ה
מאת משה פייגלין
כז' תמוז תשס"ט
19 יולי 09'
בדיוק בתקופה הזו, של תשעה באב, לפני ארבע שנים, החריב השמאל הישראלי באמצעות שרון ועוד כמה אנשים, את בתיהם ואת חייהם של עשרת אלפים יהודים בגוש קטיף.
באותה תקופה בדיוק – שנה אחר כך, פרצה מלחמת לבנון השנייה. הניצחון באותה מלחמה, אמור היה לדברי אולמרט, "לתת תנופה להתכנסות". כלומר, כקודמו שרון, גם אולמרט רצה להפוך למנהיג דגול, אתרוג חסין חקירות וכתבי אישום, ופתח במלחמה בכדי לזכות בלגיטימציה של מנהיג מנצח שתאפשר לו להחריב התנחלויות ומתנחלים אפילו יותר מקודמו. כלומר, אולמרט שלח את רועי קליין הי"ד ובניה ריין הי"ד, להיהרג בקרב שיאפשר לו להחריב את ביתם.
אגב, מטח הקטיושות שנועד לחפות על חטיפת רגב וגולדווסר הי"ד, פסק מיד לאחר החטיפה. הוא חודש בעקבות הפתיחה במלחמה ופסק שוב - כשישראל פסקה. כלומר מטרת המלחמה לא היתה יכולה להיות הפסקת ירי הקטיושות כי פשוט לא היה יותר ירי כזה. גם שחרור החטופים לא יכול היה להיות המטרה כשמדברים על כניסה מצומצמת. מטרת המלחמה נועדה - כפי שהתוודה אולמרט עצמו במהלכה - להמשיך את תנופת ההרס שהחל בה שרון. למזלנו, ישראל הפסידה במלחמה, תוכנית ההתכנסות בוטלה, בתי המתנחלים נותרו על תילם, וגוש דן עדיין לא הפך לשדרות.
את המחיר שילמו כרגיל אנשים תמימים, גיבורים וצדיקים כמו רועי קליין הי"ד מההתנחלות עלי, או שכני בניה ריין הי"ד– שאני כל כך מעריץ אותם מחד, אבל לבי נחמץ בקרבי - מאידך. כי כמה אפשר להיות תמים, כמה אפשר לעצום בכוח את העיניים ולרוץ קדימה בשליחות מרושעת כמו מלחמת ההתכנסות הזו.
הרי מדובר באנשים כל כך אינטליגנטים – איש עוד לא הצליח לסתור את הדברים הכל כך פשוטים שכתבתי בפתיח, אז איך הם לא קולטים את מה שמתרחש כאן. או שאולי הם כן הבינו אבל חשו מחויבות לחברים – לאלוהים פתרונים. כנראה שיש סוג של טוב לב, סוג של תמימות - שלא מסוגל לעכל את עומק הרשעות והציניות ששולחת אותו לקרב.
מאז הפוגרום הרגיש שערכה ישראל בתושבי גוש קטיף וצפון השומרון, אני חוזר וטוען שמדינת ישראל אינה מסוגלת מבחינה מהותית, לנצח בשום מהלך קרקעי ולכן התנגדתי לא רק למלחמת לבנון השנייה, אלא גם למבצע עופרת יצוקה. את הסיבה לכך הסברתי בכמה מאמרים כולל מעל במה זו.
קיצור העניין הוא שמרגע שהכרזת במעשיך, שהקרקע גזולה בידך וגרשת – קבל עם ועולם - את אחיך שלך ממנה, אינך יכול לחזור אליה על שרשראות הטנקים. אתה נכנס לסתירה מובנית בכל מהלך צבאי הדורש אחיזה קרקעית. אתה צריך לכבוש כדי לנצח, אבל אסור לך להשלים את הכיבוש כי אז תיאלץ להטיל משטר צבאי ולא תוכל לצאת.
מאז הגירוש מגוש קטיף, הפך צה"ל בפועל, מצבא השומר על ארץ ישראל, לצבא המנסה לשמור על יכולתנו לסגת ממנה בלי לחטוף טילי קאסם. זה נשמע מטורף אבל זו בדיוק המציאות שיצר כאן השמאל הקטן השולט בנו ובמציאות הזו לא ניתן לנצח ולא משנה כמה חזק תהיה וכמה חלש האויב.
האויב יודע זאת ולכן לעולם לא ייכנע אלא יספוג בכיף את אבידותיו וימתין שתביס את עצמך. ואכן, על אף תיקון רבים מן הליקויים הטכניים ועל אף המוטיבציה מרקיעת השחקים, בעיקר של כל מני גולנצ'יקים סרוגים ותמימים מן הדגם של רועי ובניה, גם במבצע ההוא נכשלנו כשלון חרוץ ולמעשה הפסדנו.
אנו מגיעים היום שוב לימי בין המצרים ובחלוף ארבע שנים מאז הפוגרום הרגיש והנחוש ההוא, ושלוש שנים מאז מלחמת ההתכנסות, כמו במן תקליט עם סריטה עמוקה שצורמת נורא עם השלמת כל סיבוב - שוב מאיים השמאל להחריב את ביתו של רועי הי"ד.
תנועת המלקחיים של אופנהיימר ובייניש נסגרת על בית האלמנה והיתומים בעלי. הם מייצגים מיעוט קטנטן באוכלוסיה הישראלית, אבל אתם יודעים, חוק הוא חוק. ושוב יש כל מני תמימים שנופלים בפח הזה. אם נלבין את כל הבניה הבלתי חוקית בנגב ובגליל, שום דבר לא יקרה. אבל אם לא נחריב את ביתו של רועי תהיה פה אנרכיה והמדינה תקרוס.
פושע קטן - עובר על החוק; פושע בינוני - עוקף את החוק. אבל הפושעים ההיסטוריים הגדולים באמת – לא עוברים על החוק ולא עוקפים את החוק, הם משתמשים בחוק.
האמת היא שלעובדת היות הבית המסוים הזה, ביתו של גיבור ישראל, אין שום משמעות עקרונית. היא פשוט מנטרלת במידת מה את מסע השיסוי והדה – הומניזציה שנערך למתנחלים קודם שמחריבים אותם.
רועי שומר עלינו במותו, עוד הרבה יותר מאשר בחייו.
חברים יקרים – ה' עמכם!
כד: קומו סעו ועברו את נחל ארנן ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמרי ואת ארצו החל רש והתגר בו מלחמה.
כה: היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך. (פרשת דברים פרק ב')
ביום שבו תתגבר על ה"חשבון", תזכה בהרתעה, ופחדך ויראתך ימלאו את ליבות העמים הסובבים אותך.
אנו סובלים ממכת החשבונות. מרוב חשבונות שכחנו מה אנו עושים פה בכלל. אמנם, התנהלותה של מדינת ישראל חייבת להיות התנהלות טבעית. אם כן, מה היה חטאם של המרגלים? הרי תיאורם היה תיאור מדויק ונכון ומסקנתם מסקנה טבעית ומתבקשת. אלא שההתנהלות הריבונית היהודית צריכה להיות התנהלות טבעית בתוך מסגרת העל - טבעי.
אבינו שבשמיים רוצה שנפעל על פי כללי העולם הזה. כלכלה, פוליטיקה, ביטחון – הכל. אבל כל אלה מגויסים למען העל - טבעי ותחת ההבנה הבסיסית שכל הטבעי מתנהל ומכוון על ידי בורא עולם. העיקרון הזה – של פעולה טבעית בתוך מציאות שנראית כבלתי אפשרית אך מתחייבת מבחינה אמונית, הוא העיקרון המנחה אותנו בבואנו להקים מנהיגות יהודית למדינת ישראל.
כשיצאו חלוצי גוש אמונים הראשונים להקים את ההתיישבות ביש"ע – היתה זו התנהלות טבעית של יצירת עובדות בשטח, בתוך מציאות בלתי רציונאלית מבחינה מדינית, אך מתבקשת מבחינה אמונית. בדיעבד התברר כי בתוך האידיאולוגיה היפה הזו, מצויה היתה פצצת זמן של שאיבת הסמכות מן הציונות החלוצית, יותר מאשר מן האמונה היהודית. אבל העיקרון היה עיקרון נכון ובזכותו קיימת היום ההתיישבות ביש"ע ומה שנותר עדיין מכלל הריבונות היהודית בארץ ישראל.
בשבוע שעבר פרסם העיתון "מקור ראשון" אמירה של בני קצובר, לפיה "פייגלין יהיה ראש ממשלה אחרי שיבוא המשיח".
קצובר הוא יהודי יקר ורב זכויות. מדוע כשנאחז באדמות הטרשים של שכם, כנגד ממשלת ישראל והעולם כולו, בלי שום יהודי בסביבתו, מדוע אז נדמה היה לו שיצליח להקים יישוב יהודי במקום, עוד קודם שיבוא המשיח? לעומת זאת, אנו שכבר השגנו הישגים רבים כל כך, כבר הגענו למקום השני במרוץ לראשות הליכוד, כבר רכשנו עמדות כוח משמעותיות בליכוד ועיצבנו במידה רבה את רשימתו – מדוע קצובר אינו מאמין שניתן להגשים את החלום הזה קודם לביאת המשיח?
התשובה היא אותה פצצת זמן מובנית בגוש אמונים, פצצה שבשלה חרב גוש קטיף, בשלה מאוימת גם אלון מורה, ובשלה אנשים יקרים כמו בני קצובר אינם מסוגלים להבין את מהלכה של מנהיגות יהודית.
את הכיוון, המסירות והתעצומות הביאו קצובר וחבריו מחוגי מרכז הרב, מן הרב צבי יהודה זצ"ל ומן האמונה התמימה.
אך את הלגיטימציה הם שאבו מן הציונות המעשית – כלומר ממובילי הקו האקטיבי של מפלגת העבודה.
גוש אמונים לא היה מעז לעלות לשטח אילולי חש שבסתר ליבם, גלילי, אלון, פרס ומוטה גור – איתם.
ובעניין זה הם צדקו. הם היו אתם. אולם ברגע שמפלגת העבודה הפנתה להם את גבה, הפכו המתנחלים מאליטה בשירות הציונות - לסרח עודף צורמני, יבלת שצריך להיפטר ממנה, סקטור של מפגינים שצריך לשמור עליהם כל הזמן ובגללם אין שלום וחיים נורמאליים.
כיוון שמנהיגות יהודית נמצאת במאבק על המנהיגות עצמה, מובן שהיא לעולם לא תוכל לקבל לגיטימציה ממנה. לכן, עבור בני קצובר, זהו מהלך בלתי אפשרי.
כדי להנהיג את עם ישראל צריך לנצח קודם לכן את מלך חשבון.
לכאורה המהלך הטבעי הוא מאוד פשוט. מתפקדים לליכוד, צוברים כוח פוליטי, משכנעים את מי שניתן, מנצחים בבחירות הפנימיות, זוכים בראשות הליכוד ומנהיגים את המדינה.
לא צריך להעפיל על טרשי השומרון, לא צריך להיגרר שוב ושוב על ידי חיילי צה"ל – כל שצריך הוא להתפקד לליכוד – ולנצח את מלך חשבון...
והנה, למרות הדרך הפשוטה שאנו סוללים בהצלחה מוכחת, ממשיכים אנשים שאינם מסוגלים לנצח את מלך חשבון – לשאול שאלות כגון: ומה תעשו אם ביבי יעזוב את המפלגה ויקים מפלגה משלו? (הלוואי...).... ומה תעשו אם שוב ירמו אתכם בבחירות? ומה תעשו אם יקרה כך, ומה תעשו אם יקרה אחרת....
ברור שאילו נשאלו כל השאלות מסוג זה קודם להקמת ההתיישבות ביש"ע – שום בית לא היה מוקם.
אלא ששם ידענו להתגבר על מלך חשבון, וכאן – למרות שיש תשובות מצוינות לכל השאלות – לא כולם רוצים או מסוגלים להתגבר עליו.
אז הרי לכם אתגר!
כל מי שמתגבר על מלך חשבון – ומתפקד השבוע לליכוד אצל נתן, 050-6616738.
מוזמן מיד אחר כך להתקשר למשה פייגלין באופן ישיר ולשאול את כל השאלות.
זה בדיוק מה שנדרש היה מן המרגלים. קודם כל עולים – כי זה מה שבורא עולם מצפה מאיתנו. עכשיו, אחרי שהבנו את הנקודה הזו – בואו ונראה כיצד משתמשים נכונה בכל הנתונים הטבעיים העומדים לרשותנו.
ישראל לא תשרוד בלי הנהגה הקוראת בשם השם – נקודה.
לכן משימתנו הראשונה במעלה היא להקים מנהיגות כזו למדינת ישראל.
קודם כל עשו את מה שנכון – התפקדו לליכוד ועזרו למי שהציב לעצמו את המטרה הזו.
אח"כ נענה לכל השאלות.
שבת שלום
ה"פראיירים" רק מתחלפים
יום לאחר דבריו התקיפים של נתניהו בגנות הדרישה האמריקאית לעצירת הבנייה בירושלים, החלו הבולדוזרים לנוע ולהחריב מאחזים ביהודה ושומרון.
בדבריו, הסביר נתניהו שהדרישה למניעת בנייה יהודית בירושלים היא בלתי נסבלת, שכן אילו היתה דרישה כזו מופיעה בכל עיר אחרת בעולם, היתה קמה זעקה גדולה כנגד האנטישמיות הזו. הבעיה היא שמבחינה זו אין כל הבדל בין ירושלים, בית אל, שילה ושכם. מדוע מניעת בנייה יהודית בירושלים היא אנטישמיות, והתנהגות דומה בכל מקום אחר שבשליטת מדינת ישראל – אינה אנטישמיות?
שילובו של הכשל הלוגי הזה, יחד עם הניסיון הקשה עם האיש נתניהו, מוביל למסקנה שיש קשר בין הדיבורים בעד ירושלים, והחורבן שבא למחרת.
חורבן בלטיפה
נתניהו מסוכן הרבה יותר משרון ומאולמרט. אין לו סנטימנטים לארץ ישראל יותר משרון ואין לו סנטימנטים ליהדות או לליכוד יותר מאולמרט. אבל נתניהו, בחוכמה רבה, הקיף עצמו בעדת פתאים סרוגי כיפה, בעזרתם הוא מתקדם עקב בצד אגודל אל הגשמת כל דרישות האמריקנים האירופאים והחשוב מכל – האליטה השמאלנית בישראל.
נתניהו לא הודיע סתם כך – כמו שרון – שהוא רוצה לתת ל"פלסטינים" מדינה. נתניהו הקדים לכך נאום חוצב להבות על זכויותינו ההיסטוריות ועל יהודיותה של המדינה.
נתניהו לא תוקף חזיתית, כמו אולמרט בעמונה. הוא "עוקץ" במקום שבו הסרוגים - להערכת יועציו – מסוגלים לספוג. וכך, מתוך לטיפות וקריצות לציבור הסרוג ולנאמנים בליכוד – שכל כך רוצים להתפתות ולהאמין שיש להם מנהיג "משלהם", משיג נתניהו את אותם יעדים בקלות וביעילות. אם נתניהו דיבר בזכות הגולן – כדאי להתחיל לדאוג שם בפאתי צפון. אם נתניהו נשבע "אם אשכחך ירושלים" – ירושלים בסכנה, וההתיישבות בסכנה גדולה יותר, משום שהחורבן שלה נדרש, כביכול, כדי לקיים את השבועה לירושלים...
איך זה עובד...
הסגנון של נתניהו שונה אמנם מזה של שרון ואולמרט, אבל השיטה דומה להפליא לשיטה שבה נקט שרון ובזכותה הצליח להחריב את גוש קטיף. קודם כל מקימים קואליציה צרה בזכות קולות הימין. אח"כ מייצבים את הממשלה ומעבירים את התקציב. בשלב הזה מתפנים לעסקי החורבן, מצרפים את השמאל, מפטרים את שרי הימין, ומחריבים.
נורא פשוט – וזה בדיוק מה שעושה היום נתניהו.
בשל מלחמתו בפייגלין הפסיד הליכוד בראשות נתניהו בבחירות האחרונות. על אף הסקרים המחמיאים בחודשים שקדמו לבחירות, עשה נתניהו את הבלתי ייאמן וקיבל מנדט אחד פחות מציפי לבני.
אבל כידוע מפלגות הימין המליצו עליו לנשיא פרס וזה - בחוכמה רבה - הטיל על ביבי להרכיב ממשלה ולהרקיב את הפוליטיקה הישראלית.
עכשיו, משהעביר את התקציב וייצב את ממשלתו – מתארגן נתניהו לשלב הבא – כלומר לחזק את הקואליציה שלו מכיוון שמאל, במטרה להפוך את החכי"ם הנאמנים בליכוד לבלתי רלוונטיים וכאשר הוא מגשים את מדיניות השמאל.
למה הוא עושה זאת?
לשאלה הזו אין חשיבות רבה. היא אומנם מנקרת במוחו של כל יהודי תמים ונאמן, אבל היא ממש לא חשובה. אחרי בגין וסיני, ביבי הראשון וחברון, שרון וגוש קטיף, השאלה היא לא למה, אלא איך ומתי. ובכל זאת – רק כדי לספק את סקרנותנו.
החשיבה שאינה אמונית היא חשיבה מעגלית. בהכרתו של אדם מאמין, יש בורא לעולם, והוא משגיח ומכוון את ההיסטוריה לקראת יעד מסוים. זוהי הכרה קווית. אולי לא בדיוק קו ישר, יש בו פיתולים, זהו למעשה קו לולייני שהולך ועולה אל יעדו תוך עליות ומורדות. לעומת האדם האמוני – חשיבתם של נתניהו שרון ואולמרט היא חשיבה שאין בה אלוקים. כלומר הכרתם היא הכרה סיבובית (אלילית למעשה). לפני אין כלום ואחרי שום דבר. מה שיש הוא מה שאני חווה כאן ועכשיו. כמו המרגלים, נתניהו רואה את המציאות הקשה, את לחצי המעצמות והשמאל ואין לו שום הבנה בערך של עם ישראל ובמושג 'סגולת ישראל' שמתעוררת כשמכוונים אל תדריה הנכונים. בשונה מהמצופה מהמרגלים, מנתניהו שאין אלוקים בליבו – לא ניתן כלל לצפות לראייה ולמסקנה אחרת מלבד נסיגה טוטאלית. הוא אינו נמצא על קו שמתקדם לעבר יעד כלשהו אלא במרכזו של מעגל חסר משמעות וכל מעשי מכוונים כדי לשמור את המצב הזה. בתוך הכרה שכזו, בגידה היא ערך מובנה. לא תיתכן כלל נאמנות לשום דבר. ואכן - נתניהו כבר בגד בעבר בכל מה שאי פעם זז בסביבתו הקרובה והרחוקה, ויוסיף לבגוד בכל פתי שייתן בו שוב את אמונו.
השלב הבא, חוק מופז...
במסדרונות הליכוד והכנסת כבר ברור – נתניהו עושה ככל יכולתו כדי להעביר את חוק מופז וחוק סלומיאנסקי.
ביבי לא בולדוזר כמו שרון. ביבי פועל בחכמה. הוא לא בא למפלגתו בדרישה לקבל את קדימה, להיפך! הוא בא אל הליכודניקים בהצעה לחסל את קדימה. העבירו את חוק מופז ובאמצעותו יוכל שאול מופז לפרוש עם קבוצת חכ"ים מקדימה ולהצטרף לקואליציה. את תמיכת הסרוגים במהלך יקבל ביבי באמצעות הבטחת תפקיד שר לכצ'לה, וחוק סלומיאנסקי שיאפשר לניסן וזבולון לשוב ולהיות פטרוניהם של מוסדות הציונות הדתית.
כמובן שברגע המתאים ייזרקו כל אלה לכל הרוחות ובממשלת ביבי מופז החדשה, ממשלת הבגידות, תתגשמנה כל התקוות...
להסבר מפורט של התהליך הצפוי קראו בעיון את מאמרו של מיכאל פואה: כלנתריזם, מופיזים וביביזים.
המערכת הפוליטית
הבחירות לועידת הליכוד הרביעית יוצאות לדרך. הן תתקיימנה, כפי הנראה, מיד לאחר החגים -בתחילת חשוון. ועידת הליכוד האחרונה נבחרה לפני שבע שנים, ובה, בפעם ראשונה נכנסו חברי מרכז בעלי תודעה אמונית, מתוך כוונה לשנות את המפה הפוליטית בליכוד ובמדינת ישראל. קבוצה זו שמנתה כ- 130 חברי מרכז הצליחה, ללא פטרון מבכירי המפלגה, להניע מהלכים משמעותיים. הובלת ההתנגדות לשרון עד הניצחון במשאל המתפקדים, ביטול תופעת "מפקד הארגזים" בליכוד, והוצאת מתפקדי שרון מהליכוד. וכמובן העיקר - יצירת קוטב חדש במערכת הפוליטית שחותר להנהגת המדינה מתוך אמונה בבורא עולם ושאיפה להוביל את מדינת ישראל להיות מדינה יהודית.
לפני שבע שנים רוב הציבור האמוני לא הכיר כלל את מגרש ההנהגה הפוליטי. המשמעות של מתפקדים, חברי מרכז וכדו', לא הייתה מוכרת כלל. עתה אנו עומדים בפני מערכה נוספת שעשויה להיות משמעותית מאוד. חברי הליכוד מהציבור האמוני השפיעו בצורה ברורה מאוד על בחירת חברי הכנסת בבחירות האחרונות, והשפעתם ניכרת בהתנהלות חברי הכנסת. יחד עם זאת רה"מ נתניהו ממשיך במלחמתו וברצונו לגמד את השפעת ציבור בוחרים זה. המאבקים הצפויים בדרך הם:
1. הניסיון לחזור ל"מפקדי הארגזים" על ידי ביטול המגבלת הוותק של 16 חודש. כבר עתה בכירים המקורבים לנתניהו מפזרים הבטחות לראשי סניפים, לראשי ועדים ולכל מי שמסוגל לפקוד שמגבלת הוותק תבוטל, ומבקשים מהם להכין ארגזי מתפקדים.
2.ניהול הבחירות בלי יכולת בקרה אמיתית, והתנהלות שתיפגע עד כמה שניתן בציבור האמוני שומר המסורת ונציגיו.
אין ספק שהפעם המערכה תהיה קשה ביותר, אולם כאן בא לידי ביטוי הכוח של כל אחד. ההתמודדות היא בסניפים כשכל מתפקד בעל ותק מתאים יכול להתמודד ולבחור. אל תתנו לנתניהו וחבריו לייאש אתכם, ריכוז המאמץ כנגדכם רק מוכיח עד כמה אתם משמעותיים. אנו מצפים ומבקשים מכל אחד להתארגן עם חבריו בסניף, כדי להביא לידי ביטוי את כוחם כחברי מרכז וכחברי מועצות הסניפים. אנו נשתדל לספק את המידע הרלוונטי ולעזור ולייעץ במידת האפשר. עכשיו המנהיגות היא בידיים שלכם!!
מומלץ לקרוא את חוקת הליכוד בפרקים העוסקים בבחירות למרכז פרק ה'
והפרק העוסק בבחירות למועצות הסניפים פרק ד'
כמו כן המשיכו לפקוד עוד ועוד חברים זה תמיד טוב ותמיד מועיל.
הודעות
בחודש תמוז לא עלינו להר הבית משום שהתאריך הקבוע לעליית מנהיגות יהודית עם משה פייגלין להר – י"ט לחודש – יצא בשבת.
ביום שני הקרוב, ו' באב, אנו עולים להר בעליה שלא מן המניין בתפילה ובהשתוקקות לבניית מקדשנו.
http://mflikud.co.il/contents/idkun/5769/idkun6947.html