אע"פ שהעלתי היום מאמר ארוך בנושא "למות על קידוש ה'" , החלטתי לעלות עוד מאמר בנושא שעלה לפני שבועיים בפרשת "מקץ", המושג "אברך" ביהדות, וההישתלשלות שלו בעם ישראל עד ימינו אנו:
אַבְרֵךְ הוא כינוי מקובל בעולם הישיבות לצעיר בשנים הראשונות אחרי חתונתו, הלומד תורה במסגרת כולל במשך יום שלם או רובו. בהתאם לכלל המופיע בפרקי אבות "בן שמונה-עשרה לחופה", האברכים הם בדרך כלל בני שמונה-עשרה עד סביבות 30 ואפילו יותר. על האברך להתמודד עם שתי משימות המוטלות עליו: חובת לימוד תורה, שנאמר "והגית בו יומם ולילה". עול הפרנסה, שנאמר "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע".
מקור השם "אברך" נמצא כבר בספר בראשית. מסופר בתורה (בראשית פרק מ"א פסוקים ל"ט-מ"ה) שפרעה התרשם מחכמתו ואופיו של יוסף, לאחר שזה הצליח לפתור את חלומו בעניין הפרות הטובות והרעות והשבלים הרזות והשמנות. פרעה מינה אותו למשנה למלך והפקיד את הכלכלה לשליטתו. המצרים כינו אותו "אברך", כנראה כתואר שקשור למעמד המלכותי שקיבל.
"וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ:
וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:" (בראשית מ"א פס' מב' ו-מג').
על פי התרגומים וחלק מהמפרשים משמעות השם הוא אב למלך, שכן בארמית רכא הוא מלך,(תרגום אונקלוס, תרגום יהונתן, רש"י, רשב"ם). יש הטוענים שהדבר קשור מלשון ברכיים ולהברכה, שקוראים לאנשים הבאים לפניו לכרוע בשל מעמדו הרם, כמו שמתואר במקרא הברכת גמלים, שהיא הורדתם על הברכיים לשם מנוחה,(אבן עזרא, ספורנו, רש"י). לפי בראשית רבה צ', דרש לדבר הוא: אב בחכמה ורך בשנים. כלומר בחכמתו הינו כאב - כלומר איש בוגר וזקן, ומצד גילו הינו רך בשנים - כלומר צעיר, ובניגוד למצופה כבר בגיל צעיר יחסית יש בו חכמה כשל איש מבוגר,(תרגום ירושלמי, רבינו בחיי, רש"י).
ביהדות הגולה נחשב "האברך" מקדמת דנא לבן המעלה הגבוהה ביותר. לאדם שכוחו גדול בלימוד תורה (היינו, בעיקר לימוד תלמוד).לומד שהתבלט מנעוריו בחריפות שכלו וזיכרונו ובכוח לימודו כונה "עילוי" ונחשב ל"שידוך" הרצוי ביותר, גם אם משפחתו הייתה דלה. המשך דרכם של המעולים שבלומדי התורה היה בתפקיד המכובד ביותר בקהילות היהודיות, זה של רב - משרת הציבור שתפקידיו העיקריים לענות על קושיות הציבור בשאלות הלכתיות, לשמש מורה ומדריך ללומדים, ולהעניק סעד רוחני לבני הקהילה. רוב הלומדים האחרים, נאלצו לחלק את זמנם בין עבודה ללימודים, כאשר הלימוד בוצע אחרי העבודה ובעתים נוספות שהוקדשו על- ידם ללימוד.
מסורת עם הרבה מקורות יש לכך שמאז ומתמיד היו חלק מהעם לומדי תורה והם הם שהיוו החוסן הרוחני והנפשי של האומה. הגדיל להגדיר זאת הרב חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגאון מווילנה שכתב בספרו "נפש החיים" שאילולי לומדי התורה לא היה העולם קיים כלל וכלל. הוא הסתמך על הפסוק בנביא ירמיהו (לג', כד): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי".כלומר לולי לימוד התורה שכרת עם עם ישראל הקב"ה (כנאמר: "על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית", שמות לד, כז'). לכן עם כל הלחצים ושיקולים כאלה ואחרים הנובעים מחתך האוכלוסייה הישראלית כיום, ממשיכים האברכים (ושאר בחורי הישיבה) לעסוק בתורה ורק בתורה מתוך אמונה שבכך הם מביאים את הזכות לקיום העולם בכלל והיהדות בפרט.
האברכים כנשואים מחויבים כחלק מהתחייבותם לנשותיהם לפרנס אותן. אולם חינוך הצעירות במוסדות חרדיים מקנה לנערה הנישאת השקפת עולם שאומרת שערכה של תורה ולימודה הוא גבוה, לכן מקבלות הנשים על עצמן את העול של גידול הילדים ושאר מחויבויות הבית, וכן יוצאות לעבוד ונושאות בעול הפרנסה.
גם בישיבתו של הרב כהנא הי"ד (ישיבת "אור הרעיון") היו אברכים שהיו עוסקים יומם ולילה אך ורק בתורה, והוא דאג להם למילגה. וכך הוא אמר בספר "צופה ומנהיג" : "מי שיש ביכולתו לשבת ולהגות יומם ולילה בתורה חייב לעשות זאת, ורק מי שאינו יכול - ילמד חצי יום ויעבוד חצי יום".
בברכת אהבת ישראל - ערן.
