קודם-כל, אין שאלה על כך שהגיע לו לרעבין להיהרג. רק חבל על הנזק שנגרם ליגאל עמיר ולימין עקב כך. ממילא כל-עוד שלטון האליטות הבוגדני נמשך והדיקטטורה הטוטאלית שלהן ממשיכה להיות המשטר דה-פאקטו בישראל, אין הרבה תועלת בהחלפת שלטון של בוגד X בבוגד Y.
כך שמבחינת המוסר היהודי הטהור, יגאל עמיר הוא גיבור וצדיק. אבל אין זה הפתרון לבעיה הרחבה. זה לא יכריע את האליטות ולא ינשל מהן את הכוח והאחיזה במוסרות שלטון.
השב"כ מנסה מאז תקופת בן-גוריון ללכלך על הימין ועל האידיאליסטים האמיתיים בכל דרך אפשרית. זהו כלי תעמולתי בידיו כדי להשאיר את השלטון בידי האליטות. במקרה דנן, רעבין היה בשפל גדול מבחינת דעת-הקהל בישראל משום שהסכמי אוסלו שלו עם ערפאת ימשו"ז נחלו כישלון צורב בשטח, וההתנגדות של הימין הפוליטי התחזקה. השב"כ החליט לנסות לבלום את התחזקות הימין. הוא שלח סוכן מיוחד שהתחזה לאיש-ימין קיצוני והצטרף למחתרת שבה היה חבר יגאל עמיר, והסית אותו לרצוח את ראש-הממשלה. המטרה הייתה להכתים את הימין בניסיון לרצח פוליטי, ולגרום לדעת-הקהל בישראל לסלוד מהימין ה"ברבארי".
אותו סוכן (אבישי רביב שמו, שכונה בשם-הקוד 'שמפניה') נתן ליגאל עמיר אקדח ולחץ עליו נפשית שירצח את ראש-הממשלה בעצרת בכיכר מלכי-ישראל שהתקיימה באותו ערב. הוא הכניס לאקדח כדורים שהיו כדורי-סרק, אלא שיגאל עמיר – סטודנט למשפטים עם שׂכל יהודי בקודקודו – פתח את האקדח, בדק את הכדורים, ראה שהם מזוייפים, החליף אותם בכדורים אמיתיים והלך לעצרת בכיכר מלכי-ישראל. כשלתדהמת אנשי השב"כ היריות של יגאל עמיר כן הרגו את רעבין, התגלה לעיניהם גודל הפאשלה, שעלתה להם בהרג האליל שלהם רעבין.
אז אמנם רעבין נהרג. אבל האליל נשאר אליל: עליו מלמדים בבתי-הספר, עורכים לכבודו כל שנה "פסטיבל", כתבו עליו מחזה, מדברים על "מורשתו" ולא מפסיקים להאדיר ולהלל את שמו.
יצויין שיצחק רעבין רצח 19 לוחמי אצ"ל ולח"י ניצולי שואה בספינה 'אלטלנה' בשנת 1948. מי מלמד את הפרק הזה בשיעורי היסטוריה בבתי-הספר?