אני חושב שהרב כהנא היה מסכים לחלוטין עם כל מילה

[נץ וגאה בזה]

רבים משורשי האנטישמיות המודרנית והפוסט-מודרנית מקורם, כידוע, בנצרות, אף-על-פי שניסיון המאה ה- 20 הוכיח כי הנוצרים בימי הביניים לא היו אנטישמיים יותר מאשר אנטישמים-חילונים בעידן "הנאור" הנוכחי. מאידך גיסא, היו וישנם נוצרים שהתנגדו לאנטישמיות באומץ וביושר, שלא רבים מן היהודים ידעו ויודעים לבטא. אחד מהם הוא הוגה-דעות רוסי חשוב – סרגיי בולגקוב – שהיגר בשנת 1923 מרוסיה הבולשביקית לצרפת. (בולגקוב כיהן במשך כעשרים שנה בתפקיד פרופסור לתיאולוגיה והיה דקאן המכון הנוצרי-הפרבוסלבי הרוסי. הוא נפטר ב- 1944 בפריס).


מהותה של האנטישמיות הנאצית

בשל הביקורת החריפה שמתח בולגקוב על היהודים שהשתתפו במהפכה הבולשביקית, היו שראו בו אנטישמי. אך אין טעות גדולה מזו. בולגקוב ראה בעם היהודי עַם סגולה שהוא ציר ההיסטוריה הכלל-אנושית, והקדיש את שנות חייו האחרונות לניתוח מהותו של הנאציזם. את מהותו של הנאציזם ראה באנטישמיות "האונטולוגית" ו"המטאפיזית", כלשונו, אשר לדעתו שונה בתכלית מן האנטישמיות "השגרתית". האנטישמיות הגרמנית, טען, מבטאת את קנאת הנאצים ביהודים כעם סגולה, כעם הנבחר על-ידי האלוקים, כעם ייחודי בעל ייעוד עולמי-אוניברסלי. מתוך קנאתם, בנו הנאצים תפישת בחירה אלטרנטיבית המושתתת על יסוד חומרי, פגאני-גזעני, לעומת הבסיס הרוחני-מטאפיזי והמקור הטרנסצנדנטי של בחירת עם ישראל. התפישה הגרמנית של עם נבחר על יסוד גזעני-פגאני נועדה, לטענת בולגקוב, לשלול את עם ישראל הן כישות קיומית והן כישות מטאפיזית-רוחנית. באנטישמיות הנאצית ראה בולגקוב מרד טוטלי באלוקים.

פרשנותו של בולגקוב לתופעת הקנאה המטאפיזית, האונטולוגית והקיומית של הנאציונל-סוציאליזם הגרמני ב'אתה בחרתנו' היהודי, תקֵפה, לדעתנו, גם לגבי האסלאמונאציזם של ימינו. היא באה לידי ביטוי בטענה לזכותם ההיסטורית על ארץ הקודש במקום היהודים, בטענה לזכותם ההיסטורית והדתית על ירושלים במקום היהודים, בטענה לזכותם הדתית על הר-הבית במקום היהודים. היא באה לידי ביטוי בבניית המיתוסים הלאומיים והדתיים החדשים, שמטרתם הברורה היא למחוק כליל את הנוכחות היהודית בארץ-ישראל, וכך למחוק כליל את עם ישראל בעולם כולו. שהרי הכחשת הזיקה ההיסטורית והמטאפיזית בין העם היהודי לבין ארצו באמצעות מיתוס ה"כיבוש", ובמיוחד אם היא תבוצע ותיושם על-ידי מדינת ישראל עצמה, נציגת העם היהודי בימינו - משמעותה היחידה האפשרית היא מחיקת היהודים עצמם: לא רק במובן קיומם כאומה היסטורית, אלא בעיקר במובן מהותם המטאפיזית ככנסת ישראל.

זוהי המטרה המרכזית של אויבי ישראל בימינו: רצח רוחני של העם היהודי, שנראה בעיניהם חשוב יותר מאשר רצח פיסי.


הסוד והמקור של הבולשביזם היהודי

סרגיי בולגקוב מצא הקבלה מחרידה בין "הלאומנות הגזענית הבהמית" של הנאצים-האנטישמיים, לבין האכזריות האנטי-דתית של הקומיסרים היהודים בעת המהפכה הרוסית. הוא הסביר את הקנאות והמיליטנטיות של חוגים אלה בכך שאמונת אבותיהם נמחקה מתודעתם תחת השפעת הסוציאליזם וההומניזם הרדיקלי; אך היות וכל אדם יהודי הוא בעל נפש דתית במהותו, טען בולגקוב, הרי גם הפעילות האכזרית של המהפכנים היהודים היא ביטוי לקנאותם הדתית. אלא שזוהי דת ההופכת על פיה את היהדות המקורית.

בולגקוב מרחיק לכת ומדבר על החטא הנורא של המהפכנים היהודים נגד העם הרוסי, אף כי חטא זה היה משותף, כדבריו, למהפכנים היהודים והמהפכנים הרוסים גם יחד. חטא זה בא לידי ביטוי בחילול קודשי הדת הנוצרית, בגסות אנטי-דתית שיטתית, שמטרתה "להשפיל את המאמינים ולהתיישב במקדש במקום אלוקים", בכפייה האנטי-דתית "שבה נתגלתה קנאות דתית בעלת עוצמה שלא הייתה ידועה עד כה בהיסטוריה".

אך החטא הנורא מכל, טוען בולגקוב, הוא חטאם של המהפכנים היהודים נגד עצמם כבני העם היהודי, "נגד ישראל הקדושה, העם שנבחר בידי אלוקים". זהו סוג של "פוגרום יהודי" שעשו קומיסרים יהודים בראש ובראשונה נגד עמם, זוהי "פגיעה נוראה שהם פגעו ביהדות, פגיעה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה", זוהי "ההתאבדות ההיסטורית של היהדות, אלא שהיא מיוחסת רק לאותו חלק של עם ישראל אשר בגד בייעודו".

על-פי טיעוניו של בולגקוב, הדבר התרחש מכיוון ש"בעמקים המיסטיים של עם ישראל אין מקום לאדישות דתית ולריקנות רוחנית, על-כן לעולם מתרחש המאבק בנפשו".


"לא ניתן לדמיין יהודי בלא אלוקים"

המעניין הוא כי אצל בולגקוב נוכל למצוא גם התייחסות ישירה לציונות, אשר נראית רלבנטית למדי למצב הנוכחי בימינו. מדובר בחיבורו "ציון", שפורסם במרץ 1915, ובו נאמר:

האפשרות שאומות העולם יתנו ליהודים להקים מרכז לאומי יציב בפלשתינה ולפתח בו חיים לאומיים מלאים, אינה צריכה להיתפס כאמצעי למציאת הפתרון הכללי ל"שאלה היהודית" בחיים הפנימיים של מדינות אירופה... במוקדם או במאוחר יהיה על היהודים לפתור בעיה הרבה יותר חשובה ומהותית ממה שנקרא כיום "שאלת היהודים" – היא בעיית מהותם הרוחנית. את הבעיה הזאת לא ניתן לפתור ללא מרכז לאומי, והמרכז הקדוש היחיד והבלעדי של היהדות היא פלשתינה, ארץ שניתנה ליהודים על-ידי האלוקים... קיומו של מרכז כזה יסייע בידי היהודים לבצע את חשבון הנפש הנדרש, לנצח במאבק הרוחני שלעולם התנהל בנפשו של עם ישראל. הקושי הגדול ביותר של הציונות כעת הינו בכך שהיא אינה מסוגלת להחזיר את אמונת האבות ההולכת ונעלמת, ולכן היא נאלצת להישען על העיקרון הלאומי-אתני בלבד. אולם על עיקרון כזה לא יכולה להתבסס אומה גדולה באמת, ועל אחת כמה וכמה האומה היהודית. שכן צדק דוסטוייבסקי כשכתב: "לא ניתן אפילו לדמיין את היהודי בלא אלוקים".


"היהודים החדשים" והיהודים הישנים

בניתוח שורשיו הרוחניים של הבולשביזם היהודי הביע בולגקוב, למרות הביקורת החריפה, אופטימיות בלתי- מסויגת בדבר ישועתו של עם ישראל: "לעולם נשמרת בעם הזה השארית הקדושה, הנצחית-אלמותית, זו שבזכותה כל עם ישראל ייגאל" בהיותו כומר נוצרי, ברור לגמרי כי הוא התכוון לישועת היהודים על פי פירוש דתו, בעוד שליהודים הנאמנים ליהדותם יש פירוש משלנו באשר לגאולתנו בציון.

אלא שחלק מן היהודים אשר ניתקו את עצמם מן היהדות, עלו עוד בימי בולגקוב לארץ הקודש מרוסיה, והמשיכו אף כאן במפעלם. בולגקוב הנוצרי, מי שהבחין באופייה הדתי המהופך של תורת הבולשביקים, לא תאר לעצמו כי בדומה לסוציאליסטים ברוסיה הסובייטית, כך גם הסוציאליסטים בארץ-ישראל, ישימו להם למטרה לבנות את העם החדש, ששוב לא יהיה חוליה בשרשרת הדורות ההיסטורית. הוא לא ידע בעת כתיבת חיבורו "ציון", בשנת 1915, כי בברית-המועצות יהיה שמו של היצור המלאכותי הזה "העם הסובייטי החדש", ואילו בארץ-ישראל הוא יקבל את הכינוי "היהודי החדש". בולגקוב לא יכול היה לחזות כי בשלב מסוים ישתלטו על המדינה שתוקם בפלשתינה "היהודים החדשים", חניכי היהודים הבולשביקים, שישימו להם למטרה לטהרה מן היהדות.

אולם אנו כבר יודעים. ואם זו הבחירה – או אז פשוט לא נותר לנו אלא לומר בקול רם וצלול לקומיסרים, לעולם ולעצמנו: אין לנו מלך, אלא הקדוש ברוך הוא.