נחום איש גם זו

[דוקא_כך]

הגמרא מספרת שפעם אחת רצו ישראל לשלוח דורון לקיסר ושלחו את נחום איש גמזו שמלומד בניסים, עם תיבה מלאים אבנים טובות ומרגליות. בדרך התארח נחום איש גם זו במלון, והאנשים שם גנבו את האוצרות שבתיבה ומילאוה בעפר. הגיע נחום לקיסר, והלה פתח את התיבה ומשראה את העפר ביקש להרוג את כל היהודים, אמר נחום איש גם זו 'גם זו לטובה'. בא אליהו הנביא ונדמה כאחד השרים ואמר לקיסר שמא עפר זה מזמן אברהם אבינו שכשהיה זורקו לאויר נעשה כחצים ככתוב (ישעיה מא, ב) "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו". נטל הקיסר מעט מהעפר וזרקו, והנה נעשה לחיצים, וכך הוא הצליח לגבור על אחת מהמדינות שלא הצליח לכבוש. מילא הקיסר את התיבה באבנים טובות ושלח את נחום איש גם זו בכבוד ויקר. בדרך, שוב שהה נחום איש גם זו באותו מלון וכששאלוהו אנשי המלון לפשר הכבוד שעשו לו, סיפר להם את שאירע. הלכו אנשי המלון וסתרו את ביתם והביאו את כל העפר לקיסר ואמרו לו שעפרו של נחום איש גם זו, הוא משלהם. ניסה הקיסר את עפרם אך שום דבר לא קרה, וגזר הקיסר דינם למיתה (עיין תענית כא ע"א).

[האלקשי]

זו אחת מהגמרות המדהימות שיש, על ההבדלים הדקים אך העצומים בין המעשה של נחום איש גם זו למעשה של רבי עקיבא במס' ברכות אפשר לפלפל שעות על גבי שעות.

 

[דוקא_כך]

האלקשי, אתה יכול להביא קישור רלוונטי?  מצאתי דברי תורה עמוקים שעוסקים בהבדלים בין השקפותיהם של נחום איש גם זו ורבי עקיבא בנושא עבודת חול.  מסתבר שרבי עקיבא בתחילה לא היה כלל וכלל "כהניסט", אלא מעין "חסיד" כזה, שהאמין שיש לעסוק אך ורק בתורה, והתייחס בזלזול למלאכות (בניגוד גמור לרבו).

נחום איש גם זו והמצורע של הישיבה - חלק א' - הרב מרדכי הוכמן
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=5062
נחום איש גם זו קיבל על עצמו ייסורים מפני שלא ריחם על מוכה-שחין, וכשר' עקיבא בא לבקרו הוא רוצה שגם ר' עקיבא יתייסר. מוכה-השחין מייצג את אלו שיצאו לקרב ביאת המשיח על ידי מלאכותיהם. המשיח נקרא "חיוורא דבי רבי" - "המצורע של הישיבה".

החורבה של נחום איש גם זו - חלק ב' - הרב מרדכי הוכמן
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=717&id=5122
נחום איש גם זו לא ריחם על עני ולכן קיבל על עצמו ייסורים והיה מוטל בחורבה. תלמידיו רצו להוציאו משם, והוא ביקש שיוציאו משם תחילה את הכלים, ואחר שהוציאו את הכלים ואת מיטתו החורבה התמוטטה. זהו משל על נטילת סיכון רוחני בהתחברות לעמי הארצות בנסיון לחדש את המלכות.

העפר של נחום איש גם זו - חלק ג' - הרב מרדכי הוכמן
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=717&id=5130
נחום הוליך ארגז עם אבנים טובות לקיסר, גנבים מילאו את ארגזו בעפר, כשהמלך ראה את העפר רצה להורגו ונחום אמר 'גם זו לטובה'. אליהו אמר שבעפר הזה אברהם ניצח במלחמותיו, המלך בדק והצליח ונתן לו אבנים טובות. זהו משל ולימוד זכות שמחשיב את עמל המלאכות כעיסוק בתורה.

[האלקשי]

דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא,
והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד
רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא. אמר להו: לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה! (ברכות דף סא)

ההבדל בין נחום איש גמזו לרבי עקיבא הוא בצורת הביטוי, רבי עקיבא אומר "כל מה שעושה הקב"ה כל לטובה",
והכוונה היא שגם מה שנראה היום כרע, יהפך לטוב בסופו של יום. ואילו נחום איש גמזו אומר "גם זו לטובה", הכל טוב כבר עכשיו!

אצל רבי עקיבא הרע הוא רע, אך בסופו של דבר מביא אותו לתוצאות טובות. אצל נחום איש גמזו אין בכלל מושג
של רע בעולם, ודבר שנראה לעינינו כרע למעשה הוא טוב מוחלט בדיוק כמו כל טובה אחרת.

[דוקא_כך]

תודה רבה, האלקשי.