טוב אז ראשית כול, אין ברצוני למשוך איזשהי תשומת לב רחבה וענקית בעניין שאני אדון בו, אני רק מבקש את חוות הדעת של האנשים בפורום.
אני אישית מרגיש משבר עצום בנפש שלי, אני נכנס לעיתים קרובות להתקפי דיכאון שמאוד קשה לי לצאת מהם.
אני בד"כ אדם מחוייך, שאוהב לצחוק ולהצחיק אנשים, רואה בכל הפלא כמעשה ה' ותו לא ונדהם ולבי מתמלא שמחה, אך בזמן האחרון, בערך מספר חודשים אני מדרדר, אני מיואש מן החיים, לאן שלא אפנה את פניי - לא אראה בטוב, רק רוע, ייאוש, אכזבה ושאר רגשות שליליים.
אני מרגיש בודד בעולם, אף על פי שמשפחתי קרובה אליי, כביכול נוצר מצב שאני דוחק את עצמי מעל כולם.
בבקרים, אין לי רצון לקום, וכשהשעון המעורר מצלצל, ברצוני רק לכבות אותו, ולעיתים אני עושה כך.
אני פוגם בברית, אמנם אני אדם חילוני, אבל אני נגעל מזה ומנסה לדרבן את עצמי להפסיק עם זה, אך לזרא מאמצי.
כל כך הרבה יצרים זדוניים ורגשות רעים אופפים אותי שאיני יכול להבחין בין עיקר לטפל, חוש השיפוט שלי אבד.
אני מרגיש כמו המלט של שייקספיר, כמו הולדן קופלפילד של סלינג'ר, גרוע מזאת כמו ירמיהו במהפכת כמו איוב הנשלט.
אני נושא עמי אותות קין - חרפתי, ביזיוני, כלימתי, שלא חפצה בהן נפשי! וביודעין ואם לא היה בלא יודעין, אזי הייתי מרגיש פחות מדוכדך? יותר שלם עם עצמי?
אני סובב ומחזר בביתי, הולך בתוך חדרי ושואל מה לי ולחיים כאלה? אין לי חיים, אני לא נהנה מהם, והשאלה האדירה הזו נוחתת עלי ומונחת לפני על מגש של כסף:"הטוב מותי מחיי?"
רק ייעוצכם אני דורש ולא יותר.
