ולכן, ההסברה צריכה להיעשות באופן שקול וחכם: מתקיפים אותנו, אנחנו פועלים כדי למגר את הטרור וכד'. בלי להאשים מדינה כזו או אחרת בהפרת זכויות האדם (במיוחד בהעדר דוגמאות), ובלי להאשים את רוסיה, למשל, "בתוקפנות כלפי מדינה שכנה או מדינות שכנות" (במלחמת חמשת הימים, אליה נגררה רוסיה לאחר שהצבא הגרוזיני ביצע טבח באוסטינים, נהרגו, כמדומני, כמאתיים או כשלוש מאות גרוזינים, כולם, או כמעט כולם חיילים. לכן זה יהיה אבסורד להעלות מלחמה כזו כטענה לצדקת דרכה או לרכרוכיותה של ישראל).
רק אם ההסברה תיעשה באופן שקול ובלתי מתנשא, יש סיכוי שדברים היוצאים מן הלב ייכנסו אל הלב.
ואגב, לנוכח זבלים כדן גילרמן או דן איילון, אני לא מתפלא שדיפלומטים באו"ם עויינים את ישראל.
אז שוב אני חוזר: את מאמצי ההסברה יש לעשות באופן שקול ומעורר אהדה, בהצלחה!
