מי שגר בחוץ לארץ דומה למי שאין לו אלוקים, כאילו עובד ע"ז?

[רק כך!1]

למרות שהעניין הזה נכתב בתלמוד, האם עדיין רבנים שונים מגדירים את עניין המגורים, או הישיבה בארץ כהדמייה לע"ז והפיכת אדם לאפיקורס?

[eran]

כמבון שאותה תורה קדושה שאמרה את המיימרא הזאת גם אמרה שיש 3 היתרים לגור בחו"ל:

1) ללמוד תורה.

2) לישא אשה.

3) לעבודה ולפרנסה.

ממילא המיימרא שנתת לא תקפה לגבי אותם רבנים, שכן התורה התירה להם לחיות בחו"ל על מנת ללמוד וללמד תורה.

כל טוב!

[גור-אריה]

אני לא מבין בפילוספויה אני רק יודע שהגאון מוילנא אמר בזמנו:
"דברי חז"ל נראים רחוקים מהדעת רק למי שהוא חסר דעת".

[גור-אריה]

כמבון שאותה תורה קדושה שאמרה את המיימרא הזאת גם אמרה שיש 3 היתרים לגור בחו"ל:

1) ללמוד תורה.

2) לישא אשה.

3) לעבודה ולפרנסה.

ממילא המיימרא שנתת לא תקפה לגבי אותם רבנים, שכן התורה התירה להם לחיות בחו"ל על מנת ללמוד וללמד תורה.

כל טוב!

זה ממש רחוק מליהיות מדוייק.

קודם כל לגבי "לישא אשה" זה רק אם היא לא מוכנה לבוא ארצה,אבל אם כן אז חייבים להתחתן בארץ.
ואף נפסק ש"הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מורידין" פירוש: שאם אחד מבני הזוג אינו מעוניין לעלות ארצה אז מותר לשני להתגרש ממנו ואף לחייב את השני לוותר
על זכויות הגירושין שלו לדוגמא:אשה יכולה לחייב את בעלה בכתובה,וגבר יוכל לחייב את אשתו לוותר על כתובתה.

לגבי לימוד התורה,מדובר רק כשאין אפשרות ללמוד בארץ אבל לא סתם כי רוצים ללמוד תורה בבורו פארק,וכן מצינו במדרש(מובא גם בספר המצוות להרמב"ם שכחת עשין
הלכה ד',הספר לא לידי כך שאיני זוכר שמות ומראה מקומות)ששני אמוראים ששהו בארץ ישראל רצו ללכת לבבל ללמוד תורה "בבי יהודה נשיאה"  וכשהיגעו למקום מסויים
קרעו בגדיהם וחזרו לאחוריהם ואמרו "מצוות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה",רואים שלמרות שהם רצו לעזוב בשביל ללמוד תורה במקום שבו יש ישיבות
מסודרות(ולא בארץ החריבה),לא התירו לעצמם לצאת ללמוד תורה. אז אימתי כן? מתי שיש חשש שתשתכח תורה לגמרי כלומר רק כשאין כלל אפשרות ללמוד תורה בארץ ישראל
רק אז כדי לשמור על התורה התירו לצאת משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך"

ולגבי הפרנסה כבר נפסק שאסור לצאת מארץ ישראל כל עוד יש מזון בארץ וכל ההיתר לצאת לפרנסה הוא רק אם חזק הרעב בארץ וחכמים נתנו שיעור עד כמה צריך
ליהיות הרעב חזק. אבל אם אין רעב בארץ(ואין היום רעב בארץ,גם בשנות הבצורת והמיתון והאינפלציה לא התיייקר האוכל עד כדי השיעור שבו התירו חכמים לעזוב)אסור בתכלית האיסור
וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות עיין שם.

אך לצערי ישנם הרבה גורמים שאין אהבת הארץ בקרבם,וכל יום הם רק מדברים על כמה שרע כאן ועד כמה שטוב אירופה ובארה"ב,וכל היום מדברים בגנותה של ארץ ישראל
בדיוק כמו המרגלים וכמו שאמר דוד המלך ע"ה "וימאסו בארץ חמדה,לא האמינו לדברו" שכל זה נובע מחסרון באמונה. והם מכיוון שאינם מאמינים בלב שלם בבורא העולם עד כדי ביטחון,
מואסים הם בארץ. וכל היום כולו רק מדברים עד כמה פה יש מיסים בחו"ל אין,איך שם נקי פה מלוכלך,איך שם נחמדים ופה לא. וכן על זה הדרך בעניין שם בטוח ופה מסוכן
בדיוק כמו המרגלים ר"ל. וזאת הסיבה שעדיין יש לנו את ה"בכייה לדורות" מכיוון שלא תיקנו את חטא המרגלים מנפשינו.

ואותם אנשים שרק חולמים על לצאת מפה ולאו דוקא מהסיבות של חז"ל לוקחים את דברי חז"ל כקרדום לחפור בו,ומעוותים את דבריהם עד לבלי היכר הכל למען תאוות ליבם.
וזאת משום שאין ביטחון ה' בליבם. ואינם מאמינים באמת בקב"ה כפי שאמר דוד המל ע"ה מי ש"וימאסו בארץ חמדה" זה בגלל ש"לא יאמינו לדברו" הם אינם מאמינים
בהבטחת הבורא יתברך בלב שלם.

ולכן יפה אמרו חז"ל ש"כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה" מכיוון שכל מי שמרצונו דר בחו"ל אין זאת אלא משום שאינו בוטח בה' ואינו מאמין לגמרי ומי שאינו מאמין בה'
באמת אין לו אלוה!!,ומי שלא מאמין בה' אז הריהו עובד עבודה זרה מכיוון שאין וואקום. ואם ה"בור ריק אין בו מים",אזי "נחשים ועקרבים יש בו".

לצערינו ישנם עד יהודים שחושבים שחו"ל יותר טובה מארץץ ישראל וזהו חטא המרגלים כאמור שהעדיפו את המדבר(שבו סופקו להם כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים כידוע)על
פני ארץ הקודש. אך בעזרת ה' יתברך עוד נסיר את החטא הנורא מקרבינו ועוד יאמר בעם שראל וישמע בחוצות ירושלים"טובה הארץ מאד מאד!!"

[אֵיתָן]

זה ממש רחוק מליהיות מדוייק.

קודם כל לגבי "לישא אשה" זה רק אם היא לא מוכנה לבוא ארצה,אבל אם כן אז חייבים להתחתן בארץ.
ואף נפסק ש"הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מורידין" פירוש: שאם אחד מבני הזוג אינו מעוניין לעלות ארצה אז מותר לשני להתגרש ממנו ואף לחייב את השני לוותר
על זכויות הגירושין שלו לדוגמא:אשה יכולה לחייב את בעלה בכתובה,וגבר יוכל לחייב את אשתו לוותר על כתובתה.

לגבי לימוד התורה,מדובר רק כשאין אפשרות ללמוד בארץ אבל לא סתם כי רוצים ללמוד תורה בבורו פארק,וכן מצינו במדרש(מובא גם בספר המצוות להרמב"ם שכחת עשין
הלכה ד',הספר לא לידי כך שאיני זוכר שמות ומראה מקומות)ששני אמוראים ששהו בארץ ישראל רצו ללכת לבבל ללמוד תורה "בבי יהודה נשיאה"  וכשהיגעו למקום מסויים
קרעו בגדיהם וחזרו לאחוריהם ואמרו "מצוות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה",רואים שלמרות שהם רצו לעזוב בשביל ללמוד תורה במקום שבו יש ישיבות
מסודרות(ולא בארץ החריבה),לא התירו לעצמם לצאת ללמוד תורה. אז אימתי כן? מתי שיש חשש שתשתכח תורה לגמרי כלומר רק כשאין כלל אפשרות ללמוד תורה בארץ ישראל
רק אז כדי לשמור על התורה התירו לצאת משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך"

ולגבי הפרנסה כבר נפסק שאסור לצאת מארץ ישראל כל עוד יש מזון בארץ וכל ההיתר לצאת לפרנסה הוא רק אם חזק הרעב בארץ וחכמים נתנו שיעור עד כמה צריך
ליהיות הרעב חזק. אבל אם אין רעב בארץ(ואין היום רעב בארץ,גם בשנות הבצורת והמיתון והאינפלציה לא התיייקר האוכל עד כדי השיעור שבו התירו חכמים לעזוב)אסור בתכלית האיסור
וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות עיין שם.

אך לצערי ישנם הרבה גורמים שאין אהבת הארץ בקרבם,וכל יום הם רק מדברים על כמה שרע כאן ועד כמה שטוב אירופה ובארה"ב,וכל היום מדברים בגנותה של ארץ ישראל
בדיוק כמו המרגלים וכמו שאמר דוד המלך ע"ה "וימאסו בארץ חמדה,לא האמינו לדברו" שכל זה נובע מחסרון באמונה. והם מכיוון שאינם מאמינים בלב שלם בבורא העולם עד כדי ביטחון,
מואסים הם בארץ. וכל היום כולו רק מדברים עד כמה פה יש מיסים בחו"ל אין,איך שם נקי פה מלוכלך,איך שם נחמדים ופה לא. וכן על זה הדרך בעניין שם בטוח ופה מסוכן
בדיוק כמו המרגלים ר"ל. וזאת הסיבה שעדיין יש לנו את ה"בכייה לדורות" מכיוון שלא תיקנו את חטא המרגלים מנפשינו.

ואותם אנשים שרק חולמים על לצאת מפה ולאו דוקא מהסיבות של חז"ל לוקחים את דברי חז"ל כקרדום לחפור בו,ומעוותים את דבריהם עד לבלי היכר הכל למען תאוות ליבם.
וזאת משום שאין ביטחון ה' בליבם. ואינם מאמינים באמת בקב"ה כפי שאמר דוד המל ע"ה מי ש"וימאסו בארץ חמדה" זה בגלל ש"לא יאמינו לדברו" הם אינם מאמינים
בהבטחת הבורא יתברך בלב שלם.

ולכן יפה אמרו חז"ל ש"כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה" מכיוון שכל מי שמרצונו דר בחו"ל אין זאת אלא משום שאינו בוטח בה' ואינו מאמין לגמרי ומי שאינו מאמין בה'
באמת אין לו אלוה!!,ומי שלא מאמין בה' אז הריהו עובד עבודה זרה מכיוון שאין וואקום. ואם ה"בור ריק אין בו מים",אזי "נחשים ועקרבים יש בו".

לצערינו ישנם עד יהודים שחושבים שחו"ל יותר טובה מארץץ ישראל וזהו חטא המרגלים כאמור שהעדיפו את המדבר(שבו סופקו להם כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים כידוע)על
פני ארץ הקודש. אך בעזרת ה' יתברך עוד נסיר את החטא הנורא מקרבינו ועוד יאמר בעם שראל וישמע בחוצות ירושלים"טובה הארץ מאד מאד!!"

[רק כך!1]

כמבון שאותה תורה קדושה שאמרה את המיימרא הזאת גם אמרה שיש 3 היתרים לגור בחו"ל:

1) ללמוד תורה.

2) לישא אשה.

3) לעבודה ולפרנסה.

ממילא המיימרא שנתת לא תקפה לגבי אותם רבנים, שכן התורה התירה להם לחיות בחו"ל על מנת ללמוד וללמד תורה.

כל טוב!

זה ממש רחוק מליהיות מדוייק.

קודם כל לגבי "לישא אשה" זה רק אם היא לא מוכנה לבוא ארצה,אבל אם כן אז חייבים להתחתן בארץ.
ואף נפסק ש"הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מורידין" פירוש: שאם אחד מבני הזוג אינו מעוניין לעלות ארצה אז מותר לשני להתגרש ממנו ואף לחייב את השני לוותר
על זכויות הגירושין שלו לדוגמא:אשה יכולה לחייב את בעלה בכתובה,וגבר יוכל לחייב את אשתו לוותר על כתובתה.

לגבי לימוד התורה,מדובר רק כשאין אפשרות ללמוד בארץ אבל לא סתם כי רוצים ללמוד תורה בבורו פארק,וכן מצינו במדרש(מובא גם בספר המצוות להרמב"ם שכחת עשין
הלכה ד',הספר לא לידי כך שאיני זוכר שמות ומראה מקומות)ששני אמוראים ששהו בארץ ישראל רצו ללכת לבבל ללמוד תורה "בבי יהודה נשיאה"  וכשהיגעו למקום מסויים
קרעו בגדיהם וחזרו לאחוריהם ואמרו "מצוות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה",רואים שלמרות שהם רצו לעזוב בשביל ללמוד תורה במקום שבו יש ישיבות
מסודרות(ולא בארץ החריבה),לא התירו לעצמם לצאת ללמוד תורה. אז אימתי כן? מתי שיש חשש שתשתכח תורה לגמרי כלומר רק כשאין כלל אפשרות ללמוד תורה בארץ ישראל
רק אז כדי לשמור על התורה התירו לצאת משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך"

ולגבי הפרנסה כבר נפסק שאסור לצאת מארץ ישראל כל עוד יש מזון בארץ וכל ההיתר לצאת לפרנסה הוא רק אם חזק הרעב בארץ וחכמים נתנו שיעור עד כמה צריך
ליהיות הרעב חזק. אבל אם אין רעב בארץ(ואין היום רעב בארץ,גם בשנות הבצורת והמיתון והאינפלציה לא התיייקר האוכל עד כדי השיעור שבו התירו חכמים לעזוב)אסור בתכלית האיסור
וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות עיין שם.

אך לצערי ישנם הרבה גורמים שאין אהבת הארץ בקרבם,וכל יום הם רק מדברים על כמה שרע כאן ועד כמה שטוב אירופה ובארה"ב,וכל היום מדברים בגנותה של ארץ ישראל
בדיוק כמו המרגלים וכמו שאמר דוד המלך ע"ה "וימאסו בארץ חמדה,לא האמינו לדברו" שכל זה נובע מחסרון באמונה. והם מכיוון שאינם מאמינים בלב שלם בבורא העולם עד כדי ביטחון,
מואסים הם בארץ. וכל היום כולו רק מדברים עד כמה פה יש מיסים בחו"ל אין,איך שם נקי פה מלוכלך,איך שם נחמדים ופה לא. וכן על זה הדרך בעניין שם בטוח ופה מסוכן
בדיוק כמו המרגלים ר"ל. וזאת הסיבה שעדיין יש לנו את ה"בכייה לדורות" מכיוון שלא תיקנו את חטא המרגלים מנפשינו.

ואותם אנשים שרק חולמים על לצאת מפה ולאו דוקא מהסיבות של חז"ל לוקחים את דברי חז"ל כקרדום לחפור בו,ומעוותים את דבריהם עד לבלי היכר הכל למען תאוות ליבם.
וזאת משום שאין ביטחון ה' בליבם. ואינם מאמינים באמת בקב"ה כפי שאמר דוד המל ע"ה מי ש"וימאסו בארץ חמדה" זה בגלל ש"לא יאמינו לדברו" הם אינם מאמינים
בהבטחת הבורא יתברך בלב שלם.

ולכן יפה אמרו חז"ל ש"כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה" מכיוון שכל מי שמרצונו דר בחו"ל אין זאת אלא משום שאינו בוטח בה' ואינו מאמין לגמרי ומי שאינו מאמין בה'
באמת אין לו אלוה!!,ומי שלא מאמין בה' אז הריהו עובד עבודה זרה מכיוון שאין וואקום. ואם ה"בור ריק אין בו מים",אזי "נחשים ועקרבים יש בו".

לצערינו ישנם עד יהודים שחושבים שחו"ל יותר טובה מארץץ ישראל וזהו חטא המרגלים כאמור שהעדיפו את המדבר(שבו סופקו להם כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים כידוע)על
פני ארץ הקודש. אך בעזרת ה' יתברך עוד נסיר את החטא הנורא מקרבינו ועוד יאמר בעם שראל וישמע בחוצות ירושלים"טובה הארץ מאד מאד!!"

ל-eran, סליחה על הבורות, אבל תמיד חשבתי שהרמב"ם אמר שמותר לצאת מחוץ לארץ רק כדי לשאת אישה, ללמוד תורה כשאי אפשר ולהציל יהודים מעכו"ם, וגור-אריה אמר את זה יפה, ואני רוצה להתייחס לחלק חושב בתשובה שלו:
"לגבי לימוד התורה,מדובר רק כשאין אפשרות ללמוד בארץ אבל לא סתם כי רוצים ללמוד תורה בבורו פארק,וכן מצינו במדרש(מובא גם בספר המצוות להרמב"ם שכחת עשין
הלכה ד',הספר לא לידי כך שאיני זוכר שמות ומראה מקומות)ששני אמוראים ששהו בארץ ישראל רצו ללכת לבבל ללמוד תורה "בבי יהודה נשיאה"  וכשהיגעו למקום מסויים
קרעו בגדיהם וחזרו לאחוריהם ואמרו "מצוות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה",רואים שלמרות שהם רצו לעזוב בשביל ללמוד תורה במקום שבו יש ישיבות".
אני רוצה להביא לך את המקור שלא זכרת אותו, שהוא ספרי דברים, פיסקא פ':" מעשה ברבי יהודיה בן בתירה ורבי מתיהו בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום(אזור בלבנון) וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה(דברים יא' לא'): "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה" אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
עד לפה, אני מרוצה, אבל יש מעשה שני:
מעשה ברבי אליעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן (היא צידון) וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה:" וירשתם אותה..." אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה,חזרו ובאו להם לארץ ישראל.

למה? למה הם החליטו לחזור? הרי זמן גזירות רומאים, אם איני טועה, המצב בארץ בכי רע, ישנו קושי ללמוד תורה, אך בכל מקרה הם חוזרים לארץ ישראל, מולדת אבותיהם אחרי שהגיעו עד לצידון, אזי יכלו חכמים לדורותיהם, הן גאונים, הן ראשונים והן אחרונים לסבור שלימוד תורה שכשבמצב שיש סכנה בארץ ישראל אז מותר ללמוד בחו"ל.

עוד משהו לגבי עניין הישיבה בארץ:
"ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה, דבעא למיסק(לעלות) לארץ ישראל, דאמר רב יהודה:'כל העולה מבבל לארץ ישראל - עובר בעשה, שנאמר "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם נאום ה' ' ".
רב יהודה להבדיל אלפי הבדלות מאמוראי ארץ ישראל, דמערב, אומר בלי דומה וכאילו ישר עובר בעשה! כיצד יהודי יכול להגיד שעניין ישיבה בארץ היא עבירה בעשה, וגם הטיעון שהוא מביא הוא לא טיעון מוצדק "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם נאום ה' ", כפי שהוסבר לי הכוונה לכלי השרת, כלי ביהמ"ק ה-I, מה החפזון הזה של יהודים לאורך הדורות לא לעלות לא"י?

[האלקשי]

כמבון שאותה תורה קדושה שאמרה את המיימרא הזאת גם אמרה שיש 3 היתרים לגור בחו"ל:

1) ללמוד תורה.

2) לישא אשה.

3) לעבודה ולפרנסה.

ממילא המיימרא שנתת לא תקפה לגבי אותם רבנים, שכן התורה התירה להם לחיות בחו"ל על מנת ללמוד וללמד תורה.

כל טוב!

לגור בחו"ל אינו דומה ללצאת לחו"ל, וההלכה כאן מדברת
על יצאה לחו"ל למי שדר בארץ, ולא לעליה לארץ למי
שגר בחו"ל. עליה לארץ היא מצוה קיומית ולא חיובית,
מה שאומר שמי שדר בחו"ל אינו מבטל בידיים מצוות עשה,
הגם שאינו מקיימה.

אפשר להמשיל את הדבר לציצית: מי שלובש בגד ארבע
כנפות ללא ציצית הוא כמו אדם שיוצא מארץ ישראל, אדם
שלא לובש בגד ארבע כנפות כלל הוא כאדם הדר בחו"ל.

וישנה סיבה טובה לכך שהעליה לארץ ישראל נתונה לשיקול
דעתו של אדם ואין זו מצוה חיובית. הרמב"ם אינו כולל את
מצוות ישוב הארץ במניין תרי"ג מצוות, ורבים מהמפרשים סבורים
שלדעת הרמב"ם ארץ ישראל אינה מצווה משל עצמה אלא
היא הבסיס, היסוד לכל המצוות כולן. למשל, אנחנו פוסקים
שלא לברך בזמן בניית סוכה או בזמן אפיית מצות מצוה
למרות שהן חלק גדול מהמצווה עצמה, מכיון שהברכה חלה
על גמר מצוה, וקיומו של היסוד אמור להיות מובן מאליו.
אבל הייתכן שמישהו יקיים מצות סוכה בלי לבנות סוכה?
הייתכן שאדם יאכל מצה בלי לקנות או לאפות אותה?

הרמב"ן סובר, שכל המצוות שאדם עושה בחו"ל אינן אלא
לזכרון בעלמא. יוצא מכך, שאמנם אין אדם מחוייב לעלות
לארץ, אבל איך הוא מתעתד לקיים את שאר המצוות?
אדם כזה פשוט מתחמק, בורח מהקב"ה. בדיוק כמו אדם
שאינו לובש בגד ארבע כנפות כדי לא להתחייב בציצית.
לכן המשילוהו חז"ל לאחד שאין לו אלוה - אתה רוצה
לברוח מקיום מצוות התלויות בארץ (ולדעת הרמב"ן כל
המצוות כולן)? אתה רוצה שהעבירות שלך יחשבו לפחותות
מכיון שאינן נעשות בהיכל המלך? בבקשה! אבל מה, מעתה
תהיה נחשב לגוי, כי אתה בדיוק כמו גוי, כמו שהגוי מצווה לקיים
רק מצוות בני נח שרוב פרטיהן מצוות לא תעשה ואינו שואף
לגדולה ולהתקרבות אל הבורא, אף אתה אינך רוצה להכנס להיכל
המלך ולשרתו.

[האלקשי]

כפי שהוסבר לי הכוונה לכלי השרת, כלי ביהמ"ק ה-I, מה החפזון הזה של יהודים לאורך הדורות לא לעלות לא"י?

על אותו פסוק ישנן כמה דרישות. במקרה, הרמב"ם
פסק את רבי יהודה דנן להלכה ממש באותה ההלכה
אותה הזכרת בפתיחת האשכול (הלכות מלכים ה, יב)