בס"ד שהשם ישמרנו ויעזרנו
פרשת פנחסוַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵלהרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד באור הרעיון פרק נקמה כותב:
"דוקא מי שנוקם את נקמת ה' זוכה לברית עולם ולברית שלום. כך נאמר (במדבר כה:יא-יב): "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כִליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור, הנני נותן לו את בריתי שלום".
קנאה היא מידת ה', כמו שכתוב (שמות כ:ה): "כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא". אך מכל מקום, זוהי מידה שהפכה למדה מגונה בעיני הגוים והמתגוים של תרבות הזרה ובמחשבותיהם. שוב מופיעה הסתירה בין תורת ה' התמימה לבין התרבות הזרה שנכנסה להיכל. קנאה היא מדה של הקב"ה, וקנאה היא מדה של כל יהודי המקנא לשם ה'. ואין הקנאה אלא נקמה, כמו שפירש רש"י (במדבר כה:יא): "בקנאו את קנאתי - בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף; כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר". ועל זה שיבח והילל הקב"ה את פינחס.
נקמה היא קנאה לטוב, ובהיפוך אותיות - לקנאות היא לנקות, שמי שמקנא לה' מנקה את הרשע ע"י נקמתו, ועד שהוא מתנקם ומנקה אותו, אין הרשע נקי. הקב"ה הוא גם "א-ל נקמות" (תהלים צד:א), וכן "א-ל קנא", כמו שנאמר (שמות לד:יד): "כי ה' קנא שמו, א-ל קנא הוא", וכן א-ל שלא ינקה עד הנקמו באויביו, כמו שנאמר (שם:ז): "ונקה לא ינקה".
אך יותר משמילא פינחס אחרי צו ה', הוא גם הציל את ישראל מכלייה, שהרי עליהם היתה החובה לנקום את הנקמה. ויתור על הקנאה ועל הנקמה ההלכתית הוא חטא ופשע נורא עד כדי כך, שהמסרב לנקום חייב כלייה! וזאת כוונת דברי דוד המלך ע"ה (תהלים קו:ל): "ויעמוד פינחס ויפַלֵל ותֵעָצַר המגפה". ולא קיימוה. וכך כתב הספורנו (במדבר שם): "בקנאו את קנאתי בתוכם שעשה נקמתי לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו, יכופר על אשר לא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם". והאבן עזרא (שם) כתב: "כי הוא קנא כקונו, וכתוב על ה' כי הוא א-ל קנא בע"ז, ולולי הוא שקינא הייתי מכלה כל ישראל בדבר בקנאתי".
הנקמן הזה, פינחס, זכה לא רק לברית שלום, אלא זכה גם שמתנות כהונה נקבעו על שם מעשיו. כך אמרו חז"ל (חולין קלד:): "דורשי חמורות היו אומרים: הזרוע כנגד היד [של פינחס], וכן הוא אומר (במדבר כה:ז): 'ויקח רומח בידו'; ולחיים כנגד תפילה, וכן [[קכג]] הוא אומר (תהלים קו:ל): 'ויעמוד פינחס ויפלל'; קיבה כמשמעה, וכן הוא אומר (במדבר שם:ח): 'ואת האשה אל קבתה'". ומכיון שמגלגלים זכות על ידי זכאי, אחרי שנקם פינחס את נקמת ה' מזמרי בן סלוא וכזבי בת צור, שלח משה את צבאות ה' לנקום את נקמתו במדין בהנהגת פינחס, כמו שנאמר (במדבר לא:ו): "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא". וכן פירש הרמב"ן (במדבר כה:יא): "והזכיר (פסוקים יד-טו) 'ושם איש ישראל המוכה... ושם האשה המוכה', להודיע כי ראוי היה לשכר הגדול הזה, שהרג נשיא בישראל ובת מלך גוים ולא ירא מהם בקנאתו לאלקיו. ואחרי שנתן שכרו הטוב לצדיק ציוהו להיפרע מן הרשעים ואמר לו: צרור את המדינים"".וברוך השם הרב נתן שיעור על הנושא ששוכתב ע''י נתי עוזרי הי''ד ומופיע בצופה ומנהיג עיין שם:
http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=265&txt=%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%91%20%D7%90%D7%AA%20%D7%97%D7%9E%D7%AA%D7%99------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵלמדוע נאמר בעניין כפרה? חז"ל מסבירים בתנחומא, פנחס א:
"'ויכפר על בני ישראל' (במדבר כה:יג) - וכי קרבן הקריב שנאמר בו 'כפרה'? אלא ללמדך שכל השופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן"ועיין באור הרעיון פרק מלחמה ושלום.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹרהרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד בפרק טוב ורע כותב:
"לאהוב את השונא? וכי "רֵע" הוא לנו? אל תקרי "רֵע" כי אם "רַע"! לרשע, לצורר, אין חובה של רֵעות אלא ההיפך, וכן קבעו חז"ל (במדבר רבה כא:ד): "'צרור את המדינים' (במדבר כה:יז) - למה? 'כי צוררים הם לכם', מכאן אמרו חכמים: [אם] בא להורגך השכם להורגו". אכן השכם להורגו - ולא לאוהבו".---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה--לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-יֹצֵא צָבָא, בְּיִשְׂרָאֵל ...וּבְאֵלֶּה, לֹא-הָיָה אִישׁ, מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן--אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמִדְבַּר סִינָי. כִּי-אָמַר יְהוָה לָהֶם, מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר; וְלֹא-נוֹתַר מֵהֶם, אִישׁ--כִּי אִם-כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן
עיין מה שכתבתנו בעניין המפקד בפרשת במדבר ובמיוחד עיין בדברי הרמב"ן ונביא מדבריו גם כאן:
"ויתכן שנאמר עוד, כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה. כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם, כמו שאמר (להלן י כט) נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה', והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה, כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף. וזה טעם " כל יוצא צבא בישראל ", כי המנין מפני צבא המלחמה. ועוד שיחלק להם הארץ למספרם, וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם. כי לולי דבר המרגלים היו נכנסים שם מיד" ועיין שם (במדבר א:מה)"וייתכן שזה קשור גם לעניננו שכאן המפקד הוא גם לצורך המלחמה במדינים וגם בפרק כז שהקב"ה מצוה את משה לתת נחלה לבנות צלפחד ,וכן עוד מדיני נחלה,וכן מצוה למשה לעלות להר ולראות את הארץ אשר נתן לבני ישראל וכן עניין סמיכת יהושע (שינחיל אותם).
וכמו כן עיין בדברי הרב שהבאנו בפוסט פרשת שלח לך מ"צופה ומנהיג" - 'ביטחון ושמחה' ומה שהביא מהאבן עזרא זצוק"ל,ונביא מהדברים גם כאן:
"האבן עזרא בפרשת בשלח שואל: מדוע בכו ישראל על ים סוף? מדוע לא נלחמו במצרים? הרי הם היו שש מאות אלף גברים. הוא עונה: הייתה להם נפש שפלה, נפש של עבדים, ועבד שהיה פעם תחת אדון, אינו מסוגל להתקומם. כבר אז החליט ה' שהדור הזה לא ייכנס לארץ, מפני שזה לא "חומר", והוא סיבב זאת באמצעות חטא המרגלים (אבן עזרא, שמות יד:יג). עתה ניתן לענות על הקושיה הנ"ל: ה' ידע מה יקרה עם המרגלים, ודווקא משום כך הרשה למשה לשלוח מרגלים, כדי שלא ייכנס אותו דור לארץ ישראל. אילו נכנס אותו דור לארץ, היה קורה מה שקורה בימינו, שאכן נכנסו "עבדים" לארץ. הרי כל עם נורמלי לא היה נותן לעם אחר לעשות מה שהערבים עושים כאן היום, אלא שיש לנו נפש שפלה"---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ. כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם: הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִןעיין בדברים יפים בנושא שכתב הרב מאיר כהנא זצוק"ל בצופה ומנהיג "קבלת ייסורים מאהבה - חוקת":
http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=264ופירוש המכבי דברים לב פסוקים מט-נב , ומפאת אורך וחשיבות הדברים, עדיף לקוראם במלואם.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר. יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה: עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ--וְכָל-הָעֵדָה. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁהרש"י זצוק"ל מסביר שמשה רבינו זצוק"ל סבר שבניו אמורים לרשת אותו, שהרי באופן טבעי בניו של אדם לומדים ממנו והגיוני שבניו של אדם שגדול מחבריו בדבר מסוים ילמדו ממנו ויהיו ברמה גבוהה כמוהו מפאת חינוכם על ידו וקרבתם אליו תמיד, ולכן הגיוני שהם ירשו את תפקידו, אך מלמדנו שיהושע מהתמדתו שלא מש מתוך האהל גדל בתורה (וכמובן,כפי שראינו בהרבה מקרים,גם במעשה,מכח אמונתו ודבקותו בקב"ה ובתורה) לרמה שהוא היה הכי ראוי להיות רועה העדה ,ונביא את דבריו:
"יפקד השם- כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו (*מוקדם יותר בפרשה*) אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כז, יח) 'נוצר תאנה יאכל פריה'"ועיין פירוש המכבי דברים יד-טו.
כאן לומדים מתכונות המנהיג הנצרכות " אשר יוציאם ואשר יביאם " בעניין ביאור מלחמת העי והמפלה שספגו שם צבא ישראל בתחילה ,הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד כותב בפירוש המכבי בקטעי פירושים של ספר יהושע (נמצא בפירוש המכבי שמואל):
""ויאמר ה' אל יהושע קֻם לָך..." [בעי]. פירש רש"י: "עמדת לך במחנה ולא יצאת עמהם, ואני אמרתי (במדבר כז: יז): 'אשר יוציאם ואשר יביאם'...". המנהיג צריך לעבור לפני העם בסכנה"ורש"י בפרשתנו כותב:
"אשר יצא לפניהם- לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג, שנאמר (במדבר כא, לד) אל תירא אותו.
וכדרך שעשה יהושע, שנאמר (יהושע ה, יג) וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו'.
וכן בדוד הוא אומר (ש"א יח, טז) כי הוא יוצא ובא לפניהם, יוצא בראש ונכנס בראש"בעניין נתינת ההוד הרב בפירוש המכבי דברים לג:יז מסביר :
"ברור שה"הוד" הוא גם הכח והיכולת לעשות הכל, שזאת מטרת המלכות. ובזה גם ההוד וגם ההדר שוים בקידוש השם וידיעתו ע"י נצחון והרמת קרן ישראל. ומשום כך המלה "קרן" נמצאת בפסוקים גם במצורף להוד וגם במצורף להדר.
מלבד זה, נותן הקב"ה מהודו ליחידים, יהודים מיוחדים - המנהיגים והאנשים הראויים. כך, כאשר ה' ציווה למשה למנות את יהושע למנהיג, אמר (במדבר כז:כ): "ונתתה מהודך עליו...". וכתב שם רש"י: "זה קירון עור פנים". וכוונתו לפסוק (שמות לד:כט): "ויהי ברדת משה מהר סיני... ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו [ה'] אתו". ואומר התנחומא (תשא, לז): "מנין זכה משה לקרני ההוד? אמרו רז"ל: מן המערה ["...ושמתיך בנקרת הצור ושֹכּוֹתי כפי עליך... וראית את אחוֹרָי..." - שמות לג:כב-כג]... נתן הקב"ה כף ידו עליו ומשם זכה לקרני ההוד, וכן הוא אומר (חבקוק ג:ד): '[ונוֹגה כָאור תהיה], קַרְנַים מידו [של הקב"ה] לו, ושם חֶביון עֻזוֹה' [פירוש - עוזו, קרני האור, סמל ההוד והגדולה הפנימית האלוקית, היה חבוי שם עד שיצא באותו זמן; ולפי פשוטו מדובר כאן על יום מעמד הר סיני, שהתורה האירה בקרני הוד אחרי שהוחבאה אלפיים שנה]... כל הוד שנטל ממתן שכר [בעולם הזה], אבל הקרן קיימת [לעוה"ב]...". והעיקר הוא, שקרני ההוד שהאירו היו קרני אור, שהקב"ה נתן למשה מהודו - מאורו הפנימי, מהאלוקות שבו. מפני שרק להקב"ה יש הוד, כלומר, אלוקות ואור פנימי טבעי, קדושה טבעית, והוא נותן קצת מהודו, מקדושתו, לבני אדם. ומשום כך אנו מתפללים: "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, כי באור פניך נתת לנו...".
למשה נתן הקב"ה בעצמו, במישרין, מהודו, ומשה נתן מההוד שקיבל - ליהושע. וזאת כוונת חז"ל שאמרו (ב"ב עה.): "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה". וכתב רבינו בחיי (במדבר כז:כ): "...כשם שאור הלבנה לא מצד עצמה הוא, רק מצד החמה, שהלבנה מקבלת אורה ממנה, כן יהושע קיבל ממשה. וכשם שהחמה מקבלת אורה מצד אחר [מקבלת אור מהקב"ה שיצר אותה עם אור משלה]... כן מרע"ה קיבל מן שם המיוחד". והנה ההוד בא למשה כקרני אור, רמז לקרני השמש, שגם אורה ניתן במישרין ע"י הקב"ה. ועוד, שהשמש היא סמל הכח, שהרי אורה מסנוור וחוּמה שורף, וכל המושג של כח מסומל במלה "קרן". ולכן "קרני" השור נקראו כך, כי הן כוחו. ומשום כך כתוב (שמואל א ב:י): "ויתן עוֹז למלכו ויָרֵם קרן משיחו", כלומר, עוזו וכוחו וממשלתו. ומשום כך נמשחו מלכי יהודה בקרן. אבל בשאול כתוב (שמואל א י:א): "ויקח שמואל את פך השמן וַיצוֹק על ראשו", והביא הרד"ק שם: "ואמרו [חז"ל במגילה יד.]: שאול ויהוא שנמשחו בפך, לא נמשכה מלכותן. דוד ושלמה שנמשחו בקרן, נמשכה מלכותן". כלומר, שהקרן מסמלת את הכח והממשלה, שהם גם הדר וגם הוד. ולכן מי שקיבל הוד קיבל גם הדר - וזה שבט יהודה והמלכים שיצאו ממנו. אבל שבט השור, אע"פ שהדר ניתן לו, הוד לא ניתן לו, ואין לו "קרן" נצחי אלא רק ארעי. ומשום שיוסף זכה לשררה מישנית, אך לא למלכות עולמית, לכן נקרא "שור", שגם לו יש קרניים וכח.
והנה, חוץ מההוד, הקדושה הטבעית, שניתן לזרע ישראל ושקבוע בו, כל יהודי יכול להוסיף קרני הוד, תוספת קדושה, ע"י הוספה בקיום המצוות, קבלת עול מלכות שמים, ויראת ה', כאילו שמקרן ההוד העיקרי והטבעי, שמחתימה בנפשו קדושה, יוצאות עוד ועוד קרני הוד. ומשום כך הושאלה המלה "קרן" למובן של קופה, סכום כסף, שאין נוגעים בו אלא נוצרת ממנו ריבית, תוספת. וזאת כוונת התנחומא לעיל, ש"הקרן קיימת" למשה. וכן כל מקום שאמרו חז"ל "הקרן קיימת", הכוונה היא שהעושה מצוה יוצר קרן הוד, והיא נשארת לעוה"ב".ונביא עוד דברים יפים מאד מפירוש המכבי דברים פרק לא פסוקים א-ב במלואם:
"מנהיג - צריך לנחם את העם; ענוה; לא המנהיג הוא העיקר אלא הקב"ה; אהבת ישראל; בטחון (א) וילך משה וידבר את הדברים האלה [דלקמן] אל כל ישראל. פירש אבן עזרא: "הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת, שלא יפחדו". לפי דבריו, טרח משה להגיע אישית לכל שבט ושבט בנפרד, להרגיע אותם, כדי שיבינו שלא בו תלוי הנצחון, מפני שאין המנהיג העיקר, והרבה שליחים יש להקב"ה, ושבהקב"ה תלויה הישועה, וצריך לבטוח בו, והוא כבר יתן להם עוד מנהיג - יהושע - שיהיה יעיל כמשה אם אך ילך בדרך ה'. והרמב"ן הרחיב את זה וכתב (ב): "וזה לנחם אותם... כלומר, אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני, ועוד כי ה' ציווני שלא אעבור שם, ואל תפחדו... כי ה' יעבור עמכם, לא יסלק שכינתו מכם בעבורי". והוא היה צריך לעשות את זה, כי העם הזה היה בעל אמונה קלושה, וסמכו על משה רבינו, ותהיה תדהמה גדולה כאשר ימות, ולכן מיהר לנחמם. ורְאה את גדולתו ואת ענוותנותו של משה, שחס על כבודו של יהושע, וחשש שישראל ישוו אותו למשה ולא יתנו לו את הכבוד הראוי לו, ולכן, כאשר דיבר אליהם, השפיל את עצמו והסביר להם למה לא יועיל להם כמנהיג, ואמר (ב) ...בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. ולכן: "ואין להתעצב על מיתתי" - ספורנו. והוא פירש (בפסוק א) שמשה לא רצה להפר את שמחת הברית שכרתו.
לא אוכל עוד לצאת ולבוא. אם כן, אני זקן וחלש, ולא אוכל להנהיג אתכם ולשפוט אתכם כראוי. וכן: "במלחמה [לא אוכל להוליך אתכם]... ואין לכם צורך למי שיעזור אתכם [ולא יילחם לפניכם]" - אבן עזרא. וכתב רמב"ן: "ואע"פ שמשה רבינו היה בתוקפו ובבריאותו, כאשר העיד הכתוב: 'לא כהתה עינו ולא נס לֵחוֹה' (לקמן לד:ז), אמר להם כן לנחמם". ואח"כ נתן עוד סיבה שתנחם אותם: וה' אמר אלי לא תעבוֹר את הירדן הזה. תתנחמו מתוך שתבינו שאני לא שונה מכל אדם אחר, שהרי חטאתי במי מריבה וה' העניש אותי ואמר שלא אעבור את הירדן, ואם כן, מכיון שאני בשר ודם כמו כל אחד, גם יהושע יוכל להושיעכם כמוני. והספורנו כתב: "וא"כ טוב לכם שאמות כדי שתוכלו [אתם] לעבור". ורש"י פירש את שני חלקי הפסוק כאחד, כלומר, לא אוכל לצאת ולבוא משום שה' אמר "לא תעבור את הירדן".
גם ה' חס על יהושע, ולא רצה שייפגע מתוך השוואה למשה, ולכן: "מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה" (סוטה יג:), כדי שלא יוכלו ישראל להפיק ממנו תועלת, ולכן ירצו לקבל את יהושע.
רבינו בחיי כתב: "יתכן לומר כי היו ימיו מאה ועשרים שנה כנגד מאה ועשרים יום שעמד בהר", ללמדנו שהמנהיג נקרא ע"ש עבודתו, ומנציחים אותו בעבודתו".---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וּבְרָאשֵׁי, חָדְשֵׁיכֶם--תַּקְרִיבוּ עֹלָה, לַיהוָההספורנו זצוק"ל כותב:
"וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. הִנֵּה יום ראשׁ חדֶשׁ הָיָה מִנְהָג לְיִשְרָאֵל, שֶׁיִּהְיֶה יום קדֶשׁ בְּצַד מַה, כְּמו שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרו "אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָׁם בְּיום הַמַּעֲשֶה" (שמואל א כ, יט). וְזֶה יורֶה שֶׁלּא הָיָה יום ראשׁ חדֶשׁ אֶצְלָם 'יום מַעֲשֶה'. וְלָכֵן יִיחֵס אותו לְיִשְרָאֵל בְּאָמְרו "רָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם", וְלא כֵן כָּתַב בַּמּועֲדִים, שֶׁלּא כָּתַב בְּשַׁבָּת 'שַׁבַּתְּכֶם' וְלא 'בְּיום בִּכּוּרֵיכֶם', וְלא 'בְּיום סֻכּותֵיכֶם'. וְטַעַם מִנְהָגָם זֶה הָיָה כִּי אָמְנָם הַצְלָחַת יִשְרָאֵל בָּעולָם הַזֶּה הִיא בְּצַד מַה דּומֶה לְעִנְיַן הַיָּרֵחַ, אֲשֶׁר אֵין לָהּ בְּעַצְמָהּ אור כְּלָל זוּלָתִי מַה שֶּׁתְּקַבֵּל מִזּוּלָתָהּ. וְזֶה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁקּדֶם לָעֵגֶל הָיָה "חָרוּת עַל הַלֻּחת" (שמות לב, טז) שׂ חֵרוּת מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּות לְעולָם, הִנֵּה מִשֶּׁחָטְאוּ הִתְנַצְּלוּ וְלא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר מַלְכוּת תָּמִיד, כְּמו שְׁאַר הָאֻמּות, אֲבָל הָיָה זֶה לָהֶם לְעִתִּים כְּפִי שֶׁפַע הָאור הָעֶלְיון עֲלֵיהֶם. וּבִלְעָדָיו הָלְכוּ חֲשֵׁכִים וְאֵין נוגַהּ לָמו, כְּמו שֶׁיִּקְרֶה לַלְּבָנָה כְּשֶׁלּא תְּקַבֵּל אור הַשֶּׁמֶשׁ. כִּי 'אֵין מַזָּל לְיִשְרָאֵל' (שבת קנו, א), וְלא אור כְּלָל מֵעַצְמָם, זוּלָתִי אור הָאֵל יִתְבָּרַךְ בִּהְיותָם לְרָצון. וּבְכֵן נִקְרָא הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֵצֶל הַנְּבִיאִים "אור יִשְרָאֵל" כְּאָמְרו "וְהָיָה אור יִשְרָאֵל לְאֵשׁ" (ישעיה י, יז), וְכֵן הֵעִיד בְּאָמְרו "ה' אורִי וְיִשְׁעִי" (תהלים כז, א).
וְכַאֲשֶׁר הָיוּ הַחֲטָאִים מַבְדִּילִים, כְּאָמְרו "כִּי אִם עֲונתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלהֵיכֶם, וְחַטּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְׁמועַ (ישעיה נט, ב), הָלְכוּ חֲשֵׁכִים מְבוהָלִים וּדְחוּפִים בֵּין הָאֻמּות. וּבִהְיות מִזֶּה נִמְשָׁךְ חִלּוּל ה' בְּלִי סָפֵק "בֶּאֱמור לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה" (יחזקאל לו, כ), הָיָה בְּאפֶן מַה "בְּכָל צָרָתָם לו צָר" (ישעיה סג, ט), כְּאָמְרָם ז"ל 'כִּבְיָכול עָלַי וְעָלֶיךָ בָּא שׁודֵד' (גיטין נח, א). וּבִהְיות חַטַּאת ראשׁ חדֶשׁ כַּפָּרָה עַל יִשְרָאֵל הַגּורְמִים מְנִיעַת הָאור או מִעוּטו, כְּמו שֶׁהִתְקִינוּ ז"ל בְּאָמְרָם 'שְעִירֵי חַטָּאת לְכַפֵּר בַּעֲדָם, זִכָּרון לְכֻלָּם יִהְיוּ, תְּשׁוּעַת נַפְשָׁם מִיַּד שׁונֵא', וּבְכַפָּרָה זו תִּהְיֶה תְּשׁוּעָה מַה לְחִלּוּל הַשֵּׁם, לְפִיכָךְ אָמְרוּ שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר בִּשְעִיר ראשׁ חדֶשׁ "חַטָּאת לַה'" (פסוק טו), מִפְּנֵי שֶׁכַּפָּרָתו מועִילָה לְקִדּוּשׁ שְׁמו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה רָצוּ בְּאָמְרָם: 'אָמַר הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ' (חולין ס, ב), רְצונו לומַר: הָבִיאוּ כַּפָּרָה בִּשְׁבִילִי לְהַשִּׂיג קִדּוּשׁ שְׁמִי הַמְחֻלָּל בַּגּויִם, בְּסִבַּת מַה שֶּׁמִּעַטְתִּי אֶת "הַיָּרֵחַ", כְּשֶׁהִגְלֵיתִי אֶת יִשְרָאֵל וְהִסְתַּרְתִּי פָּנַי מֵהֶם".---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
תודה לחברינו היקר hebraic על העבודה הקשה
