אש זרה אשר לא ציוה

[דוקא_כך]

בס"ד

מוקדש לעלוי נשמת
אריאל בן ניסים חובב הי"ד
ירון אברהם בן מאיר יהודה
ואפרת בת אורי אונגר הי"ד

אש זרה אשר לא ציוה
הרב דוד דב לבנון

השיעור ניתן בתשס"ב
נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

[/size]

חטא נדב ואביהוא מתואר בפסוקים הבאים (ויקרא פרק י):
ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם: ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה': ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן:

מדיוק הכתוב "אשר לא ציוה אתם", נראה שלא עברו על צווי ה', אלא שעשו דבר שלא נצטוו, וא"כ נשאלת השאלה מדוע נענשו בעונש חמור כ"כ?
גם חז"ל הרגישו מתוך הכתוב שחטאם היה חטא דק, ונתנו פרושים רבים לפרש מה היה החטא, וזה מלמד על דקותו של החטא, שצריך לעמול הרבה כדי למצוא אותו. וכך מובא בילקוט שמעוני תורה פרשת שמיני רמז תקכד:
"בארבעה מקומות הוא מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סרחונן וכל זה למה להודיעך שלא היה בידן אלא אותו העוון בלבד, אמר ר' אלעזר המודעי שלא ליתן פתחון פה לבאי עולם שלא יהיו הבריות אומרים מעשים מקולקלים היה להם בסתר שעל ידי כן מתו",

הרי לנו שצדיקים היו, ובגלל חטא אחד שעשו מתו, מפני שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. (כפי שמצאנו שהתורה מפרשת כמה פעמים את החטא של משה ואהרן ללמד שלא היה בהם חטא חמור אלא זה בלבד).

המדרש מפשפש בחטא זה ונותן בו כמה פרושים:
"בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר בשביל ארבעה דברים מתו על הקריבה ועל ההקרבה ועל אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים, ועל הקרבה שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו, ועל אש זרה מבית (בדים) [כיריים] הכניסו,
רבי מני בשם ר' לוי: בשביל ארבעה דברים מתו וכולהו כתיב בהו מיתה, על ידי שנכנסו שתויי יין במקדש וכתיב בה מיתה יין ושכר אל תשת וגו', ועל ידי שנכנסו בלא רחוץ ידים ורגלים וכתיב בה מיתה בבואם אל אהל מועד ירחצו וגו', שנכנסו מחוסרי בגדים וכי מה היו חסרים אמר ר' לוי מעיל היו חסרים וכתיב בה מיתה והיה על מצח אהרן לשרת בקדש, ועל ידי שלא היו להם בנים וכתיב בה מיתה וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה ובנים לא היו להם,
אבא חנן אומר: ע"י שלא היה להם נשים דתנן תמן וכפר בעדו ובעד ביתו זה אשתו,
אמר ר' לוי: הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם ומה היו אומרים אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא אבינו כהן גדול אנו סגני כהונה איזו אשה הגונה לנו,
ועוד מן הדא ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא מלמד שהיה משה ואהרן מהלכין תחלה נדב ואביהוא מהלכין אחריהם והיו אומרים מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הצבור תחתיהם, רבי יודן בשם ר' אייבו אמר בפניהם אמרו זה לזה, ר' פנחס אמר בלבם הרהרו, אמר ר' ברכיה אמר להם הקב"ה אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום, סייחים מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן, ועוד מן הדא ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו אמר ר' פנחס מכאן שהיו ראויין להשלחת יד
אמר ר' הושעיא: וכי קלרין עלת עמהן לסיני דאת אמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אלא מלמד שזנו עיניהם כלפי שכינה כאדם שמביט (כח בידו) [בחבירו] מתוך מאכל ומשתה, רבי חנן אמר אכילה ודאי דכתיב באור פני מלך חיים, אמר ר' תנחום מלמד שהגיסו את לבם ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי משה לא זן עיניו מן השכינה דכתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים ונהנה מן השכינה דכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, דבר אחר כי ירא וייראו מגשת אליו, מהביט ותמונת ה' יביט, נדב ואביהוא לא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו מן השכינה וימת נדב ואביהוא לפני ה' וכי לפני ה' מתו אלא מלמד שקשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקים בחיי אביהם".

רש"י ויקרא פרק י:
הוא אשר דבר וגו' - היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט מג). אל תקרי בכבודי אלא במכובדי. אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך:

רשב"ם ויקרא פרק י:
ותצא אש מלפני י"י ותאכל אותם - והוא ותצא אש של פסוק ראשון. כמו שפירשתי אצל וישב משה את דברי העם, וכן וישב את הכסף לאמו שכתו' שני פעמים בפסל מיכה, ששניהם אחד הם. אף כאן שני הפסוקים אחד הם. כשיצא האש ותאכל [את העולה] ואת השלמים של מזבח החיצון כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי ותצא אש מלפני [י"י] להקטיר קטורת לפנים תחילה ופגעה [ב]בני אהרן שם ומתו ואחר כך יצאה משם ובאה על מזבח החיצון ותאכל את העולה:

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ד עמוד א:
וכתיב (ירמיהו י"ט) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. אשר לא צויתי - זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר (מלכים ב' ג') ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה, ולא דברתי - זה יפתח, ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וירא סימן ד:
שנאמר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך שני דמים שנא' ואומר לך בדמיך חיי זה דם פסח ואומר לך בדמיך חיי זה דם המילה...