שורשי משפחת כהנא בצפת (שנת תרכ"ז)

עוד לפני "העליה הראשונה" והבאות אחריה, במשך דורות רבים נטשו יהודים
אמיצי - לב ומלאי בטחון בצור ישראל וגואלו את הגלות ועלו לא"י. הגלות בימים
ההם הבטיחה ליהודי רווחה כלכלית אך היו יהודים רבים שהעדיפו את חורבות
"מקדשי א-ל" על פני כל טוב אשר בגולה.
בשנת תרכ"ז, כשהקיום הבטחוני והכלכלי בארץ היה תלוי על בלימה, עוזב הרב
ברוך דב כהנא את צאנז שבגליציא ועולה לא"י - לצפת. כאחד מגדולי חסידי צאנז,
הוא מקים את קהילת חסידי צאנז ואת בית המדרש של חסידי צאנז בצפת.
בא"י נולדו לרב ברוך דב, בן ובת - נחמן ונחמה. בתו נחמה, התחתנה והקימה את
ביתה בטבריה, ואילו הרב נחמן, שאף הוא כאביו היה גדול בתורה, ירש את מקום
אביו כראש כולל גליציא, וזכה להקים את בית החולים הראשון בצפת. עם היותו,
חבר הנהלת בנק אנגלו - פלשתין שהוקם בצפת ב1910. אף הוא כאביו, הקדיש את
רוב עתותיו לתורה בישיבת החת"ם - סופר שם שימש כראש ישיבה.

הרב יחזקאל שרגא נשלח לאירופה

בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, פירנס הרב נחמן את משפחתו, מבית
חרושת לבדים שנוהל ע"י יהודי מדמשק שהיה שותפו. מלחמת העולם הראשונה
זעזעה את אמות הסיפים. מוסדות ומפעלים התמוטטו, ואף משפחת כהנא -
שנחשבה אמידה ביותר - הגיעה לסכנה קיומית, במיוחד בעקבות מחלת הטיפוס
שהשתוללה והמיתה צעירים וזקנים.
עם שלהי מלחמת העולם הראשונה, החליט הרב נחמן לקחת את יחזקאל שרגא,
הצעיר מבין שמונת ילדיו לאירופה. הבן שקד על התורה, ובהיותו בן עשרים, הוסמך
לרבנות ע"י הרב עקיבא סופר (נכד החת"ם-סופר).
בשנת תרפ"ד עזב הרב יחזקאל שרגא את אירופה, ולאחר מסע קצר הגיע לארה"ב,
שם התחתן. האהבה לא"י בערה בו גם בישיבתו על כס הרבנות בקהילה בברוקלין.
בית משפחת כהנא רחש פעילות ציונית של התנועה הריווזיוניסטית, ובאוירה זו גדל
בכור בני משפחת כהנא - מאיר דוד, שנולד בשנת תרצ"ב.

ילדותו ונעוריו של הרב מאיר דוד

ברוקלין של אותם הימים לא האירה פניה כלפי יהודים, ודאי לא כלפי יהודים
חובשי כיפות. הכושים, האיטלקים וסתם גויים אנטישמים, חיפשו כל עילה להציק
ליהודי האזור.
מספר הרב נחמן - אחי הרב (נולד בשנת תרח"צ): "היינו הילדים היחידים שהתהלכו
עם כיפות. זה היה כרוך בקבלת מכות והגנה עצמית, אך זה היה עקרון שנלחמנו
עליו". באוירה זו, של מאבק יום יומי על הכבוד היהודי מחד גיסא, וקריאת עתונים
אובססיבית אודות הנעשה באירופה, מאידך גיסא, גדל הרב מאיר כהנא. התמדתו
בלימודיו בישיבה לא פגעה בפעילותו הציונית. בתקופת המאבק בשלטון הבריטי
בארץ, היה הרב מרכז סניף בית"ר בארה"ב. במסגרת פעילותו זו עבר קורס הכשרה
צבאית לקראת הצטרפות לשורות האצ"ל בארץ, אך עם סיום הקורס, קמה המדינה
והתכנית נגוזה.
לאחר שקמה המדינה, עבר הרב כהנא לפעילות בתנועת "בני-עקיבא", שם התמנה
תוך זמן קצר כמזכיר "בני-עקיבא" בניו יורק ובאישיותו הכריזמטית הטביע את
חותמו על התנועה.

בישיבת מיר

פעילותו הציונית והציבורית, לא הפריעה להתמדתו ושקידתו בתורה. רבותיו
בישיבת מיר לא חשבו מעולם לסלק את "הנער הציוני", מחשש שמא תפסיד
הישיבה את אחד התלמידים המעולים שלה. ואמנם, לא פעם שמענו מהרב, כי את
כל אותן השעות שהקדיש לפעילות הצבורית - ציונית, השלים בלימוד תורה על
חשבון שעות שינה. בישיבת מיר התמיד הרב בלימודיו 14 שנה, כשהוא מפנה חלק
מזמנו להשלמת תואר ראשון ושני באוניברסיטה במדעי המדינה ובמשפטים.
בשנת תשי"ט, קיבל הרב את כס הרבנות בקהילה היהודית בהווארד ביץ', שם פעל
רבות בקרב נוער שהיה מרוחק מיהדות, דבר שהביא לידי כך שהיו הורים אשר
"חרדו לגורל בניהם" ואשר חלקו על "התערבותו" החינוכית של הרב ודרשו לפטרו.


מעורכי ה"ג'ואיש פרס"


סיפור פיטוריו של הרב הצעיר נגע לליבו של הרב קלאס - עורך העתון היהודי
"ג'ואיש פרס" (כיום, העתון היהודי הגדול בעולם) הוא ביקש מהרב שיפרסם את
סיפורו בעתון. סיפור זה, היה הראשון מבין אלפי מאמרים שכתב הרב בעתון מאז
ועד יום מותו. מאמריו התורניים, חדשותיים ומאמריו המדיניים והפוליטיים
רוויים בגאווה יהודית. יהודים רבים מקצוות העולם העידו בפניו שבזכות מאמרים
אלו הכירו גאווה יהודית מה היא, אחד הקוראים התבטא: "כשראיתי את הרב
כהנא, הייתי גאה ביהדותי".
בשלהי שנות השישים התערער מצב בטחון היהודים בארה"ב, דבר שהתבטא באלפי
פניות מצוקה לעתון ה"ג'ואיש פרס". הרב, שבאותם ימים היה נמנה על עורכי
העתון, קלט זעקה זו, וכלקח מהעבר שומע הוא את זעקות מליוני היהודים
שהושמדו באירופה כצאן לטבח, והוא מטביע את הסיסמא: "לעולם לא עוד".

"הליגה להגנה יהודית"

"לעולם לא עוד" לא עוד יהודים מוכים, לא עוד גויים מכים, דור חדש, דור, שכל יד
המורמת להכות ביהודים - תיכרת, וכל מכה יהודי - יוכה שבעתיים, לכך הטיף וכך
עשה.
עד הקמת הליגה, לא העז יהודי להסתובב חופשי כשכיפה על ראשו, אך עם הקמת
הליגה הבינו הכושים והאנטישמיים כי התנכלות קטנה מצידם תגרור "אלימות
והתפרעות" מצד יהודים בריונים הנושאים אלות לשבירת ראשים. בפעולות אלו
ואחרות הגנה "הליגה להגנה יהודית" על היהודים - בעיקר זקנים ובני המעמד
הנמוך שגרו בשכונות עוני עם איטלקים וכושים, וכן היכתה בתנועות הנאציות
והאנטישמיות. ניתן לומר, כי הליגה היתה הכתובת היחידה להגנת יהודים מפני
מעשי אנטישמיות.
אין פלא שהמימסד היהודי, ה"בונדס", "בני ברית" ושאר יהודים שהכירו את
היהודי המתיפייף בפני הגוי ולא מעז להרים פניו, לא אהבו את התופעה, הם מיהרו
להשמיץ את חברי הליגה, אך הם למדו עד מהרה גם להזקק לשירותיה.


להסיר את "מסך הברזל"

קשר של שתיקה אפף את העולם בימים ההם על הנעשה בברית - המועצות כלפי
"יהדות הדממה". המשטר הקומוניסטי גינה כל נסיון לחירות הפרט, ונעל את
שעריו בפני עליה לא"י. בקשותיהם של היהודים לעליה נתקלו בסירוב והשלטון,
באמצעות הק.ג.ב., החל להתנכל ל"סרובניקים" ולכלאם. העולם שתק, יהדות
העולם החרישה, מליוני יהודים דוכאו ואין פוצה פה.
הרב כהנא לא שקט והחל להפעיל את "הליגה להגנה יהודית" במטרה לזעזע את
דעת הקהל בארה"ב ובעולם, עד שרוסיה הגדולה תחוש נבוכה מול קומץ יהודים
מפגינים אל מול שערי שגרירויות ברית - המועצות בעולם.
פעולות הליגה, החלו בזמן שבריה"מ ביקשה את קירבתה של ארה"ב. להקות בלט
מבריה"מ חטפו בהופעותיהם ברחבי תבל מטח של קריאות בוז, דיפלומטים רוסיים
חששו להסתובב חופשי ברחובות, שמא יפגעו. פעולות אלו ואחרות הסירו את "מסך
הברזל" מעל יהדות בריה"מ, והעלו את בעייתם של יהודי בריה"מ לתודעה
העולמית.
עלייתו לארץ

חלום של שנים מתגשם בשנת ה'תשל"ב, עוזבים הרב ומשפחתו (אשתו וארבעת
ילדיהם) את גלות ארה"ב ועולים ארצה. כאן מקים הרב את "הליגה להגנה
יהודית", שלימים הפכה לתנועת "כך". עיקר הפעילות באותם הימים היו נגד
המסיון בעד חינוך לציונות וליהדות גאה, התישבות והתנחלות בכל חלקי ארצנו
ובפרט במקומות הקדושים.

פצצת זמן

גדלות הרב ואישיותו באה לידי ביטוי בראייתו ארוכת הטווח ובחזונו. עוד לפני 20
שנה, כשאשליית הדו - קיום ישראלי - ערבי התנגנה בכל מצעדי הפוליטיקאים, זעק
הרב: "הם פצצת זמן"!
כינהו בשמות גנאי: מסית, גזען, נאצי, פאשיסט ומה לא? אך שנים יקרות אלו
שחלפו, הוכיחו כי ראה נכוחה את שעתיד לקרות. לו רק שמענו בקולו לפני שנים,
רבים היו היהודים החיים עמנו כיום, חוסכים היינו מעצמנו מליארדי שקלים
אותם נאלצנו להשקיע בבטחון פנים. לו אך שמענו לו לפני שנים, היינו זוכים היום
לחיות במדינת היהודים - מדינה הגאה ביהדותה ובתורתה.
אך היום ברור, "שעון החול" של פצצת הזמן הערבית אוזל ומגיעה שעת המבחן,
שעה שכולנו חייבים להודות - הרב כהנא צדק!
והא-לקים יבקש את נרדף

דומה, כי לא היה אדם נרדף ומושמץ בארץ כמו הרב מאיר כהנא. תנועות שלמות
נלחמו בו, בתורתו, בתנועתו ובדרכו. גלי צה"ל דאגו להקדיש יום שלם נגד תנועת
"כך" ונגד ה"גזענות", נשיא המדינה דאז - חיים הרצוג אף הוא נשא דברים כנגד
הרב מעל כל במה אפשרית. הממשלה ועושי דברה התאנו לו במעצרים אין ספור,
בחקירות אין סוף, ובתי- כלא היוו חלק נכבד וארוך ממסכת חייו של הרב.
בשנת תשל"ט פנה הרב לכמה ראשי עיריות ערביות, ביניהם באסם שקעה קטוע
הרגליים ואחרים. במכתב שנמסר להם על - ידו, הופיעה בקשה שיעזבו את הארץ,
בטרם יאחרו את המועד. על מכתב זה, נשפט הרב לתשעה חודשי מאסר. משפט זה
התנהל בהיות הרב ב"מעצר מינהלי".
"מעצר מינהלי" הוא צו חירום, בו השתמשו הבריטים בעת שלטונם בארץ. מעצר זה
מאפשר לשלטונות לעצור אדם לתקופה ממושכת, ללא הסבר וללא משפט. בחוק זה
השתמש מנחם בגין, זמן קצר לאחר החזרת סיני לאויבינו המצרים, לשם הכנסתו
של הרב יחד עם פעיל "כך" ברוך בן יוסף, ל"מעצר מינהלי". לאחר כ8- חודשים
שוחרר הרב, בעקבות לחצים כבדים מהארץ ומהעולם לשחררו מהכלא.
גם מהכלא בארה"ב לא נמלט. לפני שעזב את ארה"ב, נשפט פעמים רבות על
פעילויות ה"ליגה". באחד ממשפטיו קיבל הרב "מאסר על תנאי", למשך שנה
תמימה. לאחר שעלה ארצה, הוא שולח מכתב ל"ליגה" בארה"ב, ובו מפרט הוא
תוכניות פעולה נגד ביקורו של ברז'נייב - הצאר הרוסי, בארה"ב. המכתב נתפס,
וכשטס הרב כהנא לארה"ב- הוא נעצר, ומופעל נגדו ה"מאסר על תנאי" והוא נכלא
למשך שנה תמימה.
בכלא

ישיבתו של הרב בכלא, הפגישה אותו עם דלת העם - אלו שבעקבות חינוך מעוות
התדרדרו לשאול תחתיות. וכך כותב הוא לאחת מבנותיו בעודו יושב בתאו: "יש לי
אפשרות נדירה לשבת עם חלק מבני עמינו ולראות מקרוב את תוצאות ההרס
הרוחני שנגרם - החל מלפני 30 שנה. חילול הדת חייב להביא לחילול הציונות
והתחושה הלאומית, וחוסר הערכים החיוביים משאיר לרגע קט חלל ריק שמיד
מתמלא ב"ערכים" ..אחרים.".
בשבתו בכלא רמלה הספיק הרב לכתוב שניים מחשובי ספריו - "על האמונה ועל
הגאולה" העוסק ביסודות האמונה ומסירות הנפש, ו"לשיכים בעיניכם", המנתח את
המצב הפוליטי והבטחוני, דברים שהקורא אותם כיום לא יוכל שלא להשתהות,
מחזונו של רבינו.

הריצה ל"כנסת"

עם שחרורו מהכלא, יצא הרב בתחושת שליחות עילאית. התופעה החברתית שגילה,
הניעה אותו ביתר - שאת לשנות את המערכת ולטעת בלב כל יהודי מסירות ובטחון
בצור ישראל וגואלו. חמש פעמים התמודדה תנועת "כך" בריצה לכנסת. בשלושת
הפעמים הראשונות נחלה כשלון, אך הוא אינו מתיאש. תחושת השליחות הניעה
אותו להתמודד ברביעית, ולמרות התחזיות ה"שחורות", נבחר כחבר-כנסת ע"י
כ26- אלף יהודים. יעילותו הפרלמנטרית של הרב היתה אינטנסיבית ביותר. הוא
הגיש מאות הצעות לסדר היום, נשא מאות נאומים מרתקים המשולבים במקורות
תנ"ך וחז"ל, העלה עשרות הצעות אי - אמון בממשלה והפרעות אין ספור לשונאי
ישראל - היו חלק מפעילותו הענפה של הרב.
המאבק ב"גזענות" והפסילה

פעילותו של הרב כהנא בשנים האחרונות היכתה גלים, רבבות יהודים הצטרפו
לתנועת "כך". הרב נישא על כתפיים בראש כל חוצות כשמאות יהודים צועקים:
"כהנא לשלטון". צעקות אלו הציקו לראשי השלטון בישראל בראשותם של שמיר
ופרס, ושניהם, מחשש לאיבוד שלטונם, חקקו חוק המסלק את תנועת "כך"
מהכנסת. וכל זה, שעה שהיערכות התנועה לבחירות לכנסת היו במלא המרץ. עשרות
סניפים ברחבי הארץ ואלפי פעילים עמלו במרץ, והרב השתתף בעשרות עצרות עם
ובמאות חוגי-בית.
בית המשפט העליון נדרש לדון בערעורה של תנועת "כך". בצוות השופטים ישבו
חמישה שופטים, כשביניהם שופט דתי (מנחם אילון) והם קבעו כי דברי תנועת "כך"
- גזעניים הם. והתנועה נפסלה, אך יומיים אח"כ, אושרה "התנועה המתקדמת
לשלום" - תנועת אש"ף - לרוץ לכנסת.
אנו ממשיכים

תגובת הרב לפסילה היתה: "האמת תנצח, אנו ממשיכים! ללא יאוש ללא רפיון
ידיים, תנועת "כך" ממשיכה בפעילות. מהמערכה הפוליטית הוצאנו, אך לא
התייאשנו מהנהגת העם".
לאחר הפסילה המשיך הרב בפעילות מואצת, אך עתה הקדיש חלק מזמנו לכתיבה
ולישיבת "הרעיון היהודי", לצד פעילות נרחבת בארץ ובעולם.
פעילותו בחו"ל ובעיקר בארה"ב - לשם נהג לצאת אחת לכמה חודשים למסע
הרצאות בבתי כנסת, קמפוסים ובריכוזי יהודים בתפוצות התחזקה. הוא הטיף
ודרש לעזוב את הגלות ולעלות לישראל, והציג בפני הגויים את עמדת היהודי הגאה.
מעולם לא הצטדק והתרפס, אלא נשא בגאון את עמדות עם ישראל בתחנות רדיו
וברשתות הטלויזיה.

הרצח

מיד לאחר חג סוכות ה'תשנ"א, יצא הרב למסע הרצאות בארה"ב, שנושאו העיקרי
היה - עליית חרום לא"י בטרם שהגלות תחסל אותנו.
את הרצאתו נשא הרב בפני קהל יהודי רב שהתכנס במלון "מריוט" שבניו-יורק.
לפתע, התקרב אל הרב ערבי ארור ובידו אקדח. הוא ירה ברב שתי יריות שאחת מהן
פגעה בצוארו, והרב נפל מתבוסס בדמו. בעוד נשמתו פורחת ועולה, מלמל הרב
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" וקיבל עליו עול מלכות שמים.
תמה ולא נשלמה מסכת חייו ומותו של מורנו הקדוש הי"ד!