שלום
דבר ראשון רציתי למר לך בייקר שמעולם לא חשבתי כמה אני שקופה שאפילו דרך האינטרנט הבנתה מאיפה אני באה.
מעניין אותי לדעת איך הגעת לקו המחשבה הזה?
אני לומדת באולפנא קוקניקית (שתומכת בדרכו של הרב קוק) אנו לומדים עליו המון ומציינים גם את יום הזיכרון שלו.
לא אתכחש לכך שיש סתירה מסוימת בין דרכו של הרב קוק לדרכו של הרב כהנא.
אבל אני חושבת שאפשר לשלב בין שתי הגישות יחד,
כאשר יעקב אבינו התכונן למפגשה עם עשיו הוא התכונן עם שלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה.
קודם כל מתפללים ומבקשים שה' שיעזור לנו בדרכנו.
הדרך של הרב קוק היא הדורון- הניסיון לקרב את האחר ולהאמין שאולי אפשר לשנותו.
אני מאמינה שבזמנים רגילים בהם אין חרבנו מוטלת על צווארנו (לא בתקופה של התנתקות ושל רמיסת כל הערכים שלנו ללא כל מחשבה) יש ואף צריך וזה דבר הכרחי להראות לאחר את הדרך הנכונה ולא להתייאש.
המלחמה - זו דרכו של הרב כהנא כאשר אנו נתקלים באזניים ערלות אשר רומסות כל ערך דתי ויהודי אל לנו להתפשר ועלינו להילחם עד טיפת הדם האחרונה.
אני חושבת שכאשר נוקטים רק בדרך של מלחמה התוצאה פחות אפקטיבית משום שבקבוצה גדולה של אנשים טועים יש מ"ס סוגים , יש את אלה שטועים מתוך מחשבה והבנה מוטעית של הדברים לאלה לא נוכל לעזור לעולם משום שהם טועית מתוך מחשבה מטעית.
אבל, הסוג השני הוא אנשים שטועים לא מתוך הבנה אלא מתוך היסחפות עם הזרם.
את אלה אנו יכולים לשנות.
זה גם ההבדל בין רשע לבין אדם שהוא בינוני.
בתקופת בית שני הייתה קבוצה של קנאים יהודיים שנקראו הסיקריים שהיו נושאים עימם חרב ופוגעים בכל מי שלא הלך בדרך ה' ונלחמו ברומאים.
קבוצה זו נכחדה וכיום אין לה זכר בגלל שהיא נרצחה בקרבות.
לעומת זאת הקבוצה של החכמים שהייתה מתונה יותר נמצאת עימנו עד היום.
לסיכום:
לדעתי צריך לשלב 3 דברים כדי לנצח, דורון, תפילה ומלחמה.
דרך אגב השם שלי הוא אור-לי .
לקוח מהפ"ס המהמם במיכה פרקז פ"ס ח : (התחלתי את הציטוט מפ"ס ז כדי שתבינו את ההקשר) "ואני בה' אצפה אוחילה לאלוקי ישעי ישמעני אלוקי" "אל תשמחי אוייבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי"
