ראיתי לנכון להביא דברים מתוך מסילת ישרים להרמח"ל:
ועל זה הדרך אסרו בענין זה של העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות, או הקרוב אליו, יהיה באיזה חוש שיהיה, דהינו, בין במעשה, בין בראיה, בין בדבור, בין בשמיעה, ואפילו במחשבה.
ועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם זכרונם לברכה: ...
בראיה, אמרו זכרונם לברכה (ברכות סא, יא) "יד ליד לא ינקה רע" (משלי יא, כא), כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה, לא ינקה מדינה של גיהנם. ואמרו עוד (שבת סד, א), מפני מה הצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערוה. אמר רב ששת, מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך, שכל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאלו מסתכל במקום התרף (ברכות כד, יא). ואמרו עוד (עבודה זרה כ, א) ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג, י), שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו היא פנויה, באשת איש ואפילו היא מכוערת.
בענין הדבור עם האשה, בהדיא שנינו (אבות פ"א, משנה ה), כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו.
ובשמיעה אמרו (ברכות כד, א), קול באשה ערוה. עוד בענין זנות הפה והאוזן, דהינו, הדיבור בדברי הזנות או השמיעה לדברים האלה, כבר צווחו ככרוכיא ואמרו (ירושלמי תרומות פ"א, ה"ו), ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג, טו), ערות דיבור, זה ניבול פה. ואמרו (שבת לג, א), בעוון נבלות פה צרות מתחדשות ובחורי שונאיהם של ישראל מתים. ואמרו עוד (שם) כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהנם. ואמרו עוד (שם), הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו ואומרו, אפילו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים לו לרעה. ואמרו עוד (חגיגה ה, ב), אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין. ובענין השמיעה הרעה הזאת גם כן אמרו (שבת לג, א), אף השומע ושותק, שנאמר (משלי כב, יד), זעום ה' יפול שם. הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות ומעניינו.
אין דברים אלו מורים לאשה איך להתלבש, אלא לגבר היהודי להזהר בדברים האסורים. כמובן שאשה יהודיה שמתלבשת בצניעות עוזרת לגבר היהודי לשמור על טוהר מחשבותיו.
