חדשות ודיונים > ספריית הימין האמיתי
כמה מילים על בן גוריון ומלחמת ששת הימים
(1/1)
נץ וגאה בזה:
בשנים האחרונות נעשה ניסיון לעוות מן היסוד את מורשת בן-גוריון. במקום התמקדות במאפיינים הציוניים של מורשתו – הפרחת השממה, יישוב הנגב, העלייה ארצה ולימוד התנ"ך - מוזכר בן-גוריון רק בהקשר של חלוקת הארץ ונסיגה. בנאומו המדובר ציטט אולמרט את הסברי בן-גוריון לתמיכתו בתוכנית החלוקה: "כשעמדה שאלת שלמות הארץ בלי מדינה יהודית, או מדינה יהודית בלי שלמות הארץ - בחרנו במדינה יהודית בלי שלמות הארץ".
פרשנות למורשת
למותר לציין, כי ציטוט זה, גם אם מדויק, הרי שהוא מספר רק חצי אמת. אומנם בן-גוריון אימץ את תוכנית החלוקה של האו"ם ב-1947, אך ההבדל בין המציאות באותם ימים לבין ימינו אלה היא שבן-גוריון ויתר על שטח שלא היה בשליטתו, כי עדיין לא הייתה ריבונות יהודית בשום מקום. אולמרט, לעומתו, מוכן לוותר מראש על אזורים שישראל שולטת בהם כ- 40 שנה.
הפובליציסט אליקים העצני הביא ראיות נוספות לגבי תפישתו המורכבת של בן-גוריון ביחס לשלמות הארץ וכן לגבי יחסו האוהד למתיישבי חברון. במכתב לבנו עמוס ב–5 באוקטובר 1937, הסביר בן גוריון את הסכמתו לחלוקה באותה שנה. יש להזכיר כי דובר אז על הסכמה למדינה יהודית במישור החוף המצומצם בלבד.
"... ההנחה שלי, ומשום כך אני חסיד נלהב של המדינה, אף אם היא כרוכה בחלוקה עכשיו - כי מדינה יהודית חלקית אינה הסוף, אלא התחלה. כשאנו רוכשים אלף או עשרת אלפים דונמים אנו שמחים ואין הרגש נפגע שלא רכשנו על-ידי כך את כל הארץ, כי הרכישה חשובה לא רק לעצמה - על ידיה אנו מגבירים את כוחנו וכל תגבורת כוח מסייעת לרכישת הארץ כולה. הקמת המדינה ואפילו חלקית היא תגבורת כוח מכסימלית בתקופה זו, והיא תשמש מנוף רב כוח במאמצינו ההיסטוריים לגאול את הארץ בשלמות. .. נקיים משק יהודי רב ענפים, חקלאי, חרשתי וימי. נארגן כוח הגנה משוכלל, צבא מובחר - אין לי ספק שהצבא שלנו יהיה מהמובחרים בעולם - ואז אני בטוח שלא ייבצר מאתנו להתיישב בכל שאר חלקי הארץ, אם מתוך הסכמה והבנה הדדית עם שכנינו הערבים ואם בדרך אחרת".
מעבר לכך, בן-גוריון, כמדינאי דגול, ידע לקבל עבור ישראל מה שניתן דה-יורה (רשמית) באו"ם ולשנות את המציאות דה-פקטו (בשטח). זו גם הסיבה גם שבן-גוריון לא קיבע בהכרזת העצמאות את גבולות החלוקה כגבולות ישראל, אלא הצהיר שבוע לפני הקמת המדינה כי "יש לצאת לכיבושים מעבר לקו". ואכן, מלחמת העצמאות אפשרה לעצב גבולות טובים בהרבה. אולמרט אינו מדבר על עיצוב הגבולות הטובים ביותר, אלא רק על נסיגה.
חגי סגל , מביא בעיתון "מקור ראשון" ראיות נוספות המציגות את הפער בין בן-גוריון לאהוד אולמרט. למשל, שבן-גוריון היה בעד פינוי שטחים, לא בעד פינוי ישובים, כפי שכתבה עליו פרופ' אניטה שפירא בביוגרפיה של יגאל אלון: "הוא התייחסכמובן מאליו לכך שיהודים ימשיכו לחיות במדינה הערבית ובאזור הבינלאומי". (עמ' 305).
בן-גוריון חזר בו מהנסיגה
אחרי מלחמת ששת הימים אמר בן-גוריון כי יהיה מוכן לסגת מרוב השטחים, למעט מרמת הגולן ומירושלים המאוחדת, תמורת שלום אמת. נהוג גם להציג בתקשורת את אותם דברים שאמר באותו ראיון לטלוויזיה הישראלית.
אולם מסתבר כי כעבור כמה שנים חזר בו מעמדתו זו.
החשיפה העיקרית של חגי סגל היא השינוי שחל בעמדתו של בן-גוריון ביחס לשטחי יהודה ושומרון. ושוב, בשיח הישראלי מוצגת רק חצי אמת, רק אמירת הנסיגה.
גיליון 'הארץ' מיום ה-16 באוגוסט 1972 הנציח את העדכון בעמדתו של ראש הממשלה הראשון בכותרת הראשית: "בן גוריון שינה עמדתו לגבי החזרת שטחים". בכותרת המשנה הסביר הכתב הצעיר, לימים הפרשן המכובד זאב שיף, ש"בעוד שבעבר טען מר בן גוריון כי יש להחזיר את כל השטחים פרט לירושלים ורמת הגולן תמורת שלום-אמת, הרי עתה נסוג מעמדתו זו. ...השינוי נובע מכך שבן גוריון משתכנע כי הערבים אינם רוצים בשלום-אמת ודוחים כל הצעה ממשית לחתום על הסכם. נוסף לכך נוכח בן-גוריון, כי בינתיים נעשו פעולות רבות וחיוביות בשטחים, כהקמת ישובים, מחנות ומערכות כבישים".
שיף זיהה אצל בן גוריון תרעומת כלפי אלה שמצטטים את קריאתו לסגת מרוב השטחים: "בוויכוח על עתיד השטחים מצדד הוא בתפישתו של שר הביטחון משה דיין, ולא באלה התובעים להחזיר את מרבית השטחים המוחזקים. לחיזוק עמדתם מרבים גורמים אלה לצטט את דעותיו של מר בן גוריון".
שיף הזכיר אז שבן גוריון גם התבטא, כי "חברון היא אחות לירושלים", והסביר "כי הוא רואה את ירושלים וחברון חטיבה אחת". חגי סגל מפרש זאת כלגיטימציה לרצף טריטוריאלי ישראלי. כמובן, שניתן לראות זאת גם ברמה הסמלית ההיסטורית.
מכתב שכתב בן-גוריון ב- 1968 לאירווינג מוסקוביץ' (מרוכשי האדמות המפורסמים לטובת ההתיישבות ביו"ש), והזכיר העצני במאמרו, מעיד שהקשר של בן-גוריון לחברון לא היה מיקרי. באותם ימים ארע עימות בחברון על רקע כוונת הממשל הצבאי להרוס קיוסק שבנו מתיישבי חברון בעיר. וכך כתב בן-גוריון למוסקוביץ' באותם ימים:
"שדה בוקר, 18.9.1968
מר מוסקוביץ' היקר, אני בטוח שאתה כבר יודע שהפקודה הטיפשית בוטלה, ואני מקווה שיהודים (גם מארצות הברית) יבואו להתנחל בחברון ובסביבותיה.
שלך בנאמנות - דוד בן-גוריון".
ולא רק זאת. במבוא ל"ספר חברון" מופיע מאמר של בן-גוריון תחת הכותרת "אחותה של ירושלים". במאמר הזה, בו סקר באריכות את תולדות חברון וירושלים החל מימי אברהם אבינו, ובהמשך בימי דוד המלך ושלמה בנו, מסיים בן-גוריון במילים הבאות:
"אין לשכוח: ראשיתו של גדול מלכי ישראל היתה בחברון, העיר שאליה בא העברי הראשון כשמונה מאות שנה לפני דוד המלך - ונעשה משגה עצום ונורא אם לא ניישב את חברון, שכנתה וקודמתה של ירושלים, ביישוב יהודי גדול והולך בזמן הקצר ביותר. זה יביא גם ברכה לשכנים הערבים. ראויה חברון להיות אחותה של ירושלים." (שדה בוקר, י'ח בשבט, תש'ל 25.1.1970)
מנציחי מיתוס הנסיגה
הפרשנים בתקשורת הישראלית, ששיבחו את הניסיון של אולמרט להיאחז בבן-גוריון בנאומו, שבו לטעון שגם בן-גוריון, כמו אולמרט, צידד בנסיגה כמעט מוחלטת מהשטחים. פרשן רשת ב', חנן קריסטל, חזר על מיתוס הנסיגה "מכל השטחים למעט ירושלים".
הסקופ של זאב שיף מ-1972 ושאר הראיות המצביעות על שינוי בגישת בן-גוריון הועלמו. בשיחה ל"אומדיה" לפני מספר ימים ציין שיף כי אינו יודע מה הסיבה שלא מזכירים את כתבתו. כל מה שהסכים לומר היה כי "בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים בן-גוריון עבר כנראה טלטלה בעמדתו והוא התייחס לחלק מהשטחים בצורה אחרת. הוא לא שינה את דעתו לגבי החשיבות של מציאת בת-ברית לשלום אמת, אך בעניין הנכונות למסור טריטוריה הוא עבר לצמצום בתפישה זו".
חובה לתהות מדוע הפרשנות של התקשורת הישראלית כה מוטית. האם מדובר בהטיה פוליטית ובזיכרון סלקטיבי או שמדובר בטעות שנעשתה בשוגג?
בשיחה באותו נושא, השיב חנן קריסטל ל"אומדיה" כי אינו מכיר את הפרסום ב"הארץ" על שינוי עמדתו של בן-גוריון, אך הוא טוען שאין זה משנה. לדבריו, מה שמשנה הם הדברים שאמר בן-גוריון מייד לאחר מלחמת ששת הימים. "זה הסיפור. זה היה הוא לבון ובן-אהרון. אז זו עמדתו המקובלת. מה שהוא עשה ב-72' אני כבר לא יודע". מבחינתו רק מה שהוא אמר "כשהיה מנהיג בשיא כוחו. תפישתו הראשונה. זה מה שמשנה". מבחינת קריסטל זה אין משמעות לשינוי עמדתו של בן גוריון ב-72' או למכתבו לגבי חברון רק שנה לאחר המלחמה. "בן-גוריון התנגד לשלמות הארץ. נקודה." קבע קריסטל, כשלא היה מוכן להתייחס לעמדות מורכבות שהציג בן-גוריון גם בנושא זה.
התנהלות סלקטיבית שכזו מצד פרשן בכיר צריכה להדאיג את מאזיניו הקבועים. גם אם קריסטל משוכנע שצריך להאזין רק לבן-גוריון א', מצער לחשוב שלא מעניין אותו לשתף את הציבור בתפנית חשובה בעמדותיו של בן-גוריון ב'.
בכל אופן אם בפעם הבאה ינסו פרשנים ועיתונאים למחזר את מיתוס הנסיגה המוחלטת של בן-גוריון, ראוי להזכיר להם שלא ניתן לספק לציבור רק חצאי אמיתות ולעצור את ההיסטוריה בנקודה הנוחה להם.
תפריט
[0] אינדקס הודעות
עבור לתצוגת גירסה מלאה