יש איזה חלום שחלמתי ממש בבוקר לפני שהתעוררתי ב7:30 בבוקר ככה, אין לו ממש משמעות אבל סתם הייתי רוצה לספר עליו:
זה קורה איפה שאני גר, בקרית מוצקין.
השבת נכנסת, אני הולך לבית כנסת.
פתאום אני קולט שיש לי פלאפון בכיס וגם אני נזכר שלא הדלקתי בכלל נרות שבת והשבת כבר נכנסה.
פתאום מופיעה מגירה איפה שאני הולך ואני מכניס בתוכה את הפלאפון ומתרחק ממנה.
אני קולט ילד מרחוק שרץ למגירה, אני רץ אליה חזרה לקחת את הפלאפון ומבין שעדיף לחזור הביתה ולהניח את הפלאפון שם מכיוון שאני לא רוצה לשים אותו על 'שקט' כי זו שבת.
ליד הבית שלי אני פוגש את החברים שלי ואפילו מנסה לשים לאחד מהם רגל.
אנחנו מחליטים שנלך לבית כנסת, ואז בכיוון של איפה שהבית כנסת(אני לא רואה את הבית כנסת הפיקטיבי עצמו) במרחק של ק"מ בערך מאיתנו 4 פצצות ענקיות נופלות והחלום עובר ל-slow motion(הילוך איטי), מישהו ברקע צועק "פצצת אנטרופית"(כמובן שאין פצצה כזאת אבל אין הגיון במה שנאמר בחלום). בכל מקרה אני הבנתי שאלה סוג של פצצות אטום ואני רואה שהן כבר התפוצצו ומבין שבקרוב הפיצוץ גם יגיע אלי. ושהוא הולך להשמיד את כל קרית מוצקין ואפילו מעבר לה.
ואז אני מרגיש שאני כבר ממש מקבל שליטה על הנעשה בחלום, אני חושב שאולי אני אוכל לברוח אם ארוץ אחורה אבל כשאני מסתובב אחורה אני רואה שקילומטר מאיפה שאני מסתכל נופלות עוד 4 פצצות ענקיות ואני רואה איך גם הפיצוץ שלהן מתחיל.
עכשיו בחלום אני מבין שאין סיכוי שאני אשרוד ואני לא יכול לתאר את הפחד שאני חש מאותו רגע ואילך, ועם זאת אני עדיין מקווה שהקב"ה יציל אותי, אז אני מניח את היד על הפנים כמו שעושים בקריאת שמע ואומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ואני ממש יכול להרגיש אפילו בחלום את הכוונות בראש שלי, והכל כשהחלום עדיין בהילוך איטי, לפני שסיימתי את ה"אחד" אני מתעורר ולשמחתי מגלה שזה היה רק חלום

.
זה אחד החלומות שאני זוכר הכי טוב, ממש הייתה לי שליטה כמעט מלאה עליו.