בס"ד
אני לא מבין מה הם השיקולים של הרב עובדיה יוסף.
הרב עובדיה יוסף ניצב בפני בחירה בין
1. כניעה לדרישות הערב רב ותמיכה בממשלתם - צעד שיתפרש כקבלת שוחד (הוא מודע היטב לכך) - וגיבוי מדיניות הממשלה - מדיניות מתרפסת שעלתה בחייהם של אלפי יהודים ושמהותה חילול ה' ושמשניאה את ש"ס על חלק מהציבור, אך תמורת כל זאת הוא יקבל תקציבים שיאפשרו לתפעל ישיבות, בתי כנסת ובתי ספר שבהם מתחנכים דורות עתידיים של יהודים אמוניים.
2. התנגדות לערב רב, יציאה מהממשלה, הפגנת כח ועמוד שדרה, קידוש השם, במחיר איבוד ההשפעה בממשלה ואיבוד האמצעים ללמד תורה לדור הצעיר ולהחזיר בתשובה תנוקות שנשבו.
אני מבטיח לך שהשיקולים של הרב עובדיה יוסף עמוקים ביותר. הם כוללים השוואה קרה בין מספרים של יהודים שעלולים להירצח כתוצאה מתמיכה במדיניות הממשלה (למשל אוסלו), לבין מספר הילדים שיוולדו ליהודים שש"ס החזירו בתשובה. אולי ש"ס בדקו סטטיסטיקות של מספר היהודים שהפכו לאמוניים ושנולדו ליהודים אמוניים, הישוו למספר היהודים שנרצחו כתוצאה מאוסלו, וגילו שהמספרים של האמוניים עלו על מספרי הנרצחים, הי"ד. זה נראה שיקול ציני וקר, אולי אפילו אכזרי, אבל זה שיקול חשוב שלוקח בחשבון את היתרון הדמוגרפי של הציבור האמוני.
כמו כן, ישנו גם העניין של "הכל נתון בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". כפי שבאר הספורנו את בראשית פרק טו:
פסוק יג
יָדעַ תֵּדַע. הודִיעו סִבַּת אִחוּר יְרֻשַּׁת הַבָּנִים וְהִיא: "כִּי לא שָׁלֵם עֲון הָאֱמרִי" (פסוק טז), כִּי לא יִצְדַּק לְגָרֵשׁ גּוי מֵאַרְצו עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתו. אָמַר אִם כֵּן "יָדעַ תֵּדַע" שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי נִשְׁבָּע לָתֵת הָאָרֶץ לְבָנֶיךָ לא יִהְיֶה זֶה מִיָּד.
כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם. עַד אותו הַזְּמַן שֶׁיִּשְׁלַם עֲון הָאֲמרִי. וְעִם זֶה הִגִּיד קורות הַשִּׁעְבּוּד וְהָעִנּוּי הָעֲתִידִים אָז לִקְצָת דּורות זַרְעו בְּסִבְלותָם. כִּי אָמְנָם זֶה לא קָרָה לָהֶם בְּדורות הַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים קַיָּם לא הִתְחִיל הַשִּׁעְבּוּד, אֲבָל קָרָה כַּאֲשֶׁר הֶעֱווּ אֶת דַּרְכָּם, כְּמו שֶׁהֵעִיד הַנָּבִיא בְּאָמְרו "וַיַּמְרוּ בִי וְלא אָבוּ לִשְׁמעַ אֵלַי, אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לא הִשְׁלִיכוּ, וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לא עָזָבוּ, וָאמַר לִשְׁפּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּות אַפִּי בָּהֶם בְּתוךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי" (יחזקאל כ, ח ט). וְכָל זֶה הִגִּיד לְמַעַן יֵדְעוּ דּור אַחֲרון בְּקַבָּלָה כִּי דְּבַר ה' הוּא, וְלא יְיַחֲסוּ הַדָּבָר לְזוּלָתו, כְּעִנְיַן הַנָּבִיא בְּאָמְרו "וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז, בְּטֶרֶם תָּבוא הִשְׁמַעְתִּיךָ, פֶּן תּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם", (ישעיהו מח, ה).לישמעאלים עדיין עומדת זכות המילה (שאמנם פחותה מהזכות שלנו שכן המילה הישמעאלית אינה מושלמת מפני שאינה כוללת פרימה) ולדעת תלמידי חכמים כמו הרב עובדיה, הרג ישמעאלים לא אפקטיבי, ומקביל לנסיון להרוג חיידקים באוויר כדי להימנע מהצטננות, בעוד שעדיף לחזק את המערכת החיסונית, ובמקרה שלנו ההקבלה היא להתחזקות באמונה, החזרה בתשובה ושמירת תורה ומצוות. המטרה של עם ישראל היא לא רק לשרוד ולחיות כמו שאר העמים, אלא לקדש שם שמיים ולשמור מצוות, ואם אנו לא מקיימים את יעודנו, אין מטרה בקיומנו, הקב"ה מואס בנו ומשתמש בעמים אחרת כשבט חרונו.
זו גישה פסיבית שמדלגת לחלוטין על נושא המצוות הלאומיות וקידוש השם. הגישה הש"סניקית הינה גישה טיפוסית של יהודים ששמים דגש בלימודם על אלמנטים מיסטיים ביהדות, מאמינים בשדים ומזיקים, ומצפים לנסים ול"קפיצות דרך" פלאיות, במקום לקבל את מגבלות הפרוזדור - העולם הזה - ולשחק על-פי כלליו. למשל, כשתעלה בפני ש"סניק טיפוסי את נושא חילול קבר יוסף, הוא יגיד לך, "אילולי זה קרה, מי יודע אילו אסונות היו פוקדים את עם ישראל, לכן יוסף הצדיק למד עלינו זכות והתחנן בפני הקב"ה שיוציא את חרונו על קברו במקום על עם ישראל".
הכהניסטים לא מאמינים בטיהור נסי של הר הבית וירידת בית המקדש מן השמיים. הכהניסטים מבינים שאמנם יש קפיצות דרך, אולם הן גובות מחיר כבד, ועדיף להשיג מטרות ויעדים בדרך הרגילה. הכהניסטים מבינים שלפני שאנחנו יכולים להפוך לגוי קדוש, אור לעמים, קודם כל אנו חייבים להפוך ל
עם נורמלי, עם גאווה לאומית, שנאה כלפי אויבים פנימיים וחיצוניים, ורצון חזק לשרוד.
ישנו תיעוד של אנשים שעברו חויה כל כך איומה ששערותיהם הלבינו בן-לילה ודעותיהם השתנו בצורה קיצונית - קפיצת דרך בקנה מידה פרטי ולאומי אכן אפשרית. הנביאים וחז"ל רומזים לנו שישנו תסריט של הגאולה השלמה והסופית שבו האסונות שיונחתו עלינו רח"ל יהיו כל כך נוראים, שעם ישראל יאבד כל תקווה, יפנה ויסתמך אך ורק על אביו שבשמיים, ויחזור בתשובה שלמה. כמובן שזה אפשרי, אבל למה לבחור דוקא בתסריט נורא זה של גאולה בעתה? תסריט זה כרוך בחילול השם, ובכך שהקב"ה בעצמו יקדש את שמו בעקבות כשלוננו לקדש את שמו. למה לא לבחור בתסריט השני, של "אחישנה", שבו אפשר לזכות רק על-ידי קידוש השם ומסירות נפש לאומית? הבעיה היא, כפי שהרב כהנא זצוק"ל הי"ד חזר ואמר, היא שהדגש בישיבות כיום הוא על גמרא ותלמוד, ולא על תנ"ך, ולכן ההבנה של קיומם של
שני תסריטי גאולה הוחלפה בגישה פסיבית ותבוסתנית שנובעת מאמונה בתסריט אחד בלבד, והוא תסריט "גאולה בעתה". תלמידי חכמים רבים מתייחסים לדברי חז"ל כנבואה, וזה הופך אותה לנבואה שתגשים את עצמה ח"ו. לא שלימוד מדרשים ואגדות פסול ח"ו - הרב כהנא הדגיש שלימוד זה חיוני, ומי שלא לומד אגדה, לא מבין את פעולות ה'. אבל לימוד אגדה צריך להיות מאוזן יחד עם לימוד תנ"ך. אבל האמת היא שהגורם העיקרי לכך שהכהניסטים מבינים את האמת הוא לא אופן הלימוד אלא המורה - הרב כהנא. בדורותיהם של ירמיה, יחזקאל ושאר הנביאים היו גם רבנים וגאונים, גדולי הדור, שהתפלפלו בהלכה והסתמכו על שיקולים משיקולים שוני, אולם זכרם נמחה, וכיום אנו יודעים רק על הנביאים, שהתעלו על בני דורם לאו דוקא בידע תורני ובהלכה אלא במסירות נפש והבנה של המציאות.
שמשון הגיבור לא היה צדיק גדול במישור האמוני והמוסרי. הוא היה כסחיסט ששנא פלשתים, וכל גבורותיו, למעט האחרונה ("תמות נפשי עם פלשתים") נבעו מאגו ומנקמה. למרות זאת, הוא נחשב לגיבור לאומי וצדיק, וכל מעשיו היו קידוש השם נחשבו לזכות לעם ישראל. מנחם בגין, האצ"ל והלח"י לא היו ארגונים אמוניים שמבוססים על תורת ישראל, אולם פעולותיהם גרמו לקידוש השם כשזכינו לשבור את רוחם של הבריטים שהסתלקו מא"י. קידוש השם לאומי דורש הפגנת כח וגבורה - "כסח", כפי שהרב כהנא היה אומר. זה היה שיקול עקרוני אצל הרב כהנא, ולצערנו זהו שיקול משני אצל הרב עובדיה ושות', שמבחינה רוחנית חיים עדיין בעולם גלותי דמיוני שבו היהודים בזויים, אין מדינה, אין צבא ואין אפשרות לקיים מצוות לאומיות ולקדש שם שמיים לעיני הגוים.
