בהלכות מלכים מביא הרמב"ם את נבואת בלעם כראייה מן התורה לביאת המשיח בב"א, וכך הוא כותב:
המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה. וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו–לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: שהרי תורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה’ אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים … אם יהיה נידחך, בקצה השמיים–משם, יקבצך ה’ אלוהיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה’ אלוהיך …" (דברים ל,ג-ה). ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.
אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני המשיחים–במשיח הראשון שהוא דויד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשיו, ושם הוא אומר "אראנו ולא עתה" (במדבר כד,יז), זה דויד; "אשורנו ולא קרוב" (שם), זה המלך המשיח. "דרך כוכב מיעקוב" (שם), זה דויד; "וקם שבט מישראל" (שם), זה המלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" (שם)–זה דויד, וכן הוא אומר "ויך את מואב, וימדדם בחבל" (שמואלב ח,ב). "וקרקר כל בני שת" (במדבר כד,יז)–זה המלך המשיח, שנאמר בו "ומושלו מים עד ים" (זכריה ט,י). "והיה אדום ירשה" (במדבר כד,יח)–לדויד, שנאמר "ותהי אדום לדויד, לעבדים" (ראה שמואלב ח,ו; וראה שמואלב ח,יד). "והיה ירשה שעיר–אויביו" (במדבר כד,יח)–זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשיו" (עובדיה א,כא).
להלן מספר פרשנויות לנבואה זו של בלעם (עפ"י חז"ל מדובר אמנם באדם רשע וטמא, אך נבואותיו היו מדוייקות), מפי פרשני המקרא לאורך הדורות:
הפסוק אומר (במדבר כד, יז):
אֶרְאֶנּוּ וְלא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלא קָרוֹב, דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת:
פירוש הרמב"ן:
דרך כוכב מיעקב: בעבור כי המשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ, ימשילנו לכוכב הדורך ברקיע מקצה השמים, כמו שנאמר בו (דניאל ז יג): "וארו עם ענני שמיא, כבר אנש אתה" וגו’. ואמר שהוא רואה לזמן רחוק, שידרוך כוכב מקצה השמים ויקום ממנו שבט מושל, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, בן אדם [הראשון], שהוא אבי כל האומות. והזכיר "פאתי מואב", להודיע לבלק כי עמו לא יפול ביד ישראל עתה, אבל באחרית הימים לא ינצל מואב מיד השבט המושל בו. וטעם ‘פאתי מואב’ - לומר כי זה השבט יקרקר כל בני שת, ולא יינצל מואב מידו, אע"פ שהם קצוצי פאה, ואין להם שם באומות, ולא ילחמו בישראל.
ספורנו:
ומחץ פאתי מואב: אף על פי שכל האומות מנשמת אלוק יאבדו, כאמרו: ‘כי אעשה כלה בכל הגויים’, הנה באדום ומואב - תהיה נקמתו ביד ישראל, בהיות שתי אלה האומות אויביו מעולם ושבבי בישי.
אור החיים הקדוש:
אראנו ולא עתה וגו’: כפל הדברים במלות שונות, גם כפל לומר דרך כוכב וגו’ וקם שבט וגו’, גם כפל לומר ומחץ וגו’ וקרקר וגו’, כל הנבואה במלך המשיח נאמרה.
ויתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין צ"ח), שאמרו בפסוק ‘בעיתה אחישנה’ - "זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה", והוא ריחוק מופלג (וזה לך האות: הן אנו בתחילת מאה הששית לאלף השישי), וכנגד שני קיצים אלו דיבר הכתוב:
כנגד ‘אם זכו’ - אמר ‘אראנו’, פירוש לדבר שאני עתיד לומר, אבל אינו עתה בזמן זה אלא בזמן אחר, ויכול להיות שאינו רחוק כל כך, שאמרו ז"ל: אם היו ישראל חוזרים בתשובה כמצטרך היו נגאלים מיד אפילו לא יעבור עליהם אלא יום אחד בגלות, דכתיב (תהלים כ ב) ‘יענך ה’ ביום צרה’:
וכנגד קץ בעיתה אמר ‘אשורנו’, כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו: ‘ולא קרוב’, כי הקץ של בעיתה ארוך עד למאוד בעוונות. ואומרו ‘דרך’ וגו’, פירוש זאת היא הנבואה שאמר עליה ‘אראנו’ וגו’.
וכפל הענין, ושינוי הלשון, יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו, שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר, מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ, ואין ישראל ראויים לה, תהיה באופן אחר, ועליה נאמר: שהגואל יבא ‘עני ורוכב על חמור’.
והוא מה שאמר כאן: כנגד גאולת אחישנה, שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר ‘אראנו ולא עתה’, אמר: ‘דרך כוכב’ - שיזרח הגואל מן השמים. גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר. וכנגד גאולת בעיתה, שרמז במאמר ‘אשורנו ולא קרוב’, אמר: ‘וקם שבט מישראל’, פירוש: שיקום שבט אחד מישראל, כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו ‘ושפל אנשים יקים עלה’ - שיבוא ‘עני ורוכב על חמור’, ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך.
וטעם שייעד גאולת אחישנה, שהיא ככוכב ליעקב, וגאולת בעיתה שהיא עני וכו’ לישראל, שהם כתות הצדיקים, נתכוון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב הוא כשתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל, שייטיבו מעשיהם, ויבוא בזכותם, והוא אומרו: ‘דרך כוכב מיעקב’. אבל ביאתו בדרך ‘וקם שבט’ - זה יהיה כשלא ייטיבו מעשיהם כת הבינונים, ולא יבוא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם, והוא אומרו: ‘וקם שבט מישראל’.
עוד רמז במאמר ‘דרך כוכב מיעקב’ על משיח בן דוד, הרמוז בכוכב כנזכר, ואומרו: ‘וקם שבט מישראל’ ירמוז על משיח בן אפרים.
והכוונה בזה, כי אם ישראל יהיו בגדר שיהיו נקראים ‘יעקב’, לא יאיר להם אלא משיח בן דוד, אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה ראשונה, שיהרגנו רומילוס, כאומרם ז"ל. אבל אם ישראל יהיו כולן צדיקים שבשם ‘ישראל’ יתכנו, אז אפילו אותו שבט שהוא משיח הבא מאפרים, ‘וקם’ - פירוש תהיה לו תקומה לפני אויביו, ולא יהרגנו רומילוס.
ותמצא שציוו גדולי ישראל לכוון בתפילתנו כשאנו אומרים ‘לישועתך קוינו’ וגו’, לבקש רחמים על משיח בן אפרים, שלא יהיה נהרג במלחמה.
ואומרו ‘ומחץ’ וגו’ יתבאר על פי דבריהם, שאמרו כי שלושה עמים אשר אמר ה’ לאברהם, לבד מהשבעה שכבר הגיעו לפרק השג יד ישראל, הם: עמון ומואב ואדום, והם הרמוזים במאמר קיני קניזי קדמוני. והוא אומרו: ‘ומחץ פאתי מואב’ - פירוש: המשיח האמור יאבד מואב, ולא ישאיר לו פאה בכל זוויותיו, ולזה דיקדק לומר ‘פאתי’.
או ירמוז שיקדים דוד וימחצם וימדדם, ומלך המשיח יאבד פאותיו הנשארים מהם. וכנגד עמון אמר: ‘וקרקר כל בני שת’ - וייחסם לשת, לפי שהם ‘חשופי שת’, ולפי ששמם יש בו מדת בושת, אמר ‘וקרקר’, ולא אמר ‘ומחץ’.
או יכוון לכללות כל האומות, שכולן באו משת, ומכללם הם עמון, וטעם שפירט מואב, לפי שהם שלחו אחריו, ועימהם הוא מדבר, לזה ביאר הדברים הנוגעים להם בפרטות.
ואם תאמר: והלא אין לישראל, אלא עשרה אומות, ולמה אמר כל בני שת? הוא מה שגמר אומר: ‘והיה אדום ירשה’ וגו’, ומעתה כל בני שת, שבאו לזכותם, ייטהרו לנו באדום, ולזה: ‘וקרקר כל בני שת’, ולא אמר ‘ומחץ’, כי לא יתאבדו כל האומות לעתיד לבא, ועליהם נאמר בנבואה ‘הנער בן מאה שנה ימות’
