HAYAMIN.ORG

יהדות ותורת ישראל => שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי => נושא נשלח על ידי: דוקא_כך על אפריל 15, 2008, 18:33:29

כותרת: אדם כי יקריב מכם (ויקרא ג:ב)
תגובה על ידי: דוקא_כך על אפריל 15, 2008, 18:33:29
בס"ד

פרוש ספורנו לספר ויקרא, פרק ג, פס' ב

אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. כִּי יַקְרִיב מְעַצְמֵכֶם בְּוִדּוּי דְבָרִים וְהַכְנָעָה, עַל דֶּרֶךְ "וּנְשַׁלְמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד, ג), וּכְאָמְרו "זִבְחֵי אֱלהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תהלים נא, יט), כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים הַמַּקְרִיבִים בִּלְתִּי הַכְנָעָה קודֶמֶת, וּכְבָר אָמְרוּ ז"ל "מִכֶּם" וְלא כֻּלְכֶם, לְהוצִיא אֶת הַמְשֻׁמָּד (ספרא, ירושלמי שקלים א, ד). מִן הַבְּהֵמָה. אִם יַקְרִיב בְּהֵמָה לא יִהְיֶה רַק מִמִּין בָּקָר או צאן וְלא שׁוּם מִין חַיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּכְלַל בְּהֵמָה, כְּאָמְרו "זאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תּאכֵלוּ וגו' אַיָּל וּצְבִי" וגו' (דברים יד, ד ה). וְהַמְכֻוָּן בְּאֵלֶּה הַפָּרָשִׁיּות הוּא לְפָרֵשׁ מִינֵי מְבִיאֵי הַקָּרְבָּן וּמִינֵי הַנִּקְרָבִים וּמִינֵי הַקָּרְבָּנות וְסִבּות הַהַקְרָבָה. וּפֵרַשׁ שֶׁקָּרְבְּנות נְדָבָה מְקַבְּלִים אותָם מִכָּל אָדָם אֲפִלּוּ מִן הַגּויִם, כְּמו שֶׁבֵּאַר אַחַר כָּךְ בְּאָמְרו "וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה, כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם" (להלן כב, כה).

וְהִנֵּה הַמְשֻׁמָּדִים גְּרוּעִים מִן הַגּויִם, בִּפְרָט הַמְשֻׁמָּדִים לַעֲבודָה זָרָה וּלְחַלֵּל שַׁבָּתות בְּפַרְהֶסְיָא. וּפֵרַשׁ שֶׁמִּינֵי הַנִּקְרָבִים הֵם בָּקָר וָצאן בַּבְּהֵמָה, וְתורִים וּבְנֵי יונָה בָּעופות, וְסולֶת וְשֶׁמֶן וּלְבונָה. וּפֵרַשׁ שֶׁמִּינֵי הַקָּרְבָּן מֵהֶם עולָה שְׁלָמִים וּמִנְחָה, הַבָּאִים לִפְעָמִים נְדָבָה, וּמֵהֶם חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁאֵינָם בָּאִים אֶלָּא חובָה. וּמִזֶּה הִתְבָּאֵר עִנְיַן קַיִן בְּאָמְרו "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתו לא שָׁעָה" (בראשית ד, ה), כִּי הָיָה הוּא מִכַּת הַמִּינִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִים מֵהֶן קָרְבָּן, כְּמו שֶׁהוכִיחַ סופו עַל תְּחִלָּתו, וְשֶׁהָיְתָה מִנְחָתו מִמִּין בִּלְתִּי רָאוּי לְהַקְרָבָה. וְכֵן בְּנחַ בְּאָמְרו "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחוחַ" (שם ח, כא), אָמַר שֶׁקִּבֵּל אותו הַחֵלֶק מִקָּרְבְּנותָיו שֶׁהָיָה רָאוּי לְרֵיחַ נִיחוחַ, בִּהְיותו מִן הַמִּין הָרָאוּי לְהַקְרָבָה, אֲבָל לא קִבֵּל כָּל קָרְבָּנו שֶׁהָיָה "מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהורָה וּמִכָל הָעוף הַטָּהור" (שם שם כ).