מתוך פרוש המכבי, ספר שמות:
הנה, גם אצל רבקה כתוב "אם", בפסוק (בראשית, כח:ה) : "וישלח יצחק את יעקב וילך ... אל לבן בן בתואל הארמי, אחי רבקה, אם יעקב ועשו". ואמר על זה רש"י שם: "איני יודע מה מלמדנו ["אם יעקב ועשו"]". ולי נראה, שהקב"ה שנתן באופן כללי בינה יתרה לאשה יותר מלאיש (נדה מה), וכן אמרו חז"ל (ברכות י:, לגבי השונמית שאמרה שאלישע הוא איש אלקים וקדוש) : "מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש", נתן לה במיוחד את הבינה להבחין בילדים. כך מצאנו שנאמר באברהם, כשחרה לו על ששרה רצתה לגרש את הגר ואת ישמעאל (בראשית כא:יב) : "ויאמר אלקים ... כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע", כלומר, ששרה הבחינה בילד ישמעאל יותר מאברהם. וכן רבקה הבחינה בעשו יותר מיצחק. והסיבה לכך היא, שהן לא נתנו לרחמיהן להתגבר על האמת, וכמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה נג:יב) : "'וירע הדבר מאד בעיני אברהם' (בראשית כא:יא) - הדא הוא דכתיב (ישעיהו לג:טו) : 'ועצם עיניו מראות ברע'". כלומר אברהם עצם את עיניו ולא רצה לראות ברע שבישמעאל, ואילו שרה ראתה. וכן יוכבד כי ראתה "כי טוב הוא", וטרחה להצפין את הילד [משה] בסוף יותר מעמרם. האם מכירה בבן כי היא מגדלת אותו, ואומנת אותו, והילד הוא אמנותה, והיא מומחית בו. ומשום כך הדגישה התורה ברבקה שהיא אם יעקב ועשו, שהבחינה בשניהם.
התורה בלשון הקודש הרחיבה את המושג "אם", עד שהמלה "אמונה" באה מהשורש "אם". כי מי נאמן ודבק בבן, ומוכן להקריב את חייו בשבילו, ולמסור את נפשו עליו, יותר מאם? וזאת סיבה נוספת לכך שנקראה רבקה שם "אם" - משום שהיא דבקה באמונה לאמת, והבינה שיעקב צריך להיות היורש הרוחני, ובזה היתה מוכנה ללכת אפילו נגד יצחק ולרמות אותו, ואמרה ליעקב (בראשית כז:יג) : "עלי קללתך בני". וכן מצאנו בדבורה, שהאמינה ובטחה בה' יותר מברק, שלא היה מוכן ללחום בסיסרא אא"כ דבורה תלך עמו, ועל זה אמרה לו (שופטים ד:ט) : "אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אשה ימכר ה' את סיסרא". ואח"כ היא אמרה (שם ה:ז) : "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל". כי האמונה מסומלת ע"י האם, שאין אמונה גדולה יותר מזו של אם לאהוביה.
