לקוח מפורם יהדות וקבלה בfxp
מאימתי קורין את שמע בערבין.ממתי מתחילים לקרוא את קריאת שמע של ערבית,כדי לצאת ידי חובה?משעה שהכהנים שנטמאו והיו אסורים באכילת תרומה וטבלו להיטהר מטומאתם,נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר.הכהנים שנטמאו נכנסים לאכול בתרומה בצאת הכוכבים,אז מהזמן שהם נכנסים לאכול בתרומה מותר לקרוא קריאת שמע,עד סוף האשמורה הראשונה שרש"י מפרש שזה השליש הראשון של הלילה,כל זה דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים עד חצות.חכמים חולקים ואומרים שזמנה עד חצות.רבן גמליאל אומר,גם רבן גמליאל חולק ואומר,עד שיעלה עמוד השחר.רבן גמליאל אומר שזמנה כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר.(רש"י מפרש את זה בגלל שכל הלילה קרוי זמן שכיבה).מעשה ובאו בניו מבית המשתה,פעם באו בניו של רבן גמליאל מסעודת נישואין הגיעו הביתה,אמרו לו לא קרינו את שמע,שאלו את אביהם אם הם יכולים לקרוא את שמע או שעבר כבר זמנה?אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות,אמרו להם שהם חייבים עד עלות השחר כי זה זמנה,ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמד השחר,ןאמר להם עוד משהו,לא רק בעניין קריאת שמע אמרו חכמים עד חצות אלא כל מה שאמרו עד חצות מצותן עד עלות השחר כמו מצוה של,הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר,רש"י מפרש הקטר חלבים של הבהמה(חלקים מהגוף של הבהמה),שמקטירים אותם והאברים שלהם זמנן עד עלות השחר,א"כ למה אמרו חכמים עד חצות,אם כן מהתורה זה מזמן עלות השחר אז למה אמרו חכמים שזמנה עד חצות הלילה?כדי להרחיק אדם מן העבירה,חכמים אמרו עד חצות כדי שהאדם יחשוש להפסיד את שמע ויקרא עד חצות ולא יחשוב יש לי עוד זמן אני יקרא בהמשך וכך יכול להיות שישכח או יהיה עייף ויפסיד את המצוה.:גמ' תנא היכא קאי דקתני מאימתי ותו מאי שנא דתני דערבית ברישא לתני דשחרית ברישא,הגמרא שואלת:התנא ששנה את המשנה על סמך מה הוא אומר מאימתי?כי מדבריו זה משמע שהוא יודע על חיוב המצוה ורק שואל מה זמנה של המצוה,מאיפה התנא למד את החיוב של קריאת שמע?וגם צריך לשאול למה התנא אמר קודם זמן של קיראת שמע של ערבית,שיביא קודם של שחרית!תנא אקרא קאי דכציב בשכבך ובקומך,דבריו של התנא מוסבים על הפסוק"בשכבך ובקומך"(דברים ו,ז),והכי קתני זמן קריאת שמע דשכיבה,וכך אומרת המשנה שחיובה ידוע למה מהפסוק הנזכר,אימת,אימתי הוא?משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן,ובזה מיושבת הקושיה למה הקדים התנא קריאת שמע של ערבית לשל שחרית,מהפסוק "בשכבך ובקומך",נזכר קודם קריאת שמע של עברית ואז של שחרית.
עכשיו תירוץ אחר הגמרא מתרצת לשאלה למה קודם אמר התנא את קריאת שמע של ערבית ואז שחרית:
ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם,ואם תרצה אמור,שהתנא למד את זה מסדר ברייתו של עולם,דכתיב,שנאמר,ויהי ערב ויהי בקר יום אחד,"ויהי ערב ויהי יום אחד"(בראשית א,ה),הרי כתוב כאן שהערב קודם לבוקר,והגמרא מקשה על ההסבר השני ושואלת,אי הכי סיפא דקתני,אם כן בסיפא של משנתו(במשנה הבאה),ששנינו בה:בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה,שבבוקר מברך 2 ברכות לפני קריאת שמע ואחת אחרי(ואז מגיעים ל18),ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה,ובערב מברכים 2 ברכות לפני שמע ו2 ברכות אחרי שמע(ואז מגיעים ל18).ושמה פתח התנא בברכות קריאת שמע של שחרית,לתני דערבית ברישא.תסביר קודם של ערבית.הגמרא אומר ככה:התנא התחיל בזמן של קריאת שמע והתחיל משל ערבית נכון?אז במשנה הבאה הוא מתחיל בברכות שמברכים לפני קריאות שמע,ושם התחיל משמע של שחרית.הגמרא שואלת למה?שיתן קודם של ערבית כי הרי הוא אמר שהערב קודם לבוקר.הגמרא עונה:
תנא פתח בערבית והדר תני בשחרית,התנא פתח בענין קריאת שמע של עברית ואז שנה את דין של,בשחרית עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית,הוא שנה את דינה בחשרית ואז המשיך לפרש את שאר דיניה,וגם את הברכות שלפניה ואחריה,והדר פריש מילי דעברית,ואז חזר ופירש את הברכות שאומרים לפני ואחרי של עברית.
הגמרא ממשיכה לפרש את המשנה:
אמר מר,נאמר במשנה,משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.שואלת הגמרא:מכדי,הרי ידוע הדבר,שכהנים שנטמאו וטבלו,אימת קא אכלי תרומה,ממתי מותר להם לאכול תרומה?משעת צאת הכוכבים.מאז שיוצאים הכוכבים,אם כך,לתני משעת צאת הכוכבים.תן לי משעת צאת הכוכבים.ולמה הוצרך לתלות את זמן קריאת שמע בזמן אכילת הכהנים?
מתרצת הגמרא:
מלתא אגב אורחיה קמשמע לן,התנא רצה ללמד אותנו דבר נוסף,דין בהלכות הטהרה של כהנים והוא,כהנים אימת קא אכלי בתרומה?משעת צאת הכוכבים,והא קמשמע לן,החידוש שהתנא רצה להגיד הוא,דכפרה לא מעכבא,שהרי כהן שנטמא וטבל וחשך היום עדיין לא נגמר סדר טהרתו,ואם היה טומאתו מכאלה שהוא צריך להביא עליהם קרבן שיכפר?התנא אומר שמכל מקום אין הכפרה מעכבת את ענין אכילת התרומה ומיד בצאת הכוכבים הכוהנים נכנסים לאכול בתרומה.ומקור לזה מהתורה:כדתניא,בברייתא:נאמר בתורה לגבי כהן שנטמא וטבל,"ובא השמש וטהר,ואחר יאכל מן הקדשים"(קדשים פה זה התרומה).ודורשים רק ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה,לאחר שטבל היא לבדה שלאחר ש"בא השמש"ויצאו הכוכבים מותר לאכול בתרומה,ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.וההקרבת הקרבן למחרת(אם צריך),לא מעכבת אותו מלאכול בתרומה.
שואלת הגמרא:וממאי דהאי "ובא השמש",ומאיפה לך(לתנא),שנאמר"וב א השמש" פרושו,ביאת השמש,היינו שקיעתה,והאי "וטהר" טהר יומא,וזה שנאמר"וטהר" פירושו שהיום"נטהר"היינו השמש עברה לגמרי ויצאו הכוכבים ומכן לקחתה שמותר לאכול בצאת הכוכבים,דילמא ביאת אורו הוא,כלומר זריחת החמה בבוקר ומאי "וטהר"?טהר גברא-שיטהר האדם עצמו בהבאת הקרבן בבוקר למחרת טבילתו,ואחר כך יאכל מהקדשים,והפסוק בא לומרשהכפרה כן מעכבת את הטהרה.מאיפה לך שזה לא כך?(בקיצור:הגמרא שואלת את התנא מאיפה לך שהפסוק שדרשתה מקודם לא אומר הפוך,שהכפרה כן מעכבת את הטהרה ורק אחרי שהכהן יביא את הקרבן יאכל תרומה?).
מתרץ רבה בר רב שילא:
אמר רבה בר רב שילא:א"כ לימא קרא "ויטהר",אומר הרב לתנא,אם זה כמו שאמרת אז למה כתוב "ויטהר",בלשון ציווי,כי כוונת הפסוק היא לצוות עע הכהן בהבאת הקרבן,מאי "וטהר"?ולמה נקט לשון"וטהר",שאין נשמע מפה לשון ציווי?אלא פירוש "וטהר" הוא טהר יומא,הזמן שבו"נטהר" היום ועבר לגמרי,דהיינו צאת הכוכבים,כדאמרי אינשי,כמו שנהגו בני אדם לומר בארמית:איערב שמשא ואידכי יומא-השמש שקע והיום"נטהר",כלומ� �:עבר,האנשים השתמשו בלשון"נטהר" לומר שהיום עבר וזה כוונת הפסוק.
