חברים יקרים – ה' עמכם!
בשבת האחרונה, בשעות הבוקר, נכנסה השרה ציפי לבני לחנות 'סופר פארם' שבשיכון ד' בתל אביב, כדי לקנות כמה מוצרים. גו'בראן עבד אל פתאח - הקופאי שעבד במקום, זיהה את השרה וסירב לתת לה שירות.
כזכור טענה השרה ליבני כי:
''מדינה פלשתינית אינה פיתרון בלעדי רק לפלשתינים ביו''ש ועזה, אלא גם לאלו החיים בקרבנו''
טענה זו העליבה כל כך את מר פתאח – עד שמוכן היה לשלם במשרתו כדי שלא לשרת את הלקוחה הנכבדה.
מה בעצם קורה כאן?
כל עוד המרד של ערביי ישראל, התבטא "רק" ב: הצתת יערות, גנבת מכוניות ועבירות רכוש מכל הבא ליד, אונס נערות יהודיות, העלמות מס, בניה ללא רישיון, כריתת עצים, גניבת שלטים ואנדרטאות, נהיגה פרועה, ונדאליזם לשמו, וכו' וכו' - העדיפו השרה לבני וחבריה להעלים עין ולהותיר את אזרחי ישראל חשופים ללא הגנה מול הגייס החמישי, שמאיים עליהם מתוך גבולות המדינה. גם כשהוברר לכל, עומק שיתוף הפעולה של ערביי ישראל עם ארגוני הטרור- העדיפה ההנהגה הישראלית להעלים עין. אולם עכשיו תוקפים ערביי ישראל בגלוי את עצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ניסיונה של לבני להתמודד עם האיום על זהותה היהודית של המדינה על ידי הפניית שאיפותיהם הלאומיות של ערביי ישראל אל המדינה ה"פלסטינית", שהיא משתדלת להקים בירושלים וביש"ע, הוא שהרגיז כל כך את מר פתאח - הקופאי הגאה.
אז מה היה לנו:
היו יהודים, שמאז הפקודה האלוהית לאברהם העברי: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב) - פקודה שניתנה לפני כ 3800 שנה - שמרו אמונים לארץ ישראל. לפני 120 שנה הם החלו לשוב לארץ ממנה גורשו ואף הקימו לעצמם מדינה. אלא שהתנועה הלאומית היהודית ניסתה לעשות זאת תוך התנתקות מן הזהות היהודית המקורית. מן העבר השני היו הערבים. להם לא היה מעולם קשר משמעותי לארץ ישראל. מאז גירש אברהם את בן המשרתת למדבר ערב, לא נוצרה שום תנועה לאומית ערבית שביקשה לבנות את ביתה הלאומי בארץ ישראל. אלפי שנים היתה הארץ פתוחה בפניהם וכל עוד היהודים לא היו כאן – היא לא עניינה אותם כלל. כשהחלו היהודים להפריח את הארץ, באו העובדים הזרים ממדבריות ערב וכך נוצר ה"עם הפלסטיני".
כיום התהפכו היוצרות: היהודים העתיקים, שביקשו מדינה בלי יהדות, מוצאים עצמם בעמדת התנצלות ומבקשים לשמור את שרידי זהותם הלאומית הריקה באמצעות מסירת ירושלים ולב הארץ לערבים. לעומתם – ה"פלשתינים" החדשים נמצאים בעמדת מתקפה גאה, וצעיר ערבי "פלסטיני" שכזה, מוכן בקלות לוותר על משרתו כדי להביע את גאוותו הלאומית.
מי שמבקש לרדת לשורשי התופעה המדהימה הזו צריך לחפש אותה במקום שבו התחלנו את הסיפור. שרה בישראל, לא סתם שרה – שרת החוץ, כלומר פניה הייצוגיות של מדינת היהודים, אינה מהססת לדרוס בפרהסיה ערך יהודי עליון ושמו שבת. "ובכן גבירתי"– אומר לה בעצם הקופאי הערבי – "אין ארוחות חינם, אם את אינך מכבדת את היהדות שלך, אין שום סיבה שאני אתייחס ברצינות למדינה היהודית שהקמת על אדמתי."
משה פייגלין
נ.ב.
למחרת כתיבת שורות אלה – נתבשרנו כי השרה לבני, ב"פליפ פלאפ" אופייני, הודיעה בועידת אנאפוליס כי "הצדדים השתנו, לא עוד ערבים מול יהודים אלא קיצוניים מול מתונים". דומה כי מתרס הזהות היהודית של ציפי, קרס בתוך ימים אחדים מול עוצמת אמונתו של פתאח הצעיר. הכי חשוב זה השירות...
משה פייגלין
נושא: ציפי לבני מקבלת יריקה בפרצוף מערבי ומעמידה פנים שזה גשם (נקרא 1515 פעמים)