אני חושב שמה שמניע אותם זה שאיפה לשלום, שוויון וצדק, והם חושבים שחייבים לשבור את מעגל האלימות. האקסיומה עליה הם נשענים היא כזו של אמונה בבני אדם, כלומר הם מאמינים שבני אדם יכולים לחיות בשלום אחד עם השני ורק הקיצונים משני הצדדים ("החמאס" מהצד שלהם, "הימין האמיתי" מהצד שלנו) מלבים את השנאה ופועלים מתוך אינטרס להמשיך את הלחימה. קיימים גם פציפיסטים רדיקלים שמגנים כל אלימות שהיא, גם כהגנה, אך אלה רחוקים מליבו של הקונצנזוס (לרוב התאוריה הזאת הולכת יד ביד עם אנרכיזם).
תסתכל לדוגמא על השואה. שני בני אדם יכולים לראות את אותו המקרה, ולהסיק שתי מסקנות שונות לחלוטין:
הראשון, יראה את המראות המחרידים ויגיד "זה נורא. אסור לנו לתת לזה לקרות שוב, אנחנו (העם היהודי) חייבים להקים צבא יהודי ולצבור כמה שיותר כח ע"מ להגן על עצמינו מפני האדם הבא שיקום עלינו".
השני, יתבונן במראות ויגיד: "זה נורא. זוהי תוצאה של שנאה, אלימות וגזענות. כנראה ששנאה, אלימות וגזענות הם דברים רעים. אנחנו חייבים להתרחק כמה שיותר מאלה התומכים בעקרות מאין אלו. דווקא בגלל שנהגו כך כלפינו, אסור לנו לנהוג כך כלפי עם אחר, אחרת נהפוך לדומים למפלצות שעוללו לנו את זה."
תפיסות עולם שונות, אני מניח. אבל יש אלמנט נוסף שמניע את השמאל: הם באמת חושבים שאנשים בוחרים בטרור כתוצאה מדיכוי, הם חושבים, "אם כולם שונאים את ישראל, כנראה שיש לכך סיבה". מתוך אמונה בבני אדם, הם מתקשים לקבל את הרעיון לפיו הטרור ימשיך, גם אם הערבים יקבלו את מה שהם דורשים. הם מסתכלים על גנב ואומרים: "זה לא פשע, זה עוני". הם רואים את אפריקה וטוענים שהיא ענייה כל כך בגלל הקולוניאליזם המערבי...הם מסירים מאנשים את האחריות לגורלם.
