היי נץ,
מודה אני שאיסלם זה תחום שלא כל כך מעניין אותי, אני באופן אישי חושב שסכנה הרבה יותר גדולה הייתה (ועדיין) טמונה בנצרות, הן מהפן האידאולוגי- תאולוגי, והן מן הפן אנטישמי רצחני שהציגה הכנסיה במהלך ההיסטוריה. כמות היהודים שנרצחו בשם הדת הנוצרית הוא עשרות ואלפי מונים רב יותר מאשר כל חללי ישראל שנהרגו בכל מלחמות ישראל הי"ד ע"י הערבים. ובכלל מצב היהודים היה יותר טוב מבחינות מסוימות בארצות ערב מאשר תחת המדינות אשר היו תחת חרב הכנסיה. עיין בספר שנאת ישראל לדורותיה, (עורך: שמואל אלמוג).
ולדעתי כל המחלוקות בין הנצרות ליהדות מהווה חלק ניכר ממהיסטוריה של טוב מול רע, כמו שכותב פרופ' דניאל יונה גולדהגן בספרו "תליינים מרצון בשירות היטלר", גולדהגן כותב שהסיבה העיקרית שהנצרות כל כך אנטישמית זה בגלל שהיהדות מהווה אנטיתזה גמורה לכל הנצרות, ומביא שם את דברי יוהנאס כריזוסטמוס, מאבות הכנסיה הנוצרית, שאמר: "אם פולחני היהדים קדושים ומקודשים הם, הרי שחזקה עליה על דרך חיינו שהיא שגויה".
וכתוצאה מאינדוקטרינציה נוצרית זאת הוא מסיק מסקנה חשובה, ואומר כך: הכנסייה לא יכלה להרוג את כל היהודים, כיוון שאם היא הייתה הורגת את כל היהודים, כל היו האזרחים היו אומרים מכיוון שלא הצלחתם להוכיח את נכונות את הדת שלכם בגלל זה הרגתם אותם. אז מה עשתה הכנסייה? היא החליטה להתעלל ביהודים ולהשפיל אותם, ולטעון שהסיבה שהיהודים הם מושפלים ובגלות זה בגלל שהם לא קיבלו עליהם את האמונה ביש"ו והנצרות.
עוד הוא ממשיך ואומר שהאנטישמיות שאליה הטיפה הנצרות במשך כל השנים (והוא מביא ים אסמכתאות) בעצם היוותה את הקלות של העם הגרמני (שהיה רובו ככולו נוצרי) לקבל את הגישה האלמינציוניסטית של היטלר כלפי היהודים - ומשם הדרך לשואה קצרה מאוד!!
ואני מציע לך לעיין בספר "אוצר וויכוחים" של הרב יהודה דוד אייזנשטיין זצ"ל שערך את הוויכוחים שכפו הכמרים על חכמי ישראל, וכמה הצרו להם, וכמה חכמי ישראל עשו והתאמצו להוקיע את דתם, ולהוכיח את אמיתות תורת ישראל, ותודות לבורא יתברך עלתה בידינו להשיב על כל טענותיהם אחת לאחת...
אבל ברוב המקרים זה לא עזר, ועדיין הם מצאו תירוצים כאלה ואחרים (מתחת לבלטה) להתנכל ליהודים ולהורגם, ולהצר צעדיהם...
לעיניינו - אני רוצה לדעת אם הביאור שנתת לפסוק הוא ביאור שיש לו מקור בתורת ישראל, או שהוא פרי דעתך והגיונך, אם יש לו מקור אנא הבא לי...
דבר שני - עדיין לא הבנתי הסהרון במקורו שימש לע"ז או לא?
הבה נתחיל אם כן דווקא בנושא הביאור לפסוק אפרופו קדש וקדשה, אז הנה הגענו דווקא לשבת הזו, שבת פרשת בלק,
בו מתואר בצורה ברורה החטא בבעל פעור, הפסוקים מדברים בעד עצמם-
(במדבר פרק כ"ה)א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-ה', מִיִּשְׂרָאֵל. ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. {פ}
י וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יד וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. טו וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא. {פ}
טז וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יז צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם. יח כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר.
עכשיו בהקשר הצלמי זכר וע"ז, הנה אני מביא ציטוט של הנביא יחזקאל בנדון
(ספר יחזקאל פרק ט"ז)טז וַתִּקְחִי מִבְּגָדַיִךְ, וַתַּעֲשִׂי-לָךְ בָּמוֹת טְלֻאוֹת, וַתִּזְנִי, עֲלֵיהֶם: לֹא בָאוֹת, וְלֹא יִהְיֶה. יז וַתִּקְחִי כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ, מִזְּהָבִי וּמִכַּסְפִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וַתַּעֲשִׂי-לָךְ,
צַלְמֵי זָכָר; וַתִּזְנִי-בָם. יח וַתִּקְחִי אֶת-בִּגְדֵי רִקְמָתֵךְ, וַתְּכַסִּים; וְשַׁמְנִי, וּקְטָרְתִּי, נתתי (נָתַתְּ), לִפְנֵיהֶם. יט וְלַחְמִי אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ, הֶאֱכַלְתִּיךְ, וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ, וַיֶּהִי
וכן גם המלכה איזבל יצרה לעצמה צלמים כאלו למען ע"ז.
אני גם מזכיר את המדרש המספר לנו שאורחת הישמעאלים שלקחה את יוסף למצרים, על צוואר גמליהם היה תלוי סהרון!!! כן נהגו כל עמי הסביבה לשים על צווארי בהמותיהם את סמל הע"ז שלהם.
עכשיו לעניין סמל הסהרון, סמל הסהרון כשלעצמו זה לא הע"ז עצמו ולא שימש לע"ז אלא רק כדי לסמל לכל באי עולם-
במקדש זה או במקום זה עובדים לאליל הירח, זה הכל.
עכשיו לגבי הנצרות בגדול
דווקא_כך כבר נתן לך תשובות נפלאות שאני הקטן לא רואה צורך להוסיף עליהם (בבחינת כל המוסיף גורע).
אבל אני בכל זאת אטעים 3 עיניינים שדווקא_כך לא עמד עליהם +המלצה לעוד ספר שכדאי שתקרא לגבי מציאות יהודים תחת מרות האיסלם שבא נאמר בעדינות, רחוקים ת"ק פרסא על ת"ק פרסא ממה שאתה חושב וכן מנסה להראות.
1.) אלברט שפר (שר החימוש הנאצי והארכיטקט הפרטי של היטלר) בספרו האוטוביוגרפי: "בתוככי הרייך השלישי" כותב משהו מאוד מעניין, הוא כותב שם ציטוט מפי היטלר (כמה חודשים אחרי שזה פגש לראשונה את המופתי חאג' אמין אל חוסייני): "הנצרות היא דת נשית, לעומת זאת האיסלם היא דת גברית,
אם ישנה דת שהייתי רוצה עבור ה-SS הרי היא האיסלם!"
המילים מדברות בעד עצמן.
2.) אני מזכיר לך שמי שהמציא את הטלאי הצהוב ו/או זיהוי בבגד צהוב ליהודים אלו הם המוסלמים, זה לא המצאה נוצרית בכלל, ממציאות זו ברח הרמב"ם מספרד המאורית המסולמית אל עבר א"י ולבסוף ירד מצרימה.
3.) אם תעיין היטב בתנאי החיים שתחתיהם צריכים לחיות יהודים ונוצרים תחת האיסלם על פי קודקס החוקים שהמציא לד'ימים, הח'ליף השני עומאר איבן אל חטאב, מה שקרוי: "תנאי עומאר", קודקס חוקים זה קשה פי אלף מאשר חיים תחת חוקי נירנברג או כל קוד חיים תחת משטר נוצרי שהוא.
להרחבה אני מציע, אם כן, את ספרה המונומנטלי של בת יאור- "
הד'ימי- יהודים ונוצרים תחת האיסלם"
