"והיה היום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" (ישעיה, כ"ז, י"ג).
"אלוהינו ואלהי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותנו..." (תפלת שופרות, מוסף של ר"ה).
על שופר גדול של גאולה נבא הנביא ולתקיעת שופר גדול אנו מתפללים, גדול דוקא.
כי מדרגות שונות יש בשופר גדול של גאולה: יש שופר גדול, שופר בינוני רגיל ויש שופר קטן.
ושופרו של משיח נמשל אל השופר כפשוטו, אל השופר של ראש השנה.
ההלכה קובעת בשופר של ראש השנה שלוש דרגות:
א) שופר של ר"ה מצוותו בשל איל (שלחן ערוך או"ח תקפ"ו א).
ב) בדיעבד כל השופרות כשרים (שם).
ג) שופר מבהמה טמאה וכן שופר מבהמות עבודה זרה של גוי פסול, אבל אם תקע בוא יצא ידי חובתו. ומותר לתקוע בכל שופר שהוא אם אין שופר כשר, ובלבד שלא יברך עליו (עי' משנ"ב שם).
ודרגות אלו המנויות בהלכה בשופר של ראש השנה מקבילות הן לדרגות בשופר של גאולה.
מהו לאמיתו של דבר שופר של גאולה?
בשם "שופר של משיח" אנו מתכוונים להתעוררות ולדחיפה הגורמת לתחיתו ולגאולתו של עם ישראל. התעוררות זו - היא התקיעה המקבצת את האובדים והנדחים והמביאים להר הקודש בירושלים.
היה היתה בישראל בזמנים שונים וישנה גם כיום בחלקים וביחידם מישראל התעוררות ורצון שמקורם בקדושה - באמונה החזקה בה' ובתורה, בקדושת ישראל ותעודתו, וברצון לקיים את רצון ה' שהיא גאולת ישראל השלמה. זהו השופר הגדול והמעולה - רצון עם להגאל מתוך הרצון הנעלה למלא את תעודתו הגדולה שאינה נתנת להתמלא בהיותו גולה ועלוב.
ויש שהרצון הקדוש נחלש, אין ההתלהבות הגדולה לרעיונות עליונים שבקדושה. אבל לפחות נשאר הטבע האנושי הבריא, שגם הוא מקורו בקדשוה. וטבע אנושי בריא זה מחולל רצון טבעי שפוט באומה להקים את שלטונה בארצה, לקום ולהתשחרר, לחיות חיי חופש פשוטים ככל העמים. רצון טבעי זה מתוך הרגשה לאומית-טבעית, - זהו השופר הבינוני הרגיל, המצוי בכל מקום. אף הוא שופר כשר, אעפ"י שמצוה בראשון יותר מאשר בו. "בדיעבד כל השופרות כשרים".
אולם יש דרגה שלישית בשופר של משיח ואף היא מקבילה לשופר של ראש-השנה: שופר קטן, פסול, שתוקעים בו בהכרח, אם אין שופר כשר בנמצא.
אם אפסה התלהבות הקודש ורצון הגאולה הנעלה הנובע ממנה, ואם גם הרגשה אנושית לאומית טבעית ורצון של חיי לאום בכבוד גם הם אפסו, - אם אי אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה - באים אויבי ישראל ותוקעים באזנינו לגאולה. הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר, הם מתריעים ומרעישים באוזנינו ואינם נותנים לנו מנוח בגולה. שופר של חיה טמאה נהפך לשופרו של משיח. עמלק, היטלר יש"ו, וכו' מעוררים לגאולה. ומי שלא שמע קול שופר הראשון, ואף לקול השופר השני הרגיל לא רצה לשמוע כי אזניו נאטמו - הוא ישמע לקול השופר הטמא, הפסול, בעל כרחו ישמע.
ואף הוא יוצא ידי חובה, גם לאומיות זו של השוט, של "צרת היהודים", גם בה יש מן הגאולה. אולם, על שופר זה אין לברך, - "כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו" (משנ ה ברכות ו,ד).
אנו מתפללים, שלא יביאנו הקב"ה עוד לידי שמיעת השופר הפסול והטמא בעל כרחנו. ואף לשופר הפשוט, הבינוני, החילוני כמעט, אין אנו מתגעגעים ביותר.
אנו תפלה: תקע בשופר גדול לחירותינו, שופר שבא מתוך עומק קדושתה של נשמת ישראל, מתוך קדש-קדשינו, ואז תהא הגאולה השלמה.
נושא: שופרות: מאמר לקראת ימי הסליחות וראש השנה (נקרא 11595 פעמים)