הלכות סוכה
הרה"ג דב ליאור
השיעור ניתן בתשרי תשס"ט
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
הרב מרדכי צמח בן מזל טוב
'למען ידעו דורותיכם'
כתב המחבר 1 : "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש". לכאורה קשה, מה שייך בספר הלכה, לדרוש דרשות שהסוכות היו ענני כבוד?
אלא שבגמרא 2 יש מחלוקת אם הסוכות היו ענני הכבוד או סוכות ממש. ואומר הב"ח 3 , שכשהתורה מוסיפה נימוק למצוה מסוימת, יש לכוון את מה שהתורה כתבה מעבר לכוונה על כל מצוה. לכן בסוכות שהתורה כותבת שיש לשבת בסוכה 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', הרי שצריך לכוון בזמן הישיבה בסוכה על הסוכות שבהם ישבו בני ישראל, לכן חשוב לדעת מה היו סוכות אלו, סוכות ממש או ענני כבוד. אמנם, גם אם כוון רק כוונה כללית שמקיים מצוה, יצא.
בניין הסוכה
סוכה תחת האילן או גגון נפתח
סוכה צריכה להיות תחת כיפת השמים, ואם עשה סוכה תחת בית או תחת אילן לא יצא ידי חובתו 4 . אך אם בנה סוכה תחת האילן או תחת הגג ואח"כ הסיר את הגג או את ענפי האילן - הסוכה כשרה, ואין חסרון של 'תעשה ולא מן העשוי', מפני שהאיסור של 'תעשה ולא מן העשוי' חל רק על הסכך עצמו, ולא על מה שמפריד בין הסכך לכיפת השמיים. 5 מי שיש לו צמח מטפס שהגיע למקום הסיכוך וקצץ את הצמח מלמטה, הפקיע ממנו את האיסור של 'מחובר לקרקע', אך עדיין יש בעיה של 'תעשה ולא מן העשוי', מפני שהסוכה נעשית מאליה והסכך לא הונח לשם צל, לכן יש לנענע אותו כדי להכשירו 6 .
במרפסות שיש להם גגון שנפתח ע"י גלגלת, אפשר לסכך את הסוכה ואח"כ לפתוח את הגגון. גם בשבת כשיורדים גשמים, מותר לסגור את הגגון ואח"כ לפתוח, אלא שצריך להקפיד שלא יהיה טפח אוויר בין הסכך ובין הגגון 7 . מי שאין לו גגון ויורדים גשמים, יכול לפרוס ניילון על הסוכה אפילו בשבת ובחג.
חובת שינה בסוכה היא לישון באוויר סוכה, אך אם ישן תחת המיטה ויש בה חלל עשרה טפחים - לא יצא 8 . הישן בתוך שק שינה בסוכה, כיון שאין בו חלל עשרה טפחים - יצא ידי מצות סוכה. כמו כן אם ישן תחת שולחן שאין בחללו עשרה טפחים - יצא.
כשרות הסכך ודין מעמיד
הסכך צריך להיות דבר שגדל מן הארץ ותלוש ושאינו מקבל טומאה 9 . כלי פסול לסיכוך כיון שראוי לקבל טומאה אפילו שלא קיבל טומאה בפועל. וכן כלי שנשבר, כגון מיטת עץ, שעכשיו לא ראוי לקבל טומאה, כיון שמעיקרא היה ראוי לקבל טומאה, פסול.
יש ראשונים שסוברים שיש גזירה שלא להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, אך לפי מרן המחבר מותר להעמיד סכך בדבר המקבל טומאה, שהרי אינו מזכיר איסור זה. ה'ביכורי יעקב' מסביר, שכאשר השתמשו חז"ל בדיני סוכה בלשון 'דבר המקבל טומאה' הכוונה גם לשאר הדברים שאינם ראויים לסיכוך, כגון דבר שאין גידולו מן הארץ. ערוך השולחן 10 מכריע, שאין שום איסור להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, ואין צריך לומר שמותר ע"י מעמיד דמעמיד, ומוסיף: "ולמה לנו להחמיר", וכן עיקר להלכה 11 .
דפנות בד
העושה סוכה ממסגרת ברזל והדפנות מבד, ראשית צריך להקפיד שהבד יהיה מתוח מאד, מפני שיש דעות שאפילו אם הדופן מתנועעת קצת - פסולה 12 . ה'חזון איש' סובר 13 , שאם רוחב התנועעות של הבד הוא בטווח של ג' טפחים נחשב לבוד וכשר. על מסגרת הברזל יניח קורות עץ ועליהם יניח את הסכך, שאז מסגרת הברזל הופכת ל'מעמיד דמעמיד' וכשר לכו"ע.
דינים שונים בסכך
סוכה שדפנותיה בגובה עשרה טפחים ע"י לבוד, והסכך גבוה מהדפנות הרבה, דהיינו שיש כאן שני דינים של הלכה למשה מסיני, לבוד וגוד אסיק; לפי רוב הראשונים כשר, אך הרמב"ם מחמיר לא לעשות סוכה ע"י שני דינים של הלמ"מ.
לפי המחבר מותר לקשור את הסכך כדי שהרוח לא תפזר אותו אפילו בדברים שמקבלים טומאה. לשיטת הרא"ש אסור, אך מותר לשים על הסכך דבר כבד שראוי לסיכוך.
הסכך הטוב ביותר הוא ענפי דקל כי הם עמידים, להבדיל מענפי אילן אחרים שעליהם נושרים וגורמים ללכלוך ולהפרעה לאוכל וכד', ויש דין שהסכך צריך להיות ראוי לכל שבעת הימים.
נויי סוכה צריכים להיות תוך ארבעה טפחים מהסכך אפילו אם הם קטנים, שמא תהיה כמות כזאת שאדם היושב תחתיהם אינו יושב תחת הסכך.
יש להניח את הסכך לאחר העמדת הדפנות, מפני שסוכה נקראת על שם הסכך ואם הוא מקים את הדפנות לאחר הנחת הסכך, הרי זה 'תעשה ולא מן העשוי'. מ"מ אם בנה את הדפנות לאחר הסכך, אפשר להגביה את הסכך ולהניחו בחזרה וזה נחשב ששם את הסכך אחר הדפנות.
סכך לשם צל
צריך להקפיד שהסכך יונח לשם צל. אם לא הונח לשם צל, כגון מבנה ללא גג שרוח סערה הפילה עליו ענפי אילן ועכשו היא מסוככת כראוי - הסוכה פסולה, מפני שהסכך לא הונח לשם צל 14 .
אנחנו פוסקים כמו בית הלל 15 שלא צריך לבנות את סוכה לשם מצווה, לכן גוי שבנה סוכה לשם צל - כשרה 16 . בית שמאי פוסלים סוכה שלא עשויה לשמה, שנאמר: "חג הסוכות תעשה לך" - סוכה העשויה לשם חג. לדעת הרבה פוסקים, גם אם יאמרו לגוי לעשות לשמה - לא מועיל. בגיטין יש מחלוקת רא"ש ורמב"ם לגבי כתיבת גט ע"י גוי, האם 'גוי אדעתא דנפשיה קעביד' זה מדין ודאי, או מחשש שלא יעשה מה שאומרים לו. הרמב"ם סובר שלא מועיל כלל לומר לגוי לכתוב לשמה מפני שהוא ודאי יעשה ההיפך ממה שיאמרו לו, אך לעשות סוכה לשם צל שייך גם בגוי. אמנם אם סוכה זו העשויה לצל היא מתחילת השנה (קודם לשלושים יום לחג) ואינה לשם חג, כשירה, ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג 17 . אולם סוכה שדר בה כל ימות השנה, כגון: סוכת היוצרים, פסולה, כיון שהיא דירתו כל השנה אינו ניכר שדר בה לשם מצווה.
אם חמתה מרובה מצלתה מחמת הדפנות, כשרה 18 . אפילו אם יעשה דפנות מזכוכית שכל הסוכה תהיה שטופת שמש, כשרה.
לו יצוייר שנמצא צמח שקוף, מסתבר שלא יהיה כשר לסיכוך, מפני שהסכך מיועד להצל משמש וסכך כזה לא מצל.
איסור שימוש בסוכה ונוייה
אסור להשתמש בסוכה ונוייה כל שבעת ימי החג 19 , מפני שהוקצו לצורך המצוה. הרמב"ם סובר שכל הסוכה אסורה כולל הדפנות, לכן אין לקחת קיסם מדופן הסוכה או מהקישוטים וכ"ש מהסכך, לחצוץ את שיניו. ויש דעות שלא נאסר אלא שימוש המבטל את הסוכה. אם תלה פירות לנוי הסוכה והם נפלו, ביום טוב הם מוקצה ואסורים בטלטול, ובחול-המועד אסור לאוכלם מפני שהוקצו למצוה. לפי מרן המחבר 20 , לגבי נויין, אם הוא התנה מראש, ואמר בכניסת החג 'איני בודל מהם כל בין השמשות' - מותר, והרמ"א מביא בשם האחרונים שהיום לא נוהגים להתנות. הט"ז מחדש שדברים יקרים כגון סדינים מצויירים או תמונות, שחושש מפני גנבים או גשמים שיקלקלו, מותר להורידם (וכ"ש לכסותם) אפילו ללא תנאי, מפני שיש 'אנן סהדי' שלא התכוון שיהיו שם כל החג.
דיני ישיבה בסוכה
סוכה גזולה
בארבעת המינים התורה הצריכה שיהיו שייכים לאדם, שנאמר 'ולקחתם לכם', אך בסוכה אין חובה לשבת דוקא בסוכה שלו, וגם אם אדם יושב בסוכת חברו, סוכה שאולה, יוצא ידי חובתו. יתירה מזאת, מותר לאדם להיכנס לסוכתו של חברו מבלי ידיעתו, מפני ש'ניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה'.
חיוב כזית בסוכה בליל א'
מצוה לאכול כזית פת בליל חג ראשון של סוכות. דין זה נלמד בגזירה שוה מחג המצות שבשניהם כתוב 'חמישה עשר', מה חג המצות לילה ראשון חובה לאכול כזית מצה, אף בחג הסוכות חובה לאכול כזית פת בסוכה 21 .
הרא"ש סובר שכיון שלילה ראשון חובה לאכול כזית פת, לכן גם אם ירדו גשמים - ימתין מעט, ואם לא פסק הגשם יקדש בסוכה, יאכל כזית ללא ברכת לישב בסוכה ורק אח"כ יכנס לביתו. כך מקיימים מצות סוכה מדאורייתא לפי הרא"ש, ולא עוברים על איסור ברכה לבטלה לפי הרמב"ם. כך מכריע הרמ"א לקהילות אשכנז.
אך לדעת המחבר וכך נוהגים הספרדים, אין הבדל בין לילה ראשון לשאר לילות ואם ירדו גשמים מקדש ואוכל בביתו.
לעניין בניין הסוכה אנו פוסקים שהיא צריכה להיות 'דירת עראי' אך לעניין מצות ישיבה בסוכה צריך להיות ישיבת קבע, לכן אוכלים ושותים וישנים בסוכה כמו בבית בשאר ימות השנה 22 .
שינה בסוכה
שינה בסוכה חמורה מאכילה, שהרי אין לישון מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי, ואילו אכילת עראי מותרת 23 . לצערנו הרב, לחלק מהציבור אין מספיק מודעות לשינה בסוכה. בחוץ-לארץ היה קשה מאד לישון בסוכה מפני הקור והגשמים שירדו בתקופה זו. אך בארץ ישראל זו עדיין תקופה נוחה, עדיין לא קר ובדרך כלל לא יורדים גשמים. לכן כל אדם צריך להקפיד שתהיה לו אפשרות לישון בסוכה, בודאי שלא להפוך את אי השינה בסוכה ל'לכתחילה'.
סוכה שאין אפשרות לישון בה, רק לאכול, הרמ"א 24 פוסק כמו המרדכי, שאין יוצאים בה ידי חובה גם באכילה. אם הוא אנוס לשבת בסוכה כזאת, יאכל אך לא יברך לישב בסוכה כדי לחוש לשיטת הרמ"א. 25
ברכת 'לישב בסוכה'
אכילה של חמשת מיני דגן בשיעור של כביצה צריך לאכול בסוכה ומברך 'לישב בסוכה', לבני אשכנז. יש מהאחרונים שאומרים שאם חבורה קבעה לשתות יין יכולים לברך 'לישב בסוכה', כי יש בזה חשיבות. למרות ששינה יותר חמורה מאכילה אין מברכים על שינה מפני שאולי לא ירדם 26 . למרות שברכת המפיל כן מברכים לפני השינה כל יום, הטעם שם הוא כי זו ברכה על מנהגו של עולם כמו שמברכים הנותן לשכוי בינה למרות שלא ראה תרנגול, כי זו ברכה על עצם הענין שהקב"ה מפיל חבלי שינה, אך בסוכות מברך על עצם השינה ואם לא ישן יוצא שברך ברכה לבטלה.
בליל ראשון של סוכות צריך לאכול לפחות כזית פת. לכאורה קשה, שהרי למדנו שרק מכביצה צריך סוכה, ומדוע כאן בכזית יצא? מסביר הר"ן, שהרי חיוב אכילה בליל סוכות אנו לומדים בגזירה שווה מפסח, כשם שבפסח חייבים לאכול כזית מצה כך גם בסוכות. היות וזה חיוב מצוותי, יש לכזית חשיבות כמו כביצה במשך שאר הימים. יש סברה כזאת במהרש"ם 27 לגבי קידוש בשבת בבוקר שאפשר לקדש על כוסית יי"ש, למרות שבכל מקום שחז"ל תיקנו כוס צריך להיות רביעית, אלא שלכוסית קטנה של יי"ש יש חשיבות כמו רביעית של יין.
כמו כן צריך להזהר לאכול בליל חג הראשון שיהא ודאי לילה 28 , למרות שמצד דיני חגים ושבתות, אדם יכול להוסיף מחול לקודש ולהקדים ולהתפלל קבלת שבת, ומתחילים סעודת שבת לפני הלילה. אבל בליל הסדר יש חיוב לאכול כזית מצה בזמן שהתורה קבעה ואי אפשר להקדים וכן בליל סוכות אי אפשר להקדים מפני שלומדים גזירה שווה מפסח.
"נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה (והכי נהוג)", זו שיטת המחבר. 29 למה המחבר מזכיר את זה? כי הרמב"ם (והגר"א מצדד כך) סובר שעל כל כניסה לסוכה אפילו ללא אכילה, יש לברך 'לישב בסוכה'. אך רוב האחרונים מכריעים כשיטת בעלי התוספות, שאין מברכים לישב בסוכה אלא רק על אכילה, ומכוונים לפטור גם את השינה, אך על סתם כניסה לסוכה לא מברכים.
מותר בסוכות לצאת לטיול אע"פ שיודע שלא תהיה לו סוכה 30 למרות שזה לא הידור.
אין מברכים על עשיית הסוכה 31 מפני שהיא רק הכשר מצוה ולא המצוה עצמה. אמנם יש דעות שגם על הכנה למצוה יש לברך, במקום שהתורה כתבה במפורש 'תעשה' כגון סוכה או ציצית, אך שאר מצוות שאין לשון עשייה אין מברכים 32 . אמנם היה ראוי לברך שהחיינו אם עשה סוכה לעצמו אך סומכים על ברכת שהחיינו בליל ראשון של חג.
קידוש בליל א' של סוכות
בשבת רגילה יש לשבת בזמן הקידוש, מפני שקידוש צריך להיות במקום סעודה, וקביעות של סעודה היא בישיבה. בליל שבת אנו נוהגים לעמוד ב'ויכולו' שזו עדות על בריאת שמים וארץ, ועדות צריכה להיות בעמידה. אח"כ בחלק הקידוש יושבים. ובשבת בבוקר כל הקידוש צריך להיות בישיבה, בדיעבד יוצאים גם בעמידה. הרא"ש סובר ש'לישב בסוכה' זו עצם ההתעכבות בסוכה אך הרמב"ם סובר ש'לישב בסוכה' הכוונה ישיבה כפשוטו. לכן כדי לצאת ידי שיטת הרמב"ם 33 , יש לעמוד בקידוש ליל חג כדי לברך בסוף הקידוש 'לישב בסוכה' ומיד לשבת ולשתות.
--------------------------------------------------------------------------------
1. שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרכה, א.
2. סוכה יא:
3. סי' תרכה.
4. תרכו, א.
5 תרכו, ב ברמ"א.
6. תרכו, ב.
7. תרכו, ג, ברמ"א.
8. תרכז, א.
9. תרכט, א.
10. תרכט, יט.
11. יש דברים אחרים שראוי להחמיר בהם, כגון שנשים לא תלכנה בפאה נכרית, שלפי ה'דברי חיים' אסור להזכיר דבר שבקדושה כנגד אשה החובשת פאה נכרית.
12. שו"ת 'יחוה דעת' ח"ג סימן מו.
13. הלכות עירובין, סימן עז אות ו.
14. כמובא בגמרא (סוכה יב.) שאדם בא מהשדה והניח חבילי קש לייבש וכשהגיע סוכות נמלך עליהם לסיכוך - פסול משום 'תעשה ולא מן העשוי'.
15. סוכה ט. או"ח סימן תרלה, א.
16. סוכה ח: - סוכת גנב"ך, סוכת גויים, נשים, בהמה, כותים - כשרה.
17. תרלו, א. ע"ש משנ"ב ס"ק ד.
18. תרל, א.
19. תרלח, א.
20. תרלח, ב.
21. סוכה כז.
22. תרלט, א.
23. תרלט, ב.
24. תרמ, ד.
25. עיין לקמן בפסקים יחודיים בהלכות סוכה בדברי ערוך השולחן בדין זה.
26. תוספות ברכות יא: ד"ה שכבר.
27. שו"ת מהרש"ם ח"א סימן קעה, ע"פ הט"ז או"ח סימן קצ או"ק ג.
28. תרלט, ג.
29. תרלט, ח.
30. תרמ, ח.
31. תרמא, א.
32. עיין נצי"ב ב'העמק שאלה' שאילתא קסט, א.
33. תרמג, ב.
