כשישנתי בלילה אתמול ז"א בליל השבת אז פתאום תוך כדי שינה בין החלומות נזכרתי פתאום במה שאמר פעם הרב עובדיה יוסף שליט"א על שולמית אלוני
שהוא אמר עליה שביום שהיא תמות צריך לעשות משתה גדול"
וקשה לי להבין איך אצלנו רב במדינת ישראל אומר ככה על מישהי שנכון שהיא שייכת לשמאל הבולשיביקי אבל בכל זאת אין בזה בכלל אהבת ישראל
משה לוי.
בחנוכה על מה אנו חוגגים?
למכבים לא הייתה אהבת ישראל?
יש מצווה לשנוא בוגדים,אנחנו לא היפים משנות ה-60 ברוך ה'.
אני אצטט ציטוט של הרב כהנא הי"ד.
"יש מצווה של שנאה ויש מצווה של אהבה,לא אהבת חינם ולא שנאת חינם.
כשיש מצוות שנאה-שונאים,וכשיש מצוות אהבה-אוהבים,לא "בחינם"."ואהבת לרעך כמוך" אינה חינם אלא מצווה,ובהלכה מוגדר מתי כן ומתי לא.תארו לעצמכם כשמישהו היה אומר:'מוטב להיכשל בחילול שבת בחרישה מאשר בזריעה(כמו האמרה 'מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם').אם יש איסור של אהבת חינם,אסור להיכשל בו.לא 'מוטב להיכשל',אלא אסור להיכשל."
משה כנראה אתה לא ממש מכיר את הפנים האמתיות של השמאל שאם היו נותנים להם פקודה הם היו באים וטובחים בי ובך אך ורק בגלל שאנו יהודים,לא כל השמלאנים הם רשעים יש כאלו שפשוט טועים אבל יש כאלו שמצווה לשנוא אותם ובן אדם שאוהב רשעים הוא חוטא.
אהבת יתר מביאה בסופו של דבר לשנאה ושנאת יתר מביאה לחורבן,אנחנו צריכים לדעת מתי לשנוא ומתי לאהוב והכל מוגדר בהלכה ובתורתנו הקדושה.
קהלת פרק גג לַכֹּל זְמָן; וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם׃ ס 2 עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ׃ 3 עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת׃ 4 עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד׃ 5 עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים; עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק׃ 6 עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ׃ 7 עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר׃ 8 עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם׃ ס 9 מַה־יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה, בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל׃ 10 רָאִיתִי אֶת־הָעִנְיָן, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ׃ 11 אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ; גַּם אֶת־הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא־יִמְצָא הָאָדָם, אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר־עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד־סוֹף׃ 12 יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם; כִּי אִם־לִשְׂמוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו׃ 13 וְגַם כָּל־הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְרָאָה טוֹב בְּכָל־עֲמָלוֹ; מַתַּת אֱלֹהִים הִיא׃ 14 יָדַעְתִּי, כִּי כָּל־אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ; וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה, שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו׃ 15 מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה; וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת־נִרְדָּף׃ 16 וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע׃ 17 אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, אֶת־הַצַּדִּיק וְאֶת־הָרָשָׁע, יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים; כִּי־עֵת לְכָל־חֵפֶץ, וְעַל כָּל־הַמַּעֲשֶׂה שָׁם׃ 18 אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, עַל־דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם, לְבָרָם הָאֱלֹהִים; וְלִרְאוֹת שְׁהֶם־בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם׃ 19 כִּי מִקְרֶה בְנֵי־הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן־הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל׃ 20 הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל־מָקוֹם אֶחָד; הַכֹּל הָיָה מִן־הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל־הֶעָפָר׃ 21 מִי יוֹדֵעַ, רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם, הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה; וְרוּחַ הַבְּהֵמָה, הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׃ 22 וְרָאִיתִי, כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו, כִּי־הוּא חֶלְקוֹ; כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו׃
