אני מפרסם חיבור זה בשם וברשות חבר שלי שאינו רשום בפורום.
עוג מלך הבשן הוא אחת הדמויות היותר מעניינות במקרא ובספרות היהודית בכלל.
לכאורה, בפשט המקרא הוא מופיע רק בספר דברים, כמלך הבשן שבו נלחם עם ישראל בכיבוש הארץ. אולם במדרשים (הגמרא, ורש"י בעקבותיה) לעוג מיוחסת תכונה מדהימה: הוא נולד טרם המבול, והיה האדם היחיד ששרד את המבול חוץ מנוח. מדרש זה הופך אותו כנראה לאדם שחי הכי הרבה אי-פעם (על חשבון מתושלח), ומעניין יותר - האדם היחיד שחי במשך כל הרצף הכרונולוגי של ספרי התורה: נולד בבראשית ומת בדברים.
למדרש הזה יש רמז בתורה: בבראשית י"ד 13 כתוב, "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר, והם בעלי ברית אברם". הפליט לא מוזכר בשום מקום קודם, ורש"י מפרש שזהו עוג; פירוש זה מתיישב עם דברים ג' 11: "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים". (הרפאים הם עם קדמון של ענקים, שמוזכר בדיוק בתחילת הפרק בבראשית שבו מוזכר "הפליט").
תקופת טרום המבול, שבה נולד עוג, הייתה תקופה מיוחדת. היא מתאפיינת בערבוב של קודש וחול, רוח וחומר. מלאכים* הזדווגו עם בנות אדם, חיות יכלו לדבר והיה להם חופש בחירה, ואפילו האדמה הייתה מסוגלת לחטוא ואף להיענש. עפ"י המדרש, בתקופה זו בני-האדם היו צמחונים, ואכילת בשר הותרה רק אחרי ימי המבול. הצמחונות מובנת כאשר מבינים את מהות התקופה: החיות היו ברמה רוחנית גבוהה - אולי רמה של בני אדם כיום - כך שהיו ראויות ליותר מאשר מאכל בני אדם.
עוג (ועמו יתר ענקי התקופה) היה תוצר של זיווג מלאך ובת-אדם. כך גם היחס אליו אמביוולנטי: מחד הוא נחשב ענק, פיזית ורוחנית, אדם מלא הדר. כך לפי יוסף בן-מתיתיהו, "היה בעל קומה גבוהה ויפה תואר, שמעטים מאוד כמותו; הוא היה גם בעל זרוע, ופעולותיו היו שקולות כנגד מעלות גודלו ויופיו". לפי אחד המדרשים (ילקוט שמעוני), עוג נתלה על תיבת נוח מבחוץ, ובתמורה הבטיח לנוח שיהיה עבד לו ולזרעו אחריו. מדרש נוסף (ממסכת סופרים) משלים את המדרש הראשון, באומרו שעוג הוא לא אחר מאשר אליעזר, עבד אברהם (שהיה דור עשירי לנוח). עם זאת, עוג לא נחשב לצדיק, ולתעודה, עם ישראל נלחם בו לפני כיבוש הארץ, ואת נחלתו ירש חצי שבט המנשה. לפי אחד המדרשים (בראשית רבה), הדרדרותו המוסרית החלה בימי אברהם, אז הוא זמם לחטוף ממנו את שרה.
באשר למימדיו של עוג, יש שתי דעות: לפי דעה אחת (בה מחזיקים הראב"ע, הרמב"ם ויוסף בן-מתיתיהו), עוג היה ענק "ריאלי", שמידתו כפליים ממידת אדם ממוצע. אולם לפי מדרשים אחרים, מימדיו של עוג היו מעבר לכל דמיון: כך למשל בגמרא, מובא שבמלחמתו נגד ישראל עוג עקר הר בן שלוש פרסות כדי לזורקו על מחנה ישראל, ושמשה קפץ עשר אמות כדי להכות את עוג בקרסולו.
מי שלא מקבל את המדרש לפיו עוג נתלה על תיבת נוח מבחוץ, חייב כנראה להחזיק בדעה השניה, לפיה עוג היה בגובה של קילומטרים, שכן רק כך הוא יכל לשרוד את המבול.
מקורות:
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/veethcha/kos.html http://www.etzion.org.il/dk/1to899/675daf.htm#Heading4 http://64.233.183.104/search?q=cache:YEbSU_PjJNsJ:www.tora.us.fm/tnk/klli/mdrjim/plit.html+%D7%A2%D7%95%D7%92&hl=iw&gl=il&ct=clnk&cd=6 התנ"ך
* מהו מלאך? כנראה אפשר לדון בכך רבות. כעקרון, בעוד שאדם הוא ישות בעלת מימד גשמי ורוחני, מלאך דומה לאדם במימד הרוחני שבו, אך ללא מימד גשמי. מבחינה זו האדם הוא מין הכלאה של מלאך וחיה.
