אני הייתי עונה תשובה אחרת לחלוטין:
"מדינת" ישראבלוף מדינת הוואסל הכריעה מעיקרא שהיא צמיתה של המערב (עוד בהכרעה ה-בן גוריוניסטית לתמוך ולהצטרף לגוש המערב בתמונה העולמית של המלחמה הקרה, לא שהאופציה של הגוש הסובייטי הייתה עדיפה, ממש לא, אבל היינו צריכים לתמוך במערב, כן אבל במשום פנים ואופן לא להיות וואסל מערבי).
המוקיון שמתמיימר להחזיק בטייטל "ראש ממשלה" וחבריו הלצים המהווים את ועד הקהילה של שטעטל-ישראל (שמכונה בטעות "ממשלה")
אינם רלוונטיים כלל ועיקר, אין שום חשיבות לזהותם או להחלטתם, מי שקובע את מדיניות החוץ אלו הם הפנטגון, הסטייט דיפרטמנט והאיחוד האירופי.
כך שכל אתוס "המדינה-הישראלית" היא בלוף אחד גדול.
ועד הקהילה מימים ימימה הכריע ע"י קובעי מדיניות הפנים (ע"ע הפנטגון הקוגניטיבי http://hayamin.org/forum/index.php?topic=13158.0) שהם נכנעים לגייסות הג'יהאד העולמי או כלשונם "מנהלים את הסכסוך", כל נסיגה אל מול האיסלם רק מביאה אותם לעמדת זינוק טובה יותר בגל ההתקפה הבא בחזית הזאת בתמונה העולמית של מלחמת העולם הזאת של האיסלם בכל השאר.
אם "ישראל" בוחרת להכנע, אני לא אעצור בעדה, אבל אני אעמוד כמו חומה בצורה כדי שיהודים שוב לא ייסיימו מאחורי שלט שעליו הכיתוב: "ארבייט מאכט פריי", צריך להכניס לקודקוד שאין שום הבטחה שהיא שמדינת ישראל תתקיים לנצח, לבטח זה הולך להגמר רע בקצב הזה מול גייסות מוחמד.
מי שבאמת נלחם על ביתו לא יהסס גם להשתמש בנשק חם, מי שמחבק את "החולצות הכחולות" בגרסת ה-SA הישראלי, סופו שילך בשקט אל אל תוך הלילה אל עבר המשרפות של אחמד בגרסת אושוויץ של המזרח התיכון.
^^תשובה מצויינת. אהבתי מאד!
וגם הזדמנות מצויינת לקרוא שוב את המאמר הנפלא "מי יגול עפר מעיניך – ג'ורג' אורוול" (
"מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח"... 
).
ברם, מתוך היכרותי עם הבחור שעליו אני מדבר, תשובות "מקיפות" ו"טוטאליות" כעין אלו לא תספקנה אותו. הוא מצפה לתשובה "תורנית", מעין "פסק" נוסח שולחן ערוך, שיוכיח הלכתית ששימוש בכוח פיזי כלפי החיילים והשוטרים הבאים לגרש את היהודים מבתיהם הינו 'כשר' מבחינה הלכתית, וכי הוא לא עלול לסכן או להזיק לעם היהודי יותר מאשר להועיל לו (נגיד- להוביל למלחמת אחים וכו').
אולי כדאי לי לברר את הנושא הזה גם בפורום "שולחן ערוך והרעיון היהודי"..
אגב, הבחור הזה עבר לאחרונה את חלק מהמבחנים לקבלת "סמיכה" מן הרבנות הראשית, כלומר הוא אוטו-טו נהייה רב בישראל.
לעניות-דעתי המצומצמת והכרויה כולה על common-sense פשוט ורגיל, אין פה הרבה מה להבין: זה ברור ומובן מאליו שהתנגדות פיזית כמו בעמונה הינה
קידוש ה', ואילו הגירוש ה'קל' של מתיישבי גוש קטיף וצפון-השומרון לפני כ-3 שנים גרם חילול ה' מאין-כמוהו, שאת ה
נזק הרוחני של תוצאותיו לעם ישראל ייקח עוד שנים לתקן (על הנזק הבטחוני אין מה לדבר), אם בכלל אפשר. זה מה שה-common sense הפשוט והרגיל שלי אומר. אבל כנראה צדק הרב כהנא זצ"ל הי"ד כשאמר: "Common sense is not so common among most Jews...".
חוץ מזה, הבחור דורש ממני לדעת
אילו ערכים תורניים ספציפיים הופקרו על-ידי מנהיגי המחנה הדתי-לאומי בהליכה המשותפת עם המדינה במהלך השנים. הרי אם אני זה שמאשים (את המגזר שלו), אזי חובת ההוכחה חלה עלי. אני עונה לו שהתוצאות היום מדברות בעד עצמן. זה לא מספק אותו. הוא אומר לי:
"עליך לחכות.. לא באים בהאשמות ובטענות אחרי 'חצי-עבודה'. אנחנו רק בתחילת התהליך. כשנגמור, אז נשפוט מי צדק – אנחנו או אתה.." [תוספת שלי: עד שאתם "תגמרו"
לא תהייה לנו מדינה!!!
].
הוא ממשיך: "
לוקח לפעמים דורות להחזיר עם שלם לשורשיו, אבל הדרך שלנו היא הדרך הנכונה, והיא עובדת... טוב, זה אמנם לא נראה כך כרגע.. אבל סבלנות! היא תעבוד.. בסוף!". הבחור חי עדיין בפנטאזיה שהוא יצליח לסחוף את ההמונים אל המחנה שלו בזכות "האהבה" ("יש לנו אהבה והיא..." – או במילים אחרות: "אם הוא ירביץ לי באלה, ידרוס אותי בסוסים ויגרש אותי מביתי, אני אתן לו את הלחי השניה!!
).
יש כאלה שדורכים עליהם פעם ועוד פעם ועוד פעם, והם עדיין לא לומדים לקח.
לעתים נדמה לי כשאני נזכר באותה שיחה, שהבן-אדם חי בפלאנטה אחרת, או שפשוט איבד את חוש-ההיגיון הבריא שלו איפשהו בדרך..
