יש ספר תורני שאני לומד בו שעוסק בענייני א"י והגלות ובספר הפנו אותי למדרש "ילקוט שמעוני ישעיהו תכא".
ישעיהו - פרק כא - רמז תכא
אם תבעיון בעיו. תנן ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער, מאי מבעה רב אמר מבעה זה אדם דכתיב אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו, ושמואל אמר מבעה זה השן דכתיב איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, מאי משמע כדמתרגם רב יוסף איכדין איתבליש עשו איגליין מטמרוהי:
משא בערב. א"ר יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה ובידם שמונים אלף מגיני זהב בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר והלכו להם אצל הישמעאלים אמרו להם בני דודנו אתם השקונו מים אמרו להם אכלו תחלה ואחר כך אתם שותים מים, מה עשו הוציאו להם מיני מלוחים, וכיון שאכלו הוציאו להם נודות נפוחות והיה אחד מהם מתירה ונותנה ללתוך פיו והיה הרוח נכנס לתוך מעיו והיה מפרפר ומת, והוא שהנביא מתנבא עליהם משא בערב מטול רב בערביא למה ביער בערב תלינו, אלא ארחות דדנים כן הוא ארחתהון דדודים למעבד כן לבני דודיהון וכי כן עבדית לישמעאל אבוכון לא לקראת צמא התיו מים דכתיב ויפקח אלהים את עיניה וגו' אלא בלחמו קדמו נודד לא מן טבוואתכון אתון לגביכון אלא מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה, על ידי שלא שמרו שמיטה כמד"א והשביעית תשמטנה ונטשתה, ומפני קשת דרוכה על ידי שהיו דורכים גתות בשבת, ומפני כובד מלחמה על ידי שלא נתעסקו במלחמתה של תורה. רבי חנינא בר פפא רמי כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים, אלא אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים ואם לאו הוי כל צמא לכו למים. כי מפני חרבות נדדו. היה רבי ישמעאל אומר שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים, אחת בים ומפני קשת דרוכה, ואחת ביבשה מפני חרב נטושה, ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם שנאמר ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר מי זה בא מאדון וגו' מדוע אדוום ללבושך וגו'. כי יום נקם בלבי וגו' (במלכים ברמז רס"א):
