בס"ד
http://shofar.net/site/ARDetile.asp?id=11480לקראת תקופת בין המצרים מאמר מאלף על אחד מהארועים הקשים של תקופת חורבן בית שני, הריגתם של עשרת הרוגי מלכות
ההמון הנסער מצטופף בכיכר העיר תחת עיניהם הבחונות של קלגסי רומא חבושי קסדות בוהקות. המתח מחשמל את האוויר. החיילים לופתים בעצבנות חניתות ומגינים בעוד רוח חמסין יגעה מנסה להפיח חיים בדגלים שמוטים. לפתע
''... ההמון הנסער מצטופף בכיכר העיר תחת עיניהם הבחונות של קלגסי רומא חבושי קסדות בוהקות. המתח מחשמל את האוויר. החיילים לופתים בעצבנות חניתות ומגינים בעוד רוח חמסין יגעה מנסה להפיח חיים בדגלים שמוטים. לפתע דועכים המלמולים החרישיים. שקט עמוק משתרר. מרחוק נשמעים צניפת סוסים, צעקות וקרקוש מתכת. עוד רגע ולתוך הכיכר מובל ישיש לבן שער שדמותו השחוחה נעלמת כליל בין הרומאים גבוהי הקומה. יראת קודש נופלת על הנאספים. הלגיונרים נדרכים מפני בדל של מרי.
הזקן ניצב במרכז הכיכר, שלשלאות ברזל אוזקות את ידיו הצנומות. בגיל 120 כוחו הפיזי אינו רב. הוא אינו מנהיג של דיביזיות. גדודי צבא אינם סרים למשמעו. הוא אינו איל הון, או בעל נכסים מופלג המסוגל לערער את היציבות הכלכלית של פרובינקית יהודה. ולמרות זאת פקודת ההוצאה להורג הגיעה במישרים מהדרגים הבכירים ביותר ברומא. הקיסר עצמו דרש לקבל אישור ביצוע.
עד גיל 40 היה האיש הזה רועה צאן אנאלפבית, כיום הוא הפך לרועה המוסרי של עם שלם. הוא גדול הדור. כלי הנשק היחיד שיש ברשותו הם דברי התורה ועל חטאו זה מות יומת. הרומאים הודפים בגסות את התלמידים המנסים לגונן על רבם. התליינים, מסרקות של ברזל בידיהם ניגשים לביצוע גזר הדין האכזר. עוד רגע ומסרקות העינויים יתחילו לחרוש בבשרו. רבי עקיבא עוצם את עיניו ובקול צלול מתחיל באמירת הפסוק 'שמע ישראל'... ''
דם רב הקיז עם ישראל בשלהי תקופת בית שני. היסטוריונים משערים שלמעלה מרבע מיליון יהודים נצלבו במהלך תקופת השלטון הרומאי בארץ ישראל. מאות אלפים נוספים ניספו בחרב וברעב בימי חורבן הבית, מרד בר כוכבא ודור השמד. ועוד לא הזכרנו את הרבבות שנמכרו לעבדות, שעונו, שנרדפו ושמסרו את נפשם על קידוש ה' בידי הצוררים. למרות זאת זכר מותם של עשרה תנאים וקדושים נחרת באופן מיוחד בתודעת האומה והם זכו לכינוי הקולקטיבי 'עשרת הרוגי מלכות'.
על הנסיבות שקדמו להרג הקדושים מסופר במדרש: ''…אחר חרבן הבית היו רשעי הדור מתגאים ואומרים: מה הפסדנו בזה שנחרב הבית, הרי יש בינינו תלמידי חכמים שמדריכין את העולם בתורתו ובמצותיו''.
''מיד נתן הקב''ה בלב הקיסר של רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים, והתחיל בספר בראשית והיה לומד עד שהגיע ל[פרשת] 'ואלה המשפטים', וכיון שהגיע לפסוק 'וגונב איש ומכרו מות יומת', מיד צווה למלאות ארמונו נעליים. שלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל, והושיבן בקתדראלות של זהב. אמר להם שאלה יש לי לשאול מכם ואל תאמרו לי כי אם הדין ואת האמת והמשפט. אמרו לו אמור. אמר להם ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו מה דינו?, אמרו לו: התורה אמרה - מות יומת. ענה ואמר להם אם כן אתם חייבים מיתה. אמרו לו: למה? אמר להם: על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו, אם הם היו בחיים הייתי דן אותם ועתה שאינם בחיים אתם תשאו עוון אבותיכם''.
מול טיעוניו הזדוניים של הקיסר הרשע לא נותרו הרבה אפשרויות לחכמי ישראל.
''אמרו לו: תן לנו זמן 3 ימים, אם נמצא זכות על עצמנו מוטב ואם לאו עשה מה שתחפוץ. הסכים להם לדבר זה. יצאו מלפניו וביקשו את רבי ישמעאל כהן גדול שיזכיר השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזרה מאת ה'.
מאחורי הפרגוד נמסר לרבי ישמעל כי אכן נגזרה הגזירה והתנאים קיבלו עליהם את הדין.
תהליך ההוצאה להורג היה אכזרי ולווה בעינויים סדיסטיים.
ראשונים הומתו רבי ישמעל כהן גדול ורבי שמעון בן גמליאל. לפי המסופר במדרש ביקש כל אחד מהם למות ראשון כדי שלא יאלץ לחזות במות חברו. לבסוף הוטלו גורלות ורבי שמעון הומת קודם. מזעזע היה גורלו של רבי ישמעל: בת המושל חמדה את יופיו ומכיון שאביה סירב לבטל את גזר הדין שהוטל עליו ביקשה ממנו שיפשיט את עורו מעל פניו בעודו חי. המעשה הנורא אכן התבצע וכאשר הגיעו הזדים למקום תפילין ''צרח בקול מר ליוצר נשמתו'' (מתוך הפיוט 'אלה אזכרה').
בהמשך נרצח רבי חנינא בן תרדיוןץ הוא נלקח מבית המדרש, גופו נעטף בזמורות עץ והוא נשרף יחד עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את יסוריו הניחו הרומאים על ליבו גיזי צמר ספוגים במים. לתלמידיו סיפר שהוא רואה ''ספר נשרף ואותיות פורחות''. התליין שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא הסיר ממנו את גיזי הצמר ומיד זינק אחריו ללהבות ונשרף יחד עימו.
הרשימה נמשכת - רבי חוצפית המתורגמן, רבי אלעזר בר שמוע, רבי אלעזר בן חכינאי, רבי ישבב הסופר, רבי יהודה בן דמא, ורבי יהודה בן בבא, כולם נרצחו על קידוש ה'. כולם מסרו את נפשם כדי שעם ישראל ימשיך להתקיים, מופת של דבקות ומסירות למרות כל הצרות הגזירות והרדיפות.
''...בכיכר כבר נטו צללי ערב. וגופו של רבי עקיבא הולך ונחלש בעינוים בהם הוא מתייסר. אפשר ובאותם רגעים הוא משחזר את קורות מאבקו העיקש להמשיך ללמד תורה בכל מחיר. ידידים ודורשי טובתו המליצו לו להפסיק ללמד, לפחות עד יעבור זעם, אך רבי עקיבא לא שעה לעצתם. הוא חייך והשיב להם במשל מפורסם: ''מעשה בדגים שביקשו לנוס מרשתו של הדייג, הציע להם השועל שיעלו ליבשה שם יהיו מוגנים מפניו… בלי תורה אנחנו כמו דגים על היבשה''.
כאשר באו הרומאים לתפסו הם מצאו אותו מוקף בתלמידיו ומעריציו להם הסביר שכל ימיו ציפה ליום תזדמן לו קיום מצוות 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך'. חידת חייו ומותו של רבי עקיבא הרעישה עולמות ואף משה רבינו בהשקיפו על הנעשה ממרחק של אלפי שנים תהה בכאב: ''זו תורה וזו שכרה?...''
ובנתיים שם בכיכר המחשיכה והולכת המשיך רבי עקיבא באמירת פסוקי השמע. בעוד השמש הגלילית נעלמת בין ההרים, הוא אמר את המילים בכוונה עמוקה ובריכוז מוחלט וכאשר הגיע למילה 'אחד' יצאה נשמתו בטהרה...''
נושא: לקראת תקופת בין המצרים מאמר מאלף על אחד מהאירועים הקשים של תקופת חורבן בית שני.. (נקרא 2680 פעמים)