בס"ד
היום היה יום ציון שנתיים לגירוש מגוש קטיף , והיה טקס בכיסופים(המחסום שהיה בכניסה לגוש שהיום לצערנו הוא הגבול עם הערבים) , אני ואמא שלי נסענו לכיסופים ואחרי הטקס רצינו להתקרב הכי שאפשר לגדר(הטקס היה הערך קילומטר מהגדר) אז נסענו עם האוטו לכיוון הגדר(מה שהיה גוש קטיף) וחמישים מטר מהגדר ראינו מין גבעה כזאת שהרבה אנשים תיצפתו משם לעבר גוש קטיף איך שהתקרבנו לשם נפל פצמ"ר 20 מטר ממנו(זה ממש הזכיר לי את גוש קטיף) וכל היהודים פשוט ברחו, עכשיו אני לא מאשים את היהודיםשברחו אבל פתאום תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי אנחנו היהודים בורחים מהערבים שנמצאים בארץ שלנו תחת השילטון שלנו!!!!
איפה הגאווה היהודית???
בקיצור ממש התביישתי כשחשבתי איך הערבים שירו את הפצמ"ר צוחקים על היהודים שברחו משם כמו כלבים , אני לא מאשים את מ שברח אבל אם היתה לנו גאווה יהודית הצבא היה נכנס ופשוט מפרק אותם.
"לא נשכח ולא נסלח" בדגש על "לא נסלח" לשלטון השמאל שגירש אותנו מהבית.
היום שנתיים לגירוש הגעתי למסקנה שאני לא ילכלך את עצמי במדים שגירשו אותי , אני לא יתף פעולה עם המגרשים הרשעים האלו , אני לא יסלח לעולם!!!!!
בעז"ה נשוב לכל ישוב