לפני הכיבוש הסיני ב-1949 המצב של תושבי טיבט היה עגום וטיבט הייתה חברה של עבדים הכפופה למעמד הלאמה. הרוב המוחץ של תושבי טיבט חיו בעוני מחפיר ועבדו עבודות פרך בשביל אנשי המעמד הגבוה והשלטון ללא תשלום וילדות צעירות היו נאנסות באופן שגרתי על ידי בעלי הבית שלהן. שיטות עינוי וענישה ברבריות כמו עקירת עיניים ושבירת עצמות היה מתודות נפוצות בטיבט העצמאית וכל אדם שחצה את הקו האדום נאלץ להתנסות בהם. הכיבוש הסיני של 1949 סיים את המערכת האכזרית הזו - אבל כמובן הסינים לא היו טובים יותר לאור "הקפיצה הגדולה קדימה" שיושמה על-ידי מאו וגרמה למותם של 70 מיליון סינים. אך התנאים הכלליים מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 השתפרו ומצב זכויות האדם בטיבט עליונים באופן ניכר מאשר מצב זכויות האדם שהתקיים בטיבט לפני הכיבוש הסיני.
לפני שנקרא לשיחרור של טיבט ולחופש של הטיבטים עלינו לשאול עצמנו מה תהיה המערכת השילטונית שתיושם אם טיבט תשיג עצמאות לאחר שהם ייפרדו מסין. ואז מה אם הדוקטורינה המלווה בברבריזם ופרימיטיביזם של הממשלה הטיבטית המוגלית בראשות הדלאי לאמה תייושם, הרי הטיבטים "יהיו חופשיים", נכון? וובכן, לא.