בס"ד
http://www.fxp.co.il/showthread.php?t=3079858זה מועתק מהפורום חומר נורא מעניין כאמור התלמוד שלנו כולו קודגש ואמת ואינו משקר כי נכתבו בו המון נבואות גם שכולןם התקיימו ועובדות מדעיות שהמדע רק גילה את חלקן
וגם רשום איך לעשות סיאנס שזה חטא לעשות את הפעולה וגם רשום איך לראות שדים שזה איסור גמור תבינו התורה שבעל פה לא משקרת
האזכורים לישו בתלמוד נמצאים רק בכתבי היד מלפני 1554, השנה בה האפיפיור הורה לסלק מהתלמוד, ומכתבים יהודיים אחרים, את כל האזכורים האלה מכיוון שהם נחשבו כעילבון וכגידוף. לכן, אזכורים אלה נמצאים רק בגרסה הבלתי
מצונזרת של התלמוד או של התוספתא. (עד כמה שידוע, אין אזכור של ישו בשום כתב יד של התלמוד הירושלמי.) כל שימוש מאוחר יותר בשם "ישו" נובע מהאזכורים האלה.
כל אזכור בישו מתייחס לאדם (אמיתי או פיקטיבי) אשר מייוחס לו מעשים או התנהגות המובילים יהודים מיהדות למינות.
[עריכה] תוספתא
בתוספתא חולין ב נמצאים שני סיפורים על תלמיד של ישו ([2]):
סיפור על הרב אליעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכיש אותו נחש. בא אליו איש, יעקב שמו, מכפר סכניא לרפא אותו "משום" (בשם) ישו בן פנדירא. רבי ישמעאל אומר לו כי הוא (אליעזר) איננו רשאי לתת לו. אליעזר משיב לו "אני אביא לך ראיה שירפאני", אבל לא הספיק להביא ראיה עד שמת. אמר ר' ישמעאל "אשריך בן דמא שיצאת בשלום העולם ולא פרצת גדירן של חכמים [זאת אומרת, לא הפרת את המצוה], שכל הפורץ גדירן של חכמים סוף פורענות בא עליו. שנאמר (קוהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש."[3] הכוונה היא שיותר טוב למות מאשר להתעסק במינות. סיפור זה מופיע גם בתלמוד ירושלמי (עבודה זרה דף יא ע' א, שם עירו של יעקב שם "סמא") ובתלמוד בבלי (עבודה זרה כז ב).
התוספתא ממשיכה בסיפור על אליעזר בן הורקנוס, "שנתפס על דברי מינות והעלו אותו לבמה לדון". ההגמון (השופט) אמר לו "זקן כמותך יעסוק בדברים הללו?" אמר לו אליעזר "נאמן דיין עלי" ההגמון סבור שאליעזר דיבר עליו, אבל לא התכוון אליעזר לדיין ההוא אלא לאביו שבשמים. ההגמון אמר לו "הואיל והאמנתני עליך אף אני כך אמרתי. ... הרי אתה פטור." וכשנפטר מן הבמה, היה אליעזר מצטער שנתפס על דברי מינות. נכנסו תלמידיו לנחמו אבל לא קיבל. נכנס רבי עקיבא ואמר לו "רבי, אומר לפניך דבר. ... שמא אחד מן המינין אמר לך דבר של מינות והנאך [ונהנית מזה]?" אמר לו אליעזר "הזכרתני. פעם אחת הייתי מהלך באסתרטיא [ברחוב] של צפורי, מצאתי איש כפר סכניא ואמר דבר של מינות" בשם ישו בן פנדירא. "והנאני ונתפשתי על דברי מינות, שעברתי על דברי תורה!"
[עריכה] תלמוד בבלי
עבודה זרה טז ע'ב-יז ע'א [4] נותנת עוד פעם את הסיפור שראינו למעלה על אליעזר בן הורקנוס, עם תוספת של פרטים. אליעזר מספר "מצאתי אחד מתלמידי יש"ו הנוצרי ויעקב איש כפר סכניא שמו. אמר לי כתוב בתורתכם (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר." אז יעקב שואל האם מותר לעשות ממנו בית הכסא לכהן גדול? אליעזר ממשיך "ולא אמרתי לו כלום. אמר לי כך לימדני יש"ו הנוצרי 'כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו' (מיכה א ז). ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו! והנאני הדבר."
בגיטין נו ע'ב-נז ע'א[5], מסופר על אונקלוס שמדבר עם רוחו של יש"ו, "נגידא לפושעי ישראל", כאשר ישו נענש בעולם הבא בצואה רותחת.
בסנהדרין מג ע'א, מסופר על יש"ו הנוצרי שנתלה בערב הפסח "על שכישף והסית והדיח את ישראל". הכרוז יצא לפניו ארבעים יום קודם והכריז "הוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל. כל מי שיודע לו זכות, יבא וילמד עליו!" אבל לא מצאו לו זכות ותלו אותו. גם כתוב שיש"ו היה "קרוב למלכות", ושחמישה תלמידים היו ליש"ו: מתאי, נקאי, נצר, ובוני, ותודה. גם אותם הרגו, אחרי משחק מילים על כל אחד מהשמות שלהם. כתב יד של פירנצה (שנת 1177 לספירה) מוסיף שישו נתלה בערב שבת, אבל תוספת זו איננה נחשבת אותנטית.
אותו האיש (יש"ו הנוצרי, ש"כישף והסית והדיח את ישראל") מוזכר בסיפור בסנהדרין קז ע'ב ובסוטה מז ע'א, כתלמיד של ר' יהושע בן פרחיה. בזמן שאלכסנדר ינאי הרג הרבה רבנים, נסע יהושע בן פרחיה ויש"ו לאלכסנדריה של מצרים. כשהיה שלום, קמו לחזור לירושלים, ובאו לאכסניה, ויהושע אמר "כמה יפה אכסניא זו!" אמר לו יש"ו "רבי, עיניה טרוטות [לא ישרות]" (כי חשב שהוא דיבר על המארחת!). על כך יהושע דחה אותו, באומרו "רשע! בכך אתה עוסק?" אחר כך, בא אליו יש"ו כמה פעמים ואמר לו "קבל אותי!" אבל לא הסתכל בו. יום אחד כשיהושע קרא שמע, יש"ו בא אליו. יהושע סבר לקבל אותו וסימן לו בידו, אבל הוא סבר שהוא דוחה אותו. יש"ו הלך לו, הקים לבנה, והשתחוה לה. הסיפור מסתיים במשפט "יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל".
סנהדרין קג ע'א [6] וברכות יז ע'ב [7] מזכירים איש בשם יש"ו הנוצרי, כדוגמה של "בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים", אולי רמז לזבחים לאלילים. האזכור הזה בא בדיון על שלושה מלכים וארבעה "הדיוטות" (ז.א. אנשים שאינם מלכים) שאין להם חלק בעולם הבא. מדובר בהם גם בשולחן ערוך, ובמקום השם "ישו" אנחנו מוצאים מנשה, מלך יהודה שזבח לאלילים.
בחלק מכתבי היד (של מינכן, פריז, והסמינר התאולוגי היהודי), מופיע הכינוי "הנוצרי" ברוב המקרים האלה.
[8] Zindler ו-McKinsey [9] מציינים כי "הנוצרי" לא נמצא בכתבי יד אחרים (של פירנצה, המבורג, וקארלסרוהה) מלפני הצנזורה, כאשר הקטע נמצא בכתב היד.
בתוספתא, שנכתבה ב-220 לספירה בערך, הכינוי "הנוצרי" לא מופיע, אבל עד המאה ה-12 המילה "נוצרי" כבר הפכה להיות המונח הסטנדרטי עבור הכריסטיאנים, ו"ישו הנוצרי" היה המונח הסטנדרטי עבור ישוע מנצרת. למשל, הרמב"ם משתמש במונח זה במשנה תורה שלו, וברור שהכוונה היא לישוע.
מעניין לא?...
קרדיט לאתר ויקיפדיה
נושא: יש"ו הנביא שקר הזה מוזכר גם בתלמוד ויש עליו סיפורים (נקרא 3186 פעמים)