יהדות ותורת ישראל > שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְהָרַעְיוֹן הַיְּהוּדִי

למה התיר ה' ליעקב ובניו לרדת מצרימה? מה הסיבה לעונש העבדות?

(1/2) > >>

דוקא_כך:
בפרשת תולדת נאמר:

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה.  וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך.  גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקימתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך.
(בראשית כ"ו, א-ג)

לעומת זאת, בפרשת השבוע, ויגש, נאמר:

ויאמר אלקים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני.  ויאמר אנכי האל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם.
(בראשית מ"ו ב-ג)

מדוע בפרשת תולדת, ה' מחזק את יצחק באמונה ומזכיר לו את השכר העצום שיקבל אם לא ירד מצרימה, ואילו בפרשת השבוע, ה' לא רק שמתיר ליעקב לרדת מצרימה, אלא גם מבטיח לו שכר עצום לכשהוא ובניו ירדו?  האם העבדות של ש"י ר"י השנים במצרים היתה עונש על כך שישראל ובניו ירדו למצרים, או על כך שמאוחר יותר, כשתם הרעב בארץ ולצאצאיהם היתה האפשרות לעלות חזרה לארץ אבותיהם, הם סרבו והעדיפו להישאר בגלות של ארץ גושן?

eran:
לאחר שאבימלך כרת ברית עם אברהם, אלוקים ציווה את אברהם להקריב את יצחק, בנו האהוב והמועדף שנולד בדרך נס. המקרא מתאר לנו את הדו שיח שהיה בין אברהם ליצחק שנושא עליו את עצי העולה, שתמה על כך שאין שה לקורבן, ואת תשובתו של אברהם שמסתיר זאת ממנו: "אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי". לאחר שיצחק מבין שהוא למעשה השה, הוא הולך בלב שלם שנא': "וילכו שניהם יחדיו", אומר רש"י : "בלב אחד". אברהם עוקד אותו על גבי מזבח ומתכונן להקרבתו. בעקבות עקדת יצחק נאסר על יצחק לצאת מארץ כנען, אף בזמן הרעב, מכיוון שהוגדר כ"עולה תמימה" (עיין בזוהר חלק ג דף לז/א).

לעומת זאת יעקב אבינו לא היה בחזקת "עולה תמימה" , והירידה למצרים הייתה על מנת לזכך את עם ישראל כדי שיוכלו לעמוד לפני ה' נקיים כדי לקבל את התורה, כמו שאומר דוד בתהילים פרק סו' פסוק י' : " כי-בחנתנו אלהים, צרפתנו, כצרף-כסף". אתה צרפת אותנו והבאת אותנו לזיכוך המתאים לקבל את התורה.

הרב מאיר כהנא הי"ד מאריך בסוף סיפרו "על האמונה ועל הגאולה" בנושא.

בברכת אהבת ישראל - ערן.
 

דוקא_כך:

--- ציטוט של: eran על דצמבר 24, 2006, 17:22:00 ---לאחר שאבימלך כרת ברית עם אברהם, אלוקים ציווה את אברהם להקריב את יצחק, בנו האהוב והמועדף שנולד בדרך נס. המקרא מתאר לנו את הדו שיח שהיה בין אברהם ליצחק שנושא עליו את עצי העולה, שתמה על כך שאין שה לקורבן, ואת תשובתו של אברהם שמסתיר זאת ממנו: "אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי". לאחר שיצחק מבין שהוא למעשה השה, הוא הולך בלב שלם שנא': "וילכו שניהם יחדיו", אומר רש"י : "בלב אחד". אברהם עוקד אותו על גבי מזבח ומתכונן להקרבתו. בעקבות עקדת יצחק נאסר על יצחק לצאת מארץ כנען, אף בזמן הרעב, מכיוון שהוגדר כ"עולה תמימה" (עיין בזוהר חלק ג דף לז/א).

לעומת זאת יעקב אבינו לא היה בחזקת "עולה תמימה" , והירידה למצרים הייתה על מנת לזכך את עם ישראל כדי שיוכלו לעמוד לפני ה' נקיים כדי לקבל את התורה, כמו שאומר דוד בתהילים פרק סו' פסוק י' : " כי-בחנתנו אלהים, צרפתנו, כצרף-כסף". אתה צרפת אותנו והבאת אותנו לזיכוך המתאים לקבל את התורה.

הרב מאיר כהנא הי"ד מאריך בסוף סיפרו "על האמונה ועל הגאולה" בנושא.

בברכת אהבת ישראל - ערן.
 

--- סוף ציטוט ---
אוקיי, תודה כרגיל, אבל כאן לא ענית לי על השאלה.  אני יכול להסכים שמבחינת המטרה שהיא מילאה, העבדות היתה זיכוך עם ישראל לקראת קבלת התורה (ש"י ר"י שנים מאוחר יותר), אבל מנקודת מבט של ענישה, מה היתה הסיבה לעונש (הירידה או ההישארות?) ואיך ניתן היה להימנע מכך?

לפי דעתי הסיבה היתה ההישארות, והדרך להימנע מהעבדות היתה עליה חזרה לא"י מיד עם תום שבע שני הרעב.  כמובן שאילו עם ישראל היו מזוככים, כך בדיוק היו עושים...

zelhar:
בפרק מו מסופר כיצד יוסף קנה בשם פרעה בעזרת מלאי הדגן שלו את כל הזהב, הבהמות ולבסוף את האדמות והנפשות שחיו עליה בתמורה לדגן. כלומר יוסף חידש את מוסד האריסות במצרים. נראה לי שזו לא פעולה שמעידה בזכותו. הדגן שנאסף בשבע השנים הטובות היה של האיכרים ופרעה שמר עליו כפקדון. כך הציע יוסף בפרק מא: "לה ויקבצו, את-כל-אכל השנים הטבות, הבאת, האלה; ויצברו-בר תחת יד-פרעה, אכל בערים--ושמרו. לו והיה האכל לפקדון, לארץ, לשבע שני הרעב, אשר תהיין בארץ מצרים; ולא-תכרת הארץ, ברעב. "

דוקא_כך:

--- ציטוט של: zelhar על דצמבר 27, 2006, 00:17:06 ---בפרק מו מסופר כיצד יוסף קנה בשם פרעה בעזרת מלאי הדגן שלו את כל הזהב, הבהמות ולבסוף את האדמות והנפשות שחיו עליה בתמורה לדגן. כלומר יוסף חידש את מוסד האריסות במצרים. נראה לי שזו לא פעולה שמעידה בזכותו. הדגן שנאסף בשבע השנים הטובות היה של האיכרים ופרעה שמר עליו כפקדון. כך הציע יוסף בפרק מא: "לה ויקבצו, את-כל-אכל השנים הטבות, הבאת, האלה; ויצברו-בר תחת יד-פרעה, אכל בערים--ושמרו. לו והיה האכל לפקדון, לארץ, לשבע שני הרעב, אשר תהיין בארץ מצרים; ולא-תכרת הארץ, ברעב. "

--- סוף ציטוט ---
מאוד מעניין!  חידשת לי, תודה זלהר.

תפריט

[0] אינדקס הודעות

[#] עמוד הבא

עבור לתצוגת גירסה מלאה