רק בגלל זה בא לי להתעלל בגופה שלו, שיישרף באש ג'יהינום!
האמת היא שאני ממש לא. בפעם הראשונה, התגובה
האינסטינקטיבית שלי לפיגוע אינה שנאה כלפי המחבל.
הרי המחבל הוא ערבי ארץ ישראלי מצוי, אותו העם
עמו אנחנו נמצאים במלחמה כבר 100 שנים. טבעי
שהוא ינצל כל הזדמנות לאנוס ולרצוח יהודים.
כשאדם משסה כלב באדם אחר, אמנם את הכלב מרדימים,
אבל כולם מבינים שצריך לכעוס לא על הכלב, אלא על
האדם המשסה. במקרה הזה, רשויות המדינה פשוטו כמשמעו
שיסו את הערבי הזה בקורבנות הפיגוע, הי"ד.
J'accuse. אני מאשים.
אני מאשים את מי ששוטף את מוחו של הציבור עם קריאות הרעל ל"דו קיום". רוצחים!
אני מאשים את מי שמונע כל אפשרות לקידום עבודה עברית בתואנה של "גזענות". רוצחים!
אני מאשים את מי שמעסיק את אויבינו ונותן להם פרנסה. רוצחים!
אני מאשים את הפרקליטות ואת בית המשפט שמקלים עם ערבים. רוצחים!
אני מאשים את מי שהחליט לתת לאויב ת.ז כחולות. רוצחים!
ובעיקר: אני מאשים את מי שדאג לפסול על הסף את הרעיון ההגיוני היחיד
למניעת הישנות פיגועים רצחניים כגון אלו - גירוש האויב.
J'accuse.