קצרה היריעה לדעתי, אבל בשתיים-שלוש מילים:
האיש דיבר אל השׂכל, לא אל הרגשׁ.
הוּא מאוד אינטלגנט, ויש לו היכולת להסביר בפשטוּת (הכל מתוך הבנה עמוקה כמובן) דברים שאף מקור אחר אינו יודע לתת תשוּבה עליהם (בדר"כ המערכת החילונית מחנכת אותנו להתחמק/להתכּחש לשאלוֹת כּאלה). אני מדבּר על שאלוֹת כִּבדי-מהוּת כּמוֹ למשׁל בּריאת-העוֹלם, הסיבּה לחיים כמו גם סיבּת המוות, סוּגיית רשע-וטוב-לו-צדיק-ורע-לו, אנשים שנולדו בעלי מומים, וכיו"ב שאלות פילוסופיוֹת...
וכמוּבן גם קיוּמן של תופעות פסוודוֹ-מטאפיזיוֹת: רגשוֹת, מיסטיקה, סיאנס, ילדים אוטיסטיים, התקשׁרוּת עם עולמות חיצוֹניים/רוּחניים, ערכים, מושגים כמו "נפש", "נשמה", רוּח, גלגוּל נשׁמוֹת, עולם הבּא וכו'...
שאלוֹת כּאלה אצלנוּ בּמערכת-החינוּך החילוֹנית אינן זוכות לִתשׂוּמת-לב ראוּייה בשׁוּם צוּרה. אם כּבר להיפך; הן נִדחוֹת על-ידיה. החברה (החילוֹנית) חיה בּהִתכּחשׁוּת עצמית אליהן. יש רתיעה מהתייחסוּת רצינית, "מדעית", אל עולם-הרוּח וּשאיפה "לחיוֹת את הרגע", בעולם-החומר. ומה שאני לא רואה לא קיים. מי שמִתייחס אל ה"על-טִבעי" בִּרצינוּת- החברה נִרתעת גם ממנוּ.
עולם-המדע לא מספּק תשוּבוֹת לשאלות אלה, לצערי (שלדעתי הן הכי חשובות! הרי כל אדם, מרגע שנולד צריך כביכול לשאול את עצמו את השאלה הלוגית הראשונית: למה? למה אני פה? ואם שׂמוּ אותי פה אז למה זה זמני?... והרי זה ברוּר! כּך צריך לשאול את עצמוֹ כל אדם מיום שהתעוררה אצלוֹ המוּדעוּת הקוֹגניטיבית, אבל
החברה, החברה... היא מדכּאת כּל יצר-מחשבה כּזה שעלול חס-וחלילה להוביל אותך לתפוס שיש אלוקים ושהקוסמוס לא הִתהווה בּמִקרה..).
המדע מסיר אחריוּת (נכוֹן לעכשיו) מִכּל מה שהוּא לא מסוגל להסבּיר. יש אנשים שזה לא מפריע להם לחיוֹת בּהִתכּחשוּת וּבשׁקר. הם אולי אפילו הרוב. אני יודע. זה בסדר מִצִדי. רק שאני - כשאני הבנתי את זה לפני כמה שנים (הייתי אז כבן 20; היום אני בן 28)- לא יכולתי להמשיך בדרך-החיים הרגילה מִבּלי לברר מיידית את האמת! הייתי חייב לחפשׂ תשובות. וכיוון שמה שהייתי מקבּל מאנשי-מדע לגבּי תופעות על-טִבעיוֹת (נגיד) היה תשוּבוֹת בּנוֹסח "זה לא מדעי" (שאותי זה ממשׁ לא שיכנע בִּגרוּשׁ..), הלכתי לחפשׂ תשוּבוֹת בִּמקומות אחרים.
צריך לציין שהרב אמנוֹן יצחק שליט"א אינוֹ היחיד שיש לו זכויות בעניין הזה אצלי. היו לי חברים נאמנים, יהוּדים יקרים שהִכּרתי בּדיוּק בּמהלך אוֹתה תקוּפה (בּרוּך ה' עליהם), שהִצליחוּ לקרב אוֹתי אל היהדוּת בּעדינוּת, בחוכמה וּבהדרגה, ולקח להם זמן עד שקוֹדם-כּל הִצליחוּ "לפתוֹח" אוֹתי, לגרוֹם לי לרצוֹת להִתעניין ולשׁאוֹל את השׁאלוֹת בּלי לפחד (=להתגבּר על הפּחדים שהחברה נטעה בּי מִשאלוֹת אלה וּבִכלל מ"דתיים"..), לרוֹקן אצלי את כּל ה"אנטי" הבּסיסי שהיה טבוּע עמוֹק מאוד בּהתחלה (הרי בּאתי מִמשפחה חילוֹנית לגמרי, וגדלתי ללא יהדוּת וּבְמִסגרת שגם ממשׁ לא עודדה הִתקרבוּת לַיהדוּת בִּלשׁוֹן המעטה).
מסירוּת-הנפשׁ שלהם, אפשר היוֹם לוֹמר, היא שׁהביאה אוֹתי להכניס את הקַלֶטֶת הרִאשׁוֹנה של אמנוֹן יצחק לתוֹך הטייפּ וּלהאזין להרצאתוֹ. אחרי הפעם הראשׁוֹנה, שמעתי קלטת אחר קלטת אחר קלטת.. וּפשׁוּט נהניתי, והִשׂכּלתי. הִנה זה;- כּל מה שהחברה מנעה מִמני לדעת בּמהלך כּל השׁנים. כּל מה שהִסתירוּ מִמני..
ולא יכולתי שלא לעצור ולשאול את עצמי כּל הזמן..: למה? למה לא ידעתי את זה עד עכשיו? איך אני מגלה דברים כל-כך בסיסיים בחיים, כל-כך חשובים ואלמנטריים בטבע של כּל אדם - רק עכשיו? "בְּמִקרה"..? (למרוֹת שכַּמוּבן אין "מִקרה", שוּם דבר אינוֹ מִקרי וכו'..)
וְכן על זה הדרך.
מכּאן כּבר הכּל הִתפתח מאליו: קראתי, למדתי בחברוּתא עם חבריי הדתיים, הלכתי להרצאוֹת, האזנתי לקלטוֹת, נסעתי לסמינרים ...
טוב, יצא בַּסוֹף קצת יוֹתר מִשׁתיים-שלוש מילים,
אבל זה באמת הכי מתוּמצת שיכולתי...
