אעתיק קטע מהספר לשיכים בעיניכם
של מו"ר הרב כהנא:
השקפת התורה על מעמדם של גוים בארץ-ישראל מהווה חלק מהשקפתה המקפת בדבר מהותם של העם היהודי ושל ארץ-ישראל. בהכרח נפתחות מחדש השאלות מהו יהודי ולמה; למה ארץ-ישראל; יחסי היהודי עם הגוים. בעיני היהדות, לאומנות יהודית לשמה חסרת כל משמעות היא. מהו באמת ההגיון המחלק את האנושות לעמים נפרדים, לדגלים נפרדים, לפרלמנטים נפרדים ולטנקים נפרדים? מדוע להקים מחיצות בין העמים? איזו שטות הוא ההמנון הלאומי המפאר עם אחד, שבמהותו אינו שונה מעמים אחרים! במקרה הטוב, הלאומנות טיפשות; במקרה הרע, היא מובילה לשנאה, למחלוקת ולמלחמה. אין כלל מובן מיוחד לעם היהודי, אם אינו אלא עוד עם בין מאות העמים. במקרה זה, גורלו של היהודי כגורלו של המואבי, או הכנעני, או הפיני או הטורקי. במקרה זה יכול עם-ישראל להתקיים, להתפתח וגם להיעלם מעל במת ההיסטוריה. היעלמותו זו אפשרית, ואפילו ודאית, במצב זה, כהיעלמותם של כל עמי קדם, בני זמנם של היהודים העתיקים, אשר נעלמו כולם בלי להשאיר שריד או פליט.
אך עם ישראל אינו סתם "עוד עם". "...כי אעשה כלה בכל-הגוים אשר הפיצותיך שם, אך אותך לא-אעשה כלה..." (ירמיהו ל' י"א). ישראל איננה ניתנת להשמדה; היא מיוחדת, קדושה, בחירת ה'. יש סיבה לקיומה. ייחודה הלאומי מושתת על תפיסה, על אידיאולוגיה, השייכת רק לה. זוהי, באמת, סיבה להיות שונה מכל האחרים. היהודי נבחר ומחויב לאומת-דת, שנצטוותה בכל מצוות התורה ובדרכה של תורה. באמצעות בריתות מקודשות, תחילה עם כל אחד משלושת אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב, ואחר-כך עם האומה כולה במעמד הר סיני, נוצר העם היהודי תוך הקשבה לקולו של האלקים: "ועתה, אם-שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל-העמים, כי-לי כל-הארץ. ואתם תהיו-לי ממלכת כהנים וגוי קדוש..." (שמות י"ט ה-ו).
הברית... עם ישראל לקח על עצמו את עול ה', הכיר בו כאלקים וקיים את חוקיו. הקב"ה בחר בעם ישראל כעם-סגולתו, נשבע שלא יושמד לעולם ויחיה בשלום ובשגשוג על אדמתו, ארץ-ישראל.
ארץ-ישראל... "...לזרעך נתתי את-הארץ הזאת, מנהר מצרים עד-הנהר הגדול, נהר-פרת" (בראשית ט"ו י"ח).
הארץ ניתנה כגמול, כברכה. לעם ישראל לא רק זכות על הארץ, יש לו חובה כלפיה. "כי אתם עוברים את-הירדן לבוא לרשת את-הארץ אשר-ה' אלקיכם נותן לכם, וירשתם אותה וישבתם-בה" (דברים ל"א ל"א).
עם-סגולה שניתנה לו, בדרך סגולה, ארץ מסוימת. שלא כמו כל האמונות האחרות שאינן מוגבלות לארץ מיוחדת, ליהודי ניתנה ארץ מסוימת ונצטווה לגור בה. ולכל זאת יש סיבה, כפי שמשה מסביר: "ראה, לימדתי אתכם חוקים ומשפטים, כאשר צווני ה' אלקי, לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (שם, ד' ה').
אי-אפשר לעצב עם-סגולה קדוש הדר כמיעוט בארצותיהם של אחרים, שהרי מן ההכרח שתחדור תרבותו של הרוב, תשפיע, תשחית, תפתה ותעוות. היהודי מצווה ליצור מעצמו עם קדוש, ואת זה הוא יכול לעשות רק לבדו, בנפרד, כשהוא חופשי מהשפעת אחרים. זו הסיבה שלעם היהודי המיוחד שנבחר לקדושה ולייעוד-סגולה, הוענקה ארץ נפרדת ומיוחדת לגור בה, כדי שיצור חברת-סגולה קדושה, שתהיה לאור גוים, שיראו בה דוגמא ומופת.
מצב כזה שמור לעם שיועד לו במיוחד. הארץ נלקחה מן הגוים - הכנענים - לאפשר ליהודי לקיים בה את חובת ייעודו. ה', בורא העולם וקונהו - כל הארצות שלו הן. הוא לקח מהכנענים ארץ מארצותיו ונתן אותה לעם ישראל, עם-בחירתו. "ויתן להם ארצות גוים, ועמל לאומים יירשו; בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו..." (תהלים ק"ה מ"ד-מ"ה). זכותו של עם ישראל על הארץ אינה מושתתת על טובות אנוש או על יישובה ההיסטורי. היא בעלות שהוענקה על-ידי בונה-הארץ ובעליה. היא לא ניטלה מעמים מסוימים כדי שיישבו בה עמים אחרים, בשותפות עם עם ישראל. היא ניתנה לשרת את צרכיו של העם היהודי, כדי שיהיה לו מקום לקיים בו את חובותיו. לא ייתכן שיחיו שם אחרים בחפשיות, שיהיו שותפים לריבונות ולבעלות עליה. להתיר דבר כזה פירושו להזמין גם תוקפנות צבאית וגם התבוללות רוחנית - זאת אומרת, לשים קץ לחברת-הסגולה של תורה אשר לשמה ניתנה הארץ ליהודים.
