חשבון עם הפוסט-ציונים
===============
הפוסט ציונים במדינה עדיין אינם מודים שהם כאילו. מבחינתם הם מרגישים ציונים עם אספקט של "ביקורתיות" , והמשמעות: הפוסט ציוני אינו מקבל הדברים כפשוטם.
כך למשל האימא תבחון היטב האם יש "טעם" לשלוח את בניה לצבא,
ואם כן, תתנגד שישרת "בשטחים" יחד עם "המתנחבלים", כהגדרתה שהם אם כל חטאת.
אותה האימא גם תפגין למול שער הבסיס שבתה משרתת בו, אם חלילא נפל קאסם במרחק של 3 ק"מ ממנו.
כלומר, החובות שהיו ברורים בעידן הקודם נהפכו לחובות-על-תנאי.
מרבית הפוסט-ציונים משתייכים למחנה השמאל, אך חלקם הגיעו לסטטוס הזה
גם ממחנה הימין. בקטגוריה הזו ניתן לכלול גם את רה"מ אולמרט. הוא "קודם בפרוטקציה" ע"י קודמו ונחת היישר מהמקום ה 32 בליכוד הישר לראשות הממשלה.
השפעות סביבתיות מזיקות (אשתו ?) גרמו לחלק מילדיו "לתהות" בשפה פוסט-ציונית, השגורה בפיהם.
וכך יש מי שמזמן כבר בחו"ל ויש מי שתפגין כנגד הצבא הישראלי הכובש, מבחינתה.
הקיבוצים לא העמידו ולו טייס צבאי אחד למזכרת בקורס טיס האחרון.
זהו בעצם סימפטום של מחלה עמוקה יותר. הן הקיבוצים לא כ"כ אהבו את חרות גם לפני 50 שנה. אבל הנורמה היתה שמה שהציונות מצווה כחובה-הקיבוצניקים יגשימו ראשונים. הראשונים לצבא והראשונים לקצונה והראשונים להתישבות
במקומות בעייתיים.
לא עוד. אין מהסקטור הזה שום התישבות חדשה. החיילים ג'ובניקים ברובם. בעידן הפוסט ציוני הם יחשבו כפריירים אם יעזו ללכת אחר אבותיהם לסיירות.
מזה עשר שנים אנו עדים למצב שאותם "מתנחבלים" בטרמינולוגיה הפוסט ציונית, מגיעים לעמדות הפיקוד בצבא, ונוער בני עקיבא הפך לחוד החנית הערכי בכל הנוגע להגשמה לשמה.
אין להתפלא איפוא שחלק ניכר מהיורדים משתייך לאגף השמאלי. "מיצוי עצמי" הם יקראו לזה, או שמא זהו האות המבשר שתמה מדינת ישראל בשלישית.
כאשר הגרעין האידאולוגי "מתעייף" מה הפלא שכל המדינה תהא בנסיגה ?
האם לא חווינו את המתיוונים לפני 2000 שנה ?
מרק.
