במאמר הזה אני רוצה לנסות להסביר כיצד המכבים ניצחו את היוונים.
איני מתכון להשתמש במילה נס אלה לנסות להסביר את זה מנקודה המדעית.
אף כי כמובן היה כאן נס.
הסיפור הקן שלנו מתחיל במאה ה-4 לפני הספירה אלכסנד הגדול מת בגיל צעיר ומדינתו העצומה מתחלקת לחלקים רבים בידי מפקדיו צבאו ויתר אנשים חשובים.
יהודה לא היתה עזור גדול או עשיר וגם לא מאוכלס לפני החישובים חיו כאן כ-מליון וחצי יהודים ו-250 אלף שומרונים.
ולכן לא זכתה יהודה לשליט עצמאי אלה צורפה לבית טלמאי ששלט במצרים בקפריסין ובשטחים נוספים.
המצב הכלכלי תרבותי היה טוב יותר מתקופת הפרסים המיסים היוא נמוכים יותר וליהודים היה שלטון עצמאי למחצה.
כמו כן בשנים הבאות יצמך מספר היהודים ויטפס לכ-3 מיליון.
אבל לא כול דבר טוב נמשך לנצח הממלכה המצרית נלחמה נגד מדינה אחרת האמפריה הסלבקידית גם הם היוא חלק מהאמפריה של אלכסנדר הגדול רק שהם לא כמו המצרים המשיכו במסורת הצבא והמדינה היוונית וגם האכלוסיה שם הייתה יוונית.
במלחמחה קשה זאת שהתרחשה ברובה בשטח יהודה סבלה מאוד האכלסיה היהודית.
בסופו של דבר היה יד הפולשים על העליונה הם כבשו את יהודה אך לא הצליו לחסל עד הסוף את מצרים.
אחרי כיבוש הארץ היה חשוב לכובשים החדשים להתחבב על התושבים.
הם עזרו בשיקום הארץ נתנו ליהודים כסף והנהגו מיסים נמוכים.
וכך המצב שוב התחיל להישתפר אבל גם האמפריה הסלבקידית נחלשה מאוד.
השחיתות אכלה אותה מבפנים הפחד מפלישה ובגידה כירסם אותה.
כצעד חסר תקדים הם החליטו "ליוון" את כול הזרים.
ומכאן הכול ידוע היהודים התנגדו ברובם והניפו את נס המרד.
זה היה בשנת 167 לפני הספירה הנוצרית.
היוונים כניראה לא הבינו עד כמה מסוכן המרד ולא שלחו כוחות תיגבורת בשלב הזה.
מה שהתברר כטעות חמורה שכן כבר ב-164 לפני הספירה נפלה ירושלים לידי המורדים (חג חנוכה).
בספר המכבים לא מסופר ורבים חושבים שזה היה סוף המלחמה אף כי ממורות יהודים וזרים אנחנו מבינים שבאצם היה מדובר רק בהתחלה.
וכיצד נלחמו היהודים?
כנאמר הממלכה המיצרית לא נפלה וההסיליבקידים חששו שיום יבו ותנסה לכבוש בחזרה את יהודה לכן הם יצרו צבא יהודי מאומן בשיטות יווניות ומטרתו היתה לשמור על הבול ולהיות קו הגנה הראשון כניראה שאותם חיילים מרדו ביוונים הצתרפו לכוחות המרד.
במהרה הם אימנו אנשים נוספים וכך הצבא היהודי גדל.
נגדם הוצב צבא יווני גדול הרבה יותר אך חלש מבחינה נפשית היווני כבר לא נלחמו מאז כ-30 שנה.
המורל שלהם היה נמוך ביותר.
הם לאראו שום חשיבות להילחם ביהודה.
המלכים היוונים חששו גם להרחיק כוחות גדולים מידי מארצם מחשש מפלישה או ממהפכה.
היה רק ניסיון אמיתי אחד לכבוש את הארץ בחזרה וגם הוא לא הצליח בגלל שחלק גדול מהצבא היווני פשוט נכנע ללא סיבה.
ויתר הכוחות נסוגו אחרי כמה הפסדים צורבים וידיעה כי יש סכנה חמורה של פלישה לאמפריה הסלבקידית.
וכך לאט לאט ניקו היהודים את אזור יהודה ממתיוונים ומיונים.
ובשנת 140 לפני הספירה נפל המחוז היוני האחרון ביהודה.
במרוצת השנים הבאות המדינה תכפילך את אוכלוסיותה היהודית ואת שטחה פי 5.
אבל ביום הולדתה של המדינה החדשה היא הכתיבה לה עד סופה.
לא היה מדובר במדינה יהודית אלה במדינה יוונית.
הבניה,הצבא,הכלכלה ואף השמות הכול אט אט הפך ליווני.
והמלך אלכסנדר ינאי (כן הוא היה יהודי) היה המפואר שמול מלכי יהודה מאז חורבן בית המקדש הראשון כבר ספק אם חשב כלל כיהודי.
