ערן היקר,
אני יודע. אני יודע את כל הדרך שעברת כאן מראשית ועד היום. כבר מן ההתחלה שבית את לִבִּי! עקבתי אחריך, ראיתי איך אדם אחד, חריף-שכל, מוכשר, רב-תעצומות וישר כמו סרגל, מחרף נפשו ממש על ערכיו ולא מוותר, מתמודד לבדו בהצלחה בכוח-השכל ובאמונת-הרגש. ראיתי יהודי שגם יודע באמת את הדברים שהוא מדבר עליהם ויש לו חזקה על כולם פה מכל בחינה. די להביט בדוגמאותך ובציטוטיך כדי ללמוד איפה אתה נמצא ואיפה אנחנו- שלבד מהתכניות של חיים, של נועם ושל גיל- איננו באמת "מאסטרים" (או רובנו) ביסודות מִשנתו של הרב כהנא הי"ד ומדקלמים מתוך שינה את עיקרי-תפיסתו.
בהתחלה הייתי קורא פאסיבי (כמו רבים כאן בהתחלה שמתקשים "לצאת מן הארון", אתה יודע איך זה), אוּלם עם הזמן, מהודעה להודעה שלך, התחזקתי וכעת "קמה בי הרוח לקום מן הרפיון" ולומר את אשר על לִבִּי, ללא מורא וללא דְבר-חשש.
הזדהיתי עם עמדתך, אהבתי את קסם-אישיותך, הנובע מכְּתביך, את עקביותך. מצאתי איש של אמת, שמודה על האמת ודובר אמת בלבבו ובפיו, ובכוח אמונתו-ידיעתו זו יוצא להגן על כל שעל, על כל גרגר, שֶׁרְכִיב ה"אמת" אינו שוכן בו; בלי לוותר, בלי פשרות.
הישׂגת בעמל ובזיע תיקון גדול שאף אחד אחר לא יכול היה לתקן כאן, מסתבר, ושאת תוצאותיו אפשר לראות במהלך כל התקופה האחרונה. לא זכורה לי התקנטרנות אחת נגד כבוד הרב עובדיה יוסף שליט"א או נגד כבודם של רבנים אחרים בינתיים מאז שהסוגייה שקעה ונעלמה כביכול בתוך עמודיו הפנימיים של הפורום. זוהי תוצאה ישירה של דבקותך במאבקך בַּנושא, ותעודת-כבוד מפורשת להשפעתך האישית העצומה כאן.
בעת קריאת דבריך בִּפרוץ הסוגייה וּלאורכהּ- הודיתי לך בּלִבִּי, היות שבהודעותיך חוננת גם את קולי הסמוי, הנִסתר, המנוּע (באותו זמן) מלהגיב – בין כי טרם הִבשלתי לסוג כזה של התערבות בּשיח בפורום, ובין מפני שחשתי עקר-ידע ונטול יכולת עצמית לבסס את תחושותיי על אסמכתאות ברורות, מדוייקות וחד-משמעיות כמוך. מילאת את נפשי נחת, השראה וָאושר בדרך-פעולתך והרווחתני ידע רב. פעלת ביושר, באומץ, באדיקות, בנאמנות, בקור-רוח ובמסירות-נפש, ועל כל אלה ייאמר "לישרים נאווה תהילה" ו"ושורש צדיקים בל יימוט".
ונפעמתי. ולא הבנתי. לא הבנתי את האחרים.. לא הבנתי את תגובותיהם, שבמקום לחזק את ידיך, במקום להביע את הערכתם למישהו שתרם עבורם מידיעותיו האישיות, שָׁפע מרצונו הטוב והקליד מקורות שלמים מתוך ספרים ומהאזנה לקלטות כדי לסבּר את אזניהם בהוכחות אחד-לאחד (וכמו שאומרים- אידך זיל גמור), החליטו בכל-זאת להסתיר את עיניהם- אף במחיר שייצאו בסוף סותרים ומסלפים, ולמעשה (בדיוק כפי שניסחת זאת) חולקים על הרב כהנא !!
כמובן - לא כולם, יש לסייג ולומר.
זה כל-כך הפליא אותי.. שהרי כאן בִּפְרט, יותר מִבכל מקום אחר, כאן אמורים להימצא האנשים, שלָהֶם ה"אמת" היא-היא שׂכיית-חמדתם, ערשׂ-אהבתם, נס-דִגלם ומֻשּׂא-תִפארתם! הלא מי כְּמוֹהֶם "אוהב אמת, אומר אמת ושואף לאמת"–בלי פשרות?!

(כך לפחות הנחתי בעיני-רוחי...)
. . .
הם בלבלו אותי. בלבלו אותי נורא.. התאכזבתי.. לא הבנתי.

וכל זאת למה?
האם מידת הגאווה פשטה בהם עד-כדי-כך? (ושוב, לא כולם)
לא הייתי מצפה זאת מאנשים בפורום כזה.
בשלב מסויים כבר חשבת לעזוב. אחרי אכזבה כזאת במקום כ"כ בלתי-צפוי, גמלה בלִבּך ההחלטה.
אבל המזל הגדול של כולנו הוא, שאתה איש-חסד, שניחנת בחמלה וכולך אהבת-ישראל תמימה ואמיתית.
ואתה עוד כאן.

אין ספק שעוד תזכה למִצוות גדולות של קידוש שם-שמיים, בזכות מי שאתה.
שלך באהבה,
}{ גם בשן וגם גִלעד.