מפחיד אותי שאנשים יכנסו למצב של נדר או שבועה כמו החיילים שממלאים הוראות
בגלל חוסר האחריות של השופט חסר שיקול הדעת
הם עלולים להפוך לנזירים שעושים פוגרום בערבים ואפילו לרצוח המון אנשים בעיקר ערבים
מחמס על החוק שלא למכור קרקעות ליהודים
יכריזו על צה"ל צבא מחלל
ויהפכו את עצמם לשוטרי הארץ בשם ה'
זה סיכון גדול מאוד
יכול להיות שיהיו פרעות
ואין לי מושג אם באמת זה ישר בעיני ה'
זה תלוי אם האנשים הם מאוהבי ה' או לא... כל הקטע הזה מפחיד אותי אני דואגת
אין לי מושג מה ריבונו של עולם יחליט.
בס"ד
מה הקשר לנדר או שבועה? החיילים שממלאים צוים מרושעים של בשר ודם עוברים על חוקי התורה, זה הכל. מאוד פשוט.
www.etzion.org.il/dk/1to899/442daf.htmצו המנוגד לתורה - אינו חוקילפי העולה מן הגמרא בסנהדרין, מתחוור כי לא זו בלבד שישנם צוים לא חוקיים, אלא שהסכמת העם אז בימי
יהושע, למלא אחר דבריו של יהושע ללא עוררין, הינה הסכמה מסוייגת. הסייג כבר הוא רמוז בדברי העם:
"ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך, רק יהיה ה' אלוקיך עמך כאשר היה עם משה. כל איש אשר ימרה
את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצוונו יומת. רק חזק ואמץ". (יהושע א', יז-יח).כבר להתחייבות הראשונה "כן נשמע אליך", מתלווה כמין התנייה "רק יהיה ה'... עמך", והרי זה כמו: ובלבד
שיהיה ה' עמך. וכשם שה'רק' הראשון הוא כמין התנייה, כן השני 'רק חזק ואמץ'. וכך למדה הגמרא בסנהדרין
(מט.):
"כל אשר ימרה את פיך...יומת. יכול אפילו לדברי תורה, תלמוד לומר: 'רק חזק ואמץ'."
ופירש רש"י:
"רקין- מיעוטין, שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו".
אכן יודעים אנו ש'רק' היא מלה הבאה למעט, אבל מהיכן לנו שבאה למעט דברי תורה. אפשר כי סברה היא,
אבל רבינו חננאל בפירושו הבהיר כתב:
"וכתב קרא אחרינא[1] - 'רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צווה משה עבדי אל תסור ממנו
ימין ושמאל'... (יהושע א', ז)".
כלומר 'רק חזק ואמץ' של בני ישראל מתייחס ל'רק חזק ואמץ' של ה', והם כאומרים לו: נאמנותינו כלפיך היא
לכל אשר תצווה, פרט למה שנתחייבת אתה, מתוך נאמנותך לקב"ה, לשמור ולעשות ככל התורה.
זה נותן גם כאן פשר לעניין. כיון שכבר נתחייב יהושע לנאמנות לתורה ולמצוות, הרי מנוע הוא מליתן פקודות
לעבור על דברי תורה, ואם יתן כאלו, אין להן כל תוקף, ואין בסירוב להשמע להן כל יסוד של מרידה.
והרי זה מעין מה שמצינו חובות נאמנות בתחום אחר . הנה מצווה אדם בכיבוד ובמורא אב ואם, אבל אם ציוו
הם עליו לעבור על דברי תורה, אסור לו להשמע להם, שאף הם חייבים במוראו ובכבודו של מקום, ונמצאת
הוראתם בלתי חוקית[2].
ובאמת מצינו במדרש השוואה בין ציות למלך לכיבוד אב ואם:
"'אני פי מלך שמר ועל דברת שבועת אלוהים'. אם יאמר לך המלך שיהא מורא עליך ותשמור גזרתו, שמור
גזירת פיו. וכן הוא אומר 'שום תשים עליך מלך' שיהא מוראו עליך. ואומר 'כל אשר ימרה את פיך לכל אשר
תצוונו יומת'[3] שיאמר לך המלך שתהא אימתו עליך. יכול אפילו יאמר לך עבור על דברי המקום ? תלמוד
לומר: 'ועל דברת שבועת אלוהים'. בא הכתוב להודיעך שדברת שבועת אלוהים יהיה עליון על ציווי בשר ודם,
שתבטל רצון בשר ודם מפני רצון אלוהים...ודכוותיה 'איש אמו ואביו תיראו', יכול אפילו אמר לו אביו: שחוט לי
ובשל לי בשבת ישמע לו? תלמוד לומר: 'ואת שבתותי תשמורו' כולכם חייבים בכבודי." (במדבר רבה י"ד,ו)
