרים. אני זוכר שלמדתי ר"ן במסכת נדרים, שבמשך הרבה שנים לא הבנתי, והנה פתאום הבנתי אותו. זה היה בשבילי כמו איזה אור, וקפצתי וצעקתי ושמחתי. הגיע סוהר ושאל "מה קורה?" הבנתי את הר"ן! לימוד תורה מתוך הנאה - הוא כמו אכילת מעדן מיוחד. עליכם ללמוד תורה בהתמדה, ללא חשבון של שעות, ועם יראת שמים. "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" - הלומד ואין לו יראת שמים, לא עשה כלום, ולא רק זאת, אלא שחילל שם שמים. וצריך להידבק בה' באמת. מי שברא את הצדקה והחסד והאמת, הוא קובע אותם, ולא אנחנו.
תנועת "כך" היא לא תנועה ימנית, אלא תנועה של לא תסור ימין ושמאל, "פלס מעגל רגליך" (משלי ד:כו) – הכל ישר לחלוטין.
הישיבה שלנו היום אינה גדולה בכמות, אף מכאן יֵצאו המנהיגים. שבו ולימדו, וב"ה יש לנו צוות של רמי"ם שמבינים בזה, ואני מקוה שבעוד שנה יהיה לישיבה גם בנין. על כל אחד להתחזק ולהביא את הגאולה, ראשית כל לעצמו, ואח"כ לעם ישראל.
