יש בארץ כל מיני דתיים שאני פשוט לא מבין
או שמישהו הוא דתי ימני או שהוא סאטמר/נטורי קרתא
החיה הזאתי באמצע
כמו זה
ולמען האמת הוא לא זוכר מה אליהו הנביא עשה לנביאי הבעל
ומה אברהם אבינו עשה במקרה של המלכים (בראשית י"ד)
ומה יהושע בן נון עשה כאשר כבש את הארץ
ומה עשה דוד המלך ועוד גיבורים במהלך ההיסטוריה נגד האויב האכזר
שניסון להשמיד אותנו כמו עלק והפלישתים
תראו למשל
ישעיהו ליבוביץ
שהיה מדען רב תחומי, ביוכימאי והוגה דעות יהודי-ישראלי, פרשן של הדת היהודית ועורך האנציקלופדיה העברית. הוא אמר כמו כל הפרופסורים כי מדינת ישראל היא לא הומנית והוא היה בעד ויתורים ועוד תראו מה הוא אמר על יהדות:
משנתו הדתית של ליבוביץ היא יוצאת-דופן בהגדרתו את מושג האמונה. בניגוד לתפיסת האמונה המקובלת - זו המדגישה את חשיבות קבלתן של שורת הנחות מטאפיזיות על המציאות ("אלוהים ברא את העולם וגומל למאמיניו") והרואה בקיום המצוות נגזרת של הנחות אלו - מזהה ליבוביץ את האמונה ביהדות עם מה שהוא אוהב לכנות "קבלת עול תורה ומצוות". ואילו להנחות על טבעו של אלוהים ואף על התגלויותיו אין חשיבות דתית: "האל איננו אובייקט של החשיבה הדתית". החשיבה הדתית עניינה במעמדו של האדם לפני אלוהים, וזו מגולמת בקיום מצוות.
ליבוביץ התיימר לשאוב את הגותו מתוך משנת הרמב"ם; אף-על-פי-כן, קיימות בהגותו סתירות לכאורה לדברי הרמב"ם בנושאים מסוימים. מנגד, טען ליבוביץ שאין אלה סתירות של ממש, ושהוא מפרש את דברי הרמב"ם באופן הנכון.
לפי אמונתו של ליבוביץ', האדם לא צריך לצפות לגמול על כך שהוא מקיים מצוות, וממילא גמול כזה לא מובטח לו. בכך למעשה, כפר ליבוביץ' בעיקר האחד-עשר של הרמב"ם - "שהוא יתעלה נותן שכר למי שמקים צווי התורה, וענש למי שעובר על אזהרותיה".
כמו כן, טען ליבוביץ', כי הדת היהודית לא נותנת ולא מתיימרת לתת מידע או הסברים על העולם. מכאן, שליבוביץ' לא ראה כל משמעות דתית באירועים היסטוריים ואף כתב כי "אלוהים שאפשר להכיר מתוך הטבע או ההיסטוריה- איננו אלוהים!".
אגב, בנוגע למה שהוא אמר בנוגע להרמב"ם
(שהרי אמר כי מה שחשוב זה קיום המצוות
ואילו האמונה לא חשובה אם משהו מקיים את המצוות)
תראו מה כתוב על זה בספר שומר אמונים הקדמון
הרמב"ם ז"ל בהתחלת ספרו הי"ד החזקה כתב וזה לשונו: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו עכ"ל.
ובספר המצוות של הרמב"ם כתב וזה לשונו מצוה א' היא הציווי אשר צונו בהאמנת האלהית, והוא שנאמין שיש עילה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אמרו אנכי ה' אלוהיך עכ"ל, והיסוד והעיקר מכל המצוות היא מצוות האמונה, כמו שכתוב (תהילים י"ט) כל מצותיך אמונה, היינו שהאמונה היא כוללת על המצות.
ומי שאמונתו חזקה יבוא על ידי זה לקיום המצות, כי אם מאמין שהבורא ברוך הוא עמוד עליו ורואה כל מעשיו איך יוכל למרוד בו בפניו וכל אחד לפני מה שאמונתו חזקה וברורה לפי ערך זה הוא מקיים כל מצות התורה.
והנה בכלל האמונה הוא כל השלשה עשר עקרים שמנה הרמב"ם ז"ל, ונדפס בסידורים באמירת אני מאמין, שאם אינו מאמין אפילו באחד מהשלשה עשר עקרים ח"ו אז הוא מין ואפיקורוס.
וזה לשון הרמב"ם וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כלם ונתברר בה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל, ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה ה' יתברך איש לחבירו מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע, הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא, והוא מפושעי ישראל וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות ומצוה לשונאו ולאבדו ועליו נאמר הלא משנאיך ה' אשנא עכ"ל.